הנה הוא מגיע, שוב. יום האשה. היום הזה שבו אנחנו נזכרות שיש עוד דרך ארוכה לעשות. ודרך ארוכה לעבור. כי היי, אנחנו יכולות לעשות הכל, זה ברור. וגם כבר יש חוקים שעוזרים לנו. וכבר הוכיחו כמה נשים שאנחנו יכולות לעשות הכל ולא פחות טוב.

אבל לפעמים יש לנו, בנוסף לכל ה"הכל הזה", עוד כמה דברים. עוד כמה דברים שהם שלנו.

אז אפילו אם אסור להגיד שבכל זאת זה לא אותו דבר. ואסור להגיד שזה שונה. אבל כן, אנחנו קצת אחרות.

צילום: ליהיא לפיד

ובינינו אנחנו אומרות את זה — בשקט — שיש דברים שהם טיפוסיים לנו, כי אנחנו נשים.

לא לכל הנשים ולא תמיד. יש נשים שתמיד יגידו שהן לא מרגישות הבדל. שהן וגברים זה אותו דבר. וזה בסדר. מקבלת. מבינה. אבל יש בינינו כמה שלא.
יש בינינו הרבה שעבורן להיות אשה, להיות אמא, להיות בת, זה אחרת.
(אבל תיזהרו ‑ לכם אסור להגיד את זה. רק לנו.)

אז בואו נעשה קצת סדר. אנחנו יכולות לעשות הכל. הכל. ולא פחות טוב.
זה רק שלפעמים יש לנו עוד משהו קטן שאנחנו רוצות גם.

× × ×

נכון שאנחנו יכולות. אני ואת. הכל.
אבל לפעמים פשוט בא לנו משהו אחר.
כי כל אשה יכולה.

יכולה להטיס מטוסים, להושיט ספינות ולנהוג ברכבות.
אבל לפעמים אני רוצה לא להוביל, לא לקבוע את הדרך, אלא שמישהו אחר ייקח את המושכות וייתן לי פשוט לצעוד אחריו. או אחריה.
נכון שאנחנו רוצות.

רוצות לשבור תקרות זכוכית, לנפץ מחסומים ולפרוץ גבולות. רוצות להראות לכולם שנגיע לאן שנחליט.

אבל לפעמים אני גם רוצה לא לשבור כלום ולא לנתץ, אלא לחבר. להדביק. להיות יחד. לא להתחרות ולא להוכיח. ולא להיות לבד.
אז אני אאט את הקצב. זה בסדר.
אנחנו רוצות הרפתקאות.

כי החיים קצרים, ויש לנו עוד כל כך הרבה לראות ולהספיק, לאכול ולרקוד. אז אנחנו רוצות לפרוץ גבולות.
לצאת אל העולם, לחוות חוויות, להגיע לעוד מקומות שלא חלמנו עליהם. שלא האמנו שנגיע אליהם.

אבל לפעמים אני גם רוצה להישאר בבית. להיות מוגנת. להיות עטופה באהבה. ולא לזוז.
אבל לפעמים נעים לי איפה שאני מכירה. ואיפה שמכירים אותי. פשוט להישאר במקום שלי.

לפחות עד הפעם הבאה שבה שוב ישעמם לי.
נכון שאנחנו רוצות לנצח.
להוכיח שאנחנו יכולות, מסוגלות, ושאף אחד לא יגיד לנו אחרת. לא יקצץ לנו את הכנפיים. לא יסגור לנו את הדלת.

אבל לפעמים לא בא לי שוב להוכיח את עצמי, לכל מי שלא מכיר אותי. כל פעם מחדש להוכיח שאני אותו דבר או יותר טובה. כי לפעמים אני רוצה קצת פחות להוכיח וקצת יותר לנוח.
מותר לי, הוכחתי כבר קצת, לא?

נכון שאנחנו יודעות מה אנחנו שוות.
אנחנו לא צריכות שכל הזמן יחזקו אותנו, לא צריכות שתגידו לנו ותחמיאו לנו.
אבל לפעמים קצת נמאס לי להצטרך לבדוק איך מסתכלים עליי ומה אומרים עליי מאחורי הגב או בפנים. רוצה פשוט לעשות דברים בלי שיבחנו אותי.

אנחנו יודעות מי אנחנו.
אנחנו יודעות שאנחנו מסוגלות.
אבל לפעמים גם לנו בא לשים פס על כולם. ועל מה חושבים.

וגם לי אין כוח תמיד לעמוד בדיוק בכל ציפיות, כי הרף שהצבנו לעצמנו קצת גבוה. אז מותר לי גם לוותר. נכון שמהרגע שנולדים הילדים אז הם כל עולמנו.
כי הכי חשוב לנו שיהיה להם טוב ולהיות שם בשבילם כשהם צריכים, כי הם הנשמה שלנו.

אבל לפעמים גם בא לנו חופש מהם. ולא תמיד לדאוג ולטפל ולהיות רק בשבילם, כי לפעמים נגמר לנו הכוח.

ולפעמים אני רוצה קצת לדאוג לעצמי (אבל את זה באמת אל תגלו לאף אחד. לא נעים).
ולפעמים בא לנו לחזור להיות ילדות.
ואנחנו לא צריכות אף אחד.
אנחנו יכולות לבד, ואל תחשבו לרגע שיש לנו בעיה להסתדר.
זה רק שלפעמים אנחנו ממש רוצות להיות יחד.

כי אמנם אנחנו יכולות הכל, אבל בשביל לאהוב צריך להיות יחד.
אז רק תדעו שזו לא חולשה. זה הכוח שלנו. ואם בחרתי להיות איתך, זה רק כי אני רוצה.

ככה אנחנו. נשים חזקות. יכולות להיות לבד.
אבל מעדיפות יחד.

× × ×

יום האשה הזה יהיה בסימן העצמאות שלנו. לכל אשה יש הזכות להרגיש בטוחה בכל מקום שאליו היא הולכת. ובכל מקום שבו היא נמצאת.
אנחנו יכולות הכל. וגם לבחור מה כן ומה לא.

ואם יש מישהו שזה מבלבל אותו, פשוט תשאלו.
אנחנו נסביר.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו