בסיומו של טקס מרגש שנערך לפני ימים אחדים, עמדו בני ארבעה דורות ושרו את שירת התקווה ליד מבנה הבטון היחיד שנבנה בקיבוץ שבילים ונשאר על כנו.

סגירת מעגל. הסרת הלוט מעל שלט ההנצחה בנוכחות דור המייסדים, צילום: יוגב מונטקיו

במעמד זה הוסר הלוט מעל השלט הכחול שקבעה במקום המועצה לשימור אתרי מורשת, ומעתה יוכלו המבקרים המזדמנים ללמוד על קיבוץ שבילים, שהוקם בחודש מרס 1948 על ידי תנועת הנוער הציוני, על גבעה מול כפר הנוער עיינות הסמוך לנס ציונה, והתפרק שנתיים אחרי כן, במאי 1950.

את הטקס - בהשתתפות מספר חברי קיבוץ שנותרו בחיים, בנים, נכדים ונינים - הגה ויזם עם בנים אחרים אורי קורן (63) מנס ציונה. הוריו מרים ויהודה, שכבר אינם בין החיים, ניצלו מהשואה בפולין, הכירו בקיבוץ ונמנו עם חבריו.

"הקיבוץ הוקם מלכתחילה במטרה שישמש מקום הכשרה לפליטים ניצולי השואה, בעיקר מפולין ומרומניה, שעלו לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה", מספר קורן.

"הוא התפרק לאחר שסיים את ייעודו כמקום הכשרה מטעם תנועת הנוער הציוני. בקיבוץ היו שישים עד שמונים חברים שעבדו בעבודות כפיים בשדות ובפרדסים הסמוכים, והיו בו בית מלאכה להרכבת אטבי כביסה, לול, רפת, אורווה וגן ירק.

"נוסף על כך עבדו חברי שבילים בעבודות משק בית ובלולים של אנשי מושב בית עובד הסמוך".

במלחמת השחרור הגנו אנשי שבילים על הגבעה שבה ישבו ועל סביבתה, בעיקר כנגד פעולות איבה של תושבי הכפרים הערביים נבי רובין ואל־קובייבה (רמלה), וגם נגד מסתננים ממצרים. בתקופה זו נשלחו חברי הקיבוץ ככוח החלוץ והגרעין הראשוני להקמת קיבוצי תנועתם.

באוקטובר 1948 הם הכינו להתיישבות את שורש בהרי ירושלים, ובאפריל 1950 את תלמי יפה סמוך לאשקלון. הם גם נשלחו במאי 1949 ליישב מחדש את קיבוץ מבטחים שבנגב, לאחר שננטש על ידי חבריו. שלושת הקיבוצים האלה התפרקו, ובמקומם קיימים כיום מושבים.

"מספר חברי שבילים נפצעו, חלקם קשה, כשהיו במשימת יישוב מחדש של קיבוץ מבטחים", מתאר קורן.

"קיבוץ שבילים סיים את ייעודו במאי 1950. חברי הקיבוץ עברו בהדרגה לגור ביישובי קבע, בעיקר בכפר הנוער עיינות, בנס ציונה, בירושלים ובתל אביב. המבנים נשארו במקום ושימשו בתור מעברה עד 1956, אבל לא במתכונת הקיבוצית שהיתה בו עם הקמתו".

למה נשכח הקיבוץ הזה?

"ההשערה שלי, מתוך היכרות עם הוריי ועם חבריהם, היא שבגלל צניעותם הם לא דאגו להנציח את הקיבוץ. הוריי לא דיברו על השואה ולו במילה, וגם לא על התקומה, שהקיבוץ היה חלק ממנה. הם רצו שאנחנו, הצברים, ניוולד לעולם נקי ולא מסובך, וגם לנו המצב הזה היה די נוח".

להתחבר לסיפור ההיסטורי. מבני קיבוץ שבילים הישנים, צילום: מתוך ויקיפדיה

לפני כשנה החליט קורן לנבור בכל זאת בהיסטריה של הוריו, וניסה למצוא באינטרנט פרטים על קיבוץ שבילים. כשהקליד את המילה שבילים מצא תיאורי שבילים בכל הארץ ואף לא מילה אחת על קיבוץ שבילים.

הוא החל לחקור את קומץ חברי הקיבוץ לשעבר שעדיין בחיים, ובאמצעותם הצליח להעלות לרשת מידע על הקיבוץ שנשכח ונעלם. אחרי כן נהגה הרעיון לציין את קיומו של הקיבוץ, באירוע שהתקיים 70 שנה לאחר הקמתו והקמת מדינת ישראל.

"פניתי לשלמה (מוני) אלימלך, ראש המועצה האזורית גן רווה, שבתחומה היה הקיבוץ", מספר קורן, "והוא נרתם לנושא ונתן חסות ומימון לאירוע. הוא דאג ליישר את הדרך למקום, והקצה אוטובוסים לכל משתתפי הטקס, חלקם חברי הקיבוץ ורובם בני משפחותיהם.

"גם נׂעם שפר, מנהל כפר הנוער עיינות, נרתם לאירוע שהתקיים ברובו בתוך הכפר, תוך כדי שיתוף החניכים בחשיבות הנושא. האירוע התקיים בהשתתפות ארבעה דורות.

"הוקרנו בו סרטונים שבהם סיפרו בני הדור הראשון על קיבוץ שבילים, ולאחר מכן הקריאו בני הדור השני חומר כתוב הנוגע לעבודה בקיבוץ ולתנאים החלוציים שהיו בו, ושהוריהם השאירו אחריהם. גם הקטע האומנותי, שכלל שירה ונגינה בכינור, בוצע על ידי בני משפחות חברי שבילים".

לאחר ששמעו את סיפורי המורשת ולמדו על חיי הקיבוץ, עלו משתתפי האירוע אל הגבעה הסמוכה לכפר הנוער עיינות, לטקס גילוי הלוט מעל השלט שנקבע על המבנה שנשאר במקום לצד מגדל המים המקורי. "הסרנו את הלוט ושרנו את התקווה בהתרגשות גדולה מאוד", אומר קורן.

באיזו תחושה אתה מסכם את האירוע?

"תחושה של סגירות מעגל והשבת חוב היסטורי לדור החלוצים. במלאת 70 שנה לקיבוץ שבילים ולמדינה, היה לי חשוב לחבר את בני הדור שלי ואת בני הדורות הבאים לאירוע שציין והנציח את קיומו של הקיבוץ, בהשתתפות בני הדור הראשון.

"במשך שנים רבות היינו מנותקים מהסיפור הזה, ושמחתי שבני ארבעה דורות חברו יחד והתחברו לסיפור ההיסטורי שהוא חלק מהם".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו