"אין כל מניעה שדיון בשאלת חוב של זוג חברים בעצמאות כלכלית לקיבוץ הגושרים, ודיון הנוגע להתבטאויות נושאי משרה בקיבוץ - שבנוגע להן טוענים החברים כי הן לשון הרע - יתבצע במסגרת הליך בוררות".

להסתמך על המנגנון שבתקנון. הגושרים, צילום: יעקב סער, לע"מ

כך פסקה השופטת רננה גלפז־מוקדי מבית המשפט המחוזי בנצרת, בדחותה את ערעורם של החברים הללו על החלטת בית משפט השלום בקצרין.

בני הזוג, באמצעות עו"ד אהוד רז, תבעו בבית משפט השלום כי הקיבוץ ושלושה מנושאי המשרה בו (יו"ר הקיבוץ, חבר הנהלת הקיבוץ ומנהלת הקהילה) יפצו אותם בסך של 100 אלף שקלים בגין הוצאת לשון הרע כלפיהם.

לטענתם הם קיימו את כל חובותיהם הכספים כלפי הקיבוץ, אך למרות זאת הופץ שמם על ידי הקיבוץ ונושאי המשרה - באסיפות קיבוץ ובכתב - כמי שחבים כסף לקיבוץ. אגב, בעניין החוב כבר מתקיים הליך בוררות בינם לבין הקיבוץ.

לטענת הקיבוץ, באמצעות עו"ד ניצן טבנקין (קופרשמיט־גולדשטיין, עורכי דין), יש לעכב את ההליך בבית המשפט ולהעבירו לבוררות, בהתאם למנגנון הקבוע בתקנון הקיבוץ.

החברים התנגדו, ואמרו שהואיל והתביעה הוגשה גם אישית כנגד נושאי המשרה, אין להעביר את העניין לבוררות אלא להשאירו בבית המשפט, שכן בינם לבין נושאי המשרה לא קיים הסכם המחייב העברת העניין לבוררות.

החברים התובעים הסבירו שזו תביעה שהיא במישור היחסים האישיים שבינם לבין נושאי המשרה, ומשכך אין זה בהכרח סכסוך הנוגע לעסקי האגודה, שיש לדון בו בבוררות לפי תקנון הקיבוץ.

עו"ד ניצן טבנקין. צילום: שחר תמיר

"לא כך", אמר הקיבוץ. "נושאי המשרה הללו פעלו במסגרת תפקידם בקיבוץ, בישיבות ועד ההנהלה של הקיבוץ, ומכאן שאין מדובר בסכסוך אישי שבינם לבין התובעים. הפרדת נושאי המשרה מהקיבוץ בעניין זה היא מלאכותית, ואין זה אלא ניסיון הפחדה אישי כנגד נושאי המשרה הללו".

השופט רוני פיין קיבל את טענות הקיבוץ. "אין מדובר בסכסוך פרטי בין חבר לחבר אחר בקיבוץ", הוא הסביר.

"או בין חבר לממלא תפקיד כלשהו בקיבוץ שאינו נוגע לקיבוץ כלל וחיצוני לחלוטין להתנהלות השוטפת ביחסי קיבוץ־חבר. אלה הם חילוקי דעות לגיטמיים בנוגע לטענות הקיבוץ כי התובעים חייבים לו כספים כלשהם. נושאי המשרה הם ממלאי תפקיד בהנהלות הקיבוץ, ולכן הם למעשה שלוּחם.

"הרקע להגשת תביעת לשון הרע דנן הוא דרישת הקיבוץ, שמטבע הדברים נעשתה באמצעות בעלי התפקידים השונים, שהתובעים חייבים לקיבוץ כספים. לא נטען ולא נרמז לביטויים אשר אינם קשורים לתפקידם בקיבוץ.

"ההפרדה בין הקיבוץ לבין נושאי המשרה בו לעניין ההליך המשפטי או הדיון בבוררות", הבהיר השופט, "היא מלאכותית גרידא.

"זהו סכסוך הנובע מעסקי האגודה, שכן מהות המחלוקת נוגעת לעניין רגיל ביותר ויום־יומי כמעט, בעיקר בימים אלו, ימי הקיבוץ המתחדש, העוסק בנושאים כספיים שונים בין הקיבוץ לבין חבריו". עוד דחה השופט את הטענה שאין לדון בתביעת לשון הרע במסגרת בוררות, והורה על העברת התביעה להליכי בוררות.

"טענות התובעים נובעות מפעולות שעשו נושאי המשרה במסגרת תפקידם בקיבוץ, וקשורות למחלוקת כספית שבין התובעים לקיבוץ", סיכם בית המשפט המחוזי, ודחה את בקשת התובעים לערער על החלטת בית משפט השלום. כמו כן הוא חייב אותם לשלם לקיבוץ 7,000 שקלים הוצאות המשפט.