המרחב הכפרי בישראל מקיף כ-1,000 נקודות יישוב, בהן מושבים, כפרים שיתופיים, קיבוצים, מושבים שיתופיים וישובים קהילתיים, המהווים כולם כעשרה אחוזים מאוכלוסיית המדינה – כלומר מעל ל-800 אלף תושבים מכ-50 מועצות אזוריות.

כמו להתעסק עם משחקי מזל. השקיית שדה, צילום: דוד (דדה) עינב

המרחב הכפרי, ובעיקר ההתיישבות המתוכננת של ישובים חקלאיים, עבר משבר כלכלי קשה שהביא במידה רבה לשינויים רבים בפרנסה, בגיוון האוכלוסייה, בשינוי אורחות החיים בחלק מהקיבוצים והמושבים השיתופיים ועוד.

בעולם המודרני הפך המרחב הכפרי לפני יותר משני עשורים ממרחב שבו הפרנסה לחקלאות היא הבלעדית, למרחב שבו החקלאות מהווה נדבך חשוב אך לא בלעדי עבור אלה שגרים בו.

באירופה מעודדים את מגוון התעסוקות בתוכניות ארוכות טווח מתוך אינטרס לאומי לחיזוק החקלאים ולהבטחת מגוון עיסוקם. גיוון מקורות הפרנסה של החקלאים משחרר אותם מהתלות בחקלאות לפרנסתם, ומאפשר תעסוקה בתחום התיירות הכפרית/חקלאית וצמיחה כלכלית.

בישראל, לעומת זאת, עיסוק בחקלאות דומה לעיסוק במשחקי מזל. לא רק בשל איתני הטבע, אלא בעיקר בגלל גזירות של רגולטורים שלא מבינים כי לעיסוק בענף זה יש משמעויות רחבות ולא רק בהקשר של ביטחון מזון.

ממשלות בעידן המודרני הבינו מזמן שהמרחב הכפרי הוא מרחב רב תפקודי, והשאלה היא עוד כמה מכשולים יערימו בפני החקלאים עד שיבינו כי מגוון אפשרויות פרנסה צריך להיות לא רק פתרון לחיזוק החקלאים, אלא אינטרס לאומי לחיזוק העסקים הקטנים במרחב הכפרי.

באביב 2016 הופץ "מסמך מדיניות תכנון החקלאות והכפר בישראל" של משרד החקלאות, המצטרף לשני מסמכי מדיניות אחרים שהופצו בשנתיים האחרונות: המדריך לניהול שטחים פתוחים שיזם מרכז המועצות האזוריות, והמדריך לתכנון סביבתי של המשרד להגנת הסביבה.

למעשה, כל אותם מסמכי מדיניות ישארו על המדף כאבן שאין לה הופכין באין מי שידע כיצד ליישמם ולהטמיעם בשטח. הסיבה היא שבפועל אין בקרב הפקידות המקצועית במשרדי הממשלה כלים להתמודד עם מסמכים אלה, כי מרביתם חסרי השכלה בנושא.

זאת מפני שבאקדמיה כמעט ולא מלמדים את נושא המרחב הכפרי. המצב העגום של היעלמות המרחב הכפרי מהאקדמיה הביא לתוצאה קשה, שכן מרבית פקידי הרגולציה במשרדי הממשלה השונים כלל לא הוכשרו להכיר את המרחב הכפרי על אתגריו ולא מכירים את התהליכים של תכנון אזורי בעולם המודרני.

בשל כך הם גם לא יכולים להוות גורם הקשוב לצרכים המשתנים, ולסייע בהובלת תהליכים נכונים של המרחב הכפרי.

המוסדות היחידים שבהם מלמדים על המרחב הכפרי הם הטכניון והמחלקה לגאוגרפיה באוניבריסטת בר אילן, במסגרת קורס יחיד. המצב העגום הביא גם לצמצום מסוכן של חוקרים מומחים למרחב הכפרי. כאן חשוב לציין כי ישראל, עדיין, נחשבת מעצמה בתחומי החקלאות והמים ומובילה בתחומים אלה בעולם בזכות השקעה מתמדת במחקרים באקדמיה ובמחקר יישומי.

על רקע זה יש לברך את מכללת ספיר, שהחליטה להירתם ולהקים תוכנית מרשימה ומקיפה ללימודי המרחב הכפרי.

נושא התכנון הוא נושא כאוב, שכן פעם ישראל הייתה מעצמה עולמית בתחום התכנון המרחבי. אך לא רק תחום התכנון מחייב הכשרה ייחודית שכן גם עובדים סוציאליים, אחיות ובעלי תפקידים אחרים חייבים במיומנויות ייחודיות כדי לעסוק בקהילות החיות במרחב הכפרי וכך גם תפיסות הניהול הכלכלי ועוד. לכך באה התכנית לתת מענה.

נושא כאוב. קוכמן, צילום: אלבום משפחתי

התוכנית כוללת, בין היתר, ניהול חקלאות, מנהיגות חברתית ותרבותית במרחב הכפרי, לימודי מדעים, עבודה סוציאלית, משאבי אנוש, מינהל ומדיניות ציבורית, ניהול עסקים, מקצועות הנדסה ועוד. כל זאת לצד התכניות של המרכז ללימודי חוץ עם הכשרה לוועדים מקומיים, לוועדות ביקורת, למנהלי קהילה, לצמיחה דמוגרפית ועוד.

בימים אלה עשרות ישובים במרחב הכפרי נמצאים בשלבי הכנה ברמה כזו או אחרת של תכניות כוללניות, שאמורות להביא לידי ביטוי את התפתחות הישוב והסביבה בשנים הבאות.

תכניות אלה יגיעו בסוף לדיון אצל משרדי הממשלה ווועדות התכנון שבהן יושבים אנשי מקצוע שלא הוכשרו בכל הנוגע למרחב הכפרי בכלל, ולמרחב הכפרי המשתנה בפרט.

השטחים הפתוחים והחקלאים נמצאים כמעט כולם במרחב הכפרי ולכן יש חשיבות להתמחות בתחומים אלה, לשם חשיבה ולימוד כיצד לאזן בין הצורך בפיתוח השטחים ובבניה ומתן פתרונות דיור, לצד שימורם.

עו"ד דודו קוכמן, מזכ"ל תנועת כפרי האיחוד החקלאי, מיוזמי התוכנית וממוביליה

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו