ושוב מגיע פורים, ממש כמו שלוח השנה אומר, וכרגיל זה קורה בזמן; בתקופה שבין גשם לקצת שמש, כשעדיין קר אבל פחות, וכשיש באוויר הבטחה לאביב, אבל בלילה עוד מתכרבלים עמוק לפוך או במקרה שלי - בעורו הנעים באופן בל יתואר של תינוקי שלי (״שלנו!״ צועק עליי אישי).

כשחדר האוכל הופך למועדון סוער, פורים בקיבוץ, צילום: דוד (דדה) עינב

השנה, שלא כמו ב־33 חגי פורים קודמים, אצטרך למצוא בייביסיטר כדי ללכת למסיבת פורים של הקיבוץ. זאת שהופכת את חדר האוכל למועדון אקסקלוסיבי סוער ואת חברי הקיבוץ המשעממים ברוב ימות השנה, יש לומר ולהודות, לרקדנים ולבליינים הוללים עד השעות הקטנות של הלילה.

למצוא בייביסיטר בפורים זאת משימה לא פשוטה. רעות חברתי כבר שריינה בייביסיטר לפני חודשיים, ועכשיו אני מבינה למה. אולי בכלל כדאי לי לוותר על המסיבה ולגבות 100 שקלים לשעה ולשמור על כמה ילדים - זה יהיה שווה בשקט כמה חבילות טובות של חיתולים.

אני מקווה שבעודכם קוראים את הטור הצלחתי כבר למצוא, או לשדל את אבא שלי שלשמור על תינוק בן חודש וחצי זה ממש קלי קלות, והוא בכלל יישן, ולא צריך לעשות כלום, והוא יוכל לראות ערוץ הספורט אצלנו בנחת (ברור שמרפי ידאג שתינוקי יהיה ער, צורח ומלא בקקי).

בלי קשר לשינויים, בדומה לכל שנה, גם הפעם אני מסירה מעצמי כל אחריות למצוא תחפושת. אם רעות ולילך יזרקו עליי שרשרת או איזה כובע טיפשי - זה מה שיהיה. ואם לא - גם טוב.

אישי מתחפש עבור שנינו, הוא מהמשקיעים ומהנהנים מהעניין. בחיי, מזל שיש כאלה. אולי אני אתחפש לאחת שישנה שנ״צים. וואו, איזה חלום.

תינוק זה הדבר הכי טוב שעשיתי בעולם (״עשינו!״ ממשיכים לצעוק עליי מהצד). אבל, וזה באמת אבל קטן, אני מוצאת את עצמי מתגעגעת רק לדבר אחד מחיי הקודמים: היכולת להחליט בשעת צוהריים מנומנמת של שישי ו/או שבת שבא לי לישון, להיכנס למיטה או להיזרק על הספה, ולקום שלוש שעות אחרי כן לקפה עצל ולעוגיות נינוחות לקראת המשכו של היום.

אגב, אישי בכלל טוען, ודי בצדק, שחבל על מאמציי למצוא בייביסיטר למסיבה, כיוון ששנ״צים ארוכים אינם ממש מנת חלקי בימים טרופים אלו של אימהות חדשה, וברור שאוותר על המסיבה ואלך לישון עם תינוקי - שזה גם כך הדייט הכי טוב שיכולתי לבקש מימיי.

מה שכן, אני כרגיל מחכה לתחפושות הילדים, שזה פשוט מתוק ברמות סוכרתיות. האחיין ההורס שלי מודד כבר חודש את תחפושת האריה שלו ומתאמן בשאגות. אומנם תינוקי עדיין אינו מדבר, אבל יש לי הרגשה שהוא די מבוהל מבן־דודו הגדול, שמשום מה נהנה מאוד להתאמן דווקא עליו.

באחד משיטוטיי בקיבוץ עצרה אותי גמדה קטנה בת־גילו של אחייני, האריה השואג, וסיפרה לי שהיא מתחפשת ל״כללללל התחפושות״. צוחקת כולי שאלתי את אמה של הגברת אם היא כבר קנתה לה את ״כללללל התחפושות״, ואמה אמרה שהיא בהחלט עובדת על זה.

בגזרת ילדים אחרת, לילך תופרת במרץ כבר שבוע סוכריות לשמלה, כי בתה החליטה שהיא מלכת הסוכריות השנה. ורק רעות, בת מזל, מחפשת את בנה לשוטר, וכל הפריטים ניתנים לקנייה, ובסך הכל יפה מצידו של הברנש בן החמש לגלות סולידריות שכזו למפכ״ל המשטרה שלנו, הנמצא בימים רגישים של חקירת ראש הממשלה.

אולי פשוט אלך למסיבה עם תיק שכתוב עליו 4,000 ואהיה מאלה שהתחפושת שלהם היא אמירה פוליטית אקטואלית, המראה שהם לא רק חוגגים אלא גם צופים בחדשות.

אז נראה לי שבסך הכל כולם מוכנים לפורים, ויאללה שייהנו כל החוגגים - הן אלה המשקיעים ומתחפשים ומפזזים על רחבת החדר אוכל - כאילו היא לא דביקה כבר ארבעים שנה מפתיתים ומכדור אדום - והן אלה שכמוני משקיעים מאמץ שיא בלישון צוהריים, להשיג בייביסיטר ולבוא לשעה קלה לשתות פטל וסודה ליד המכונה של שטיפת הכלים.