הפעם נטייל בצפון מדבר יהודה, באחד הנחלים היפים באזור, הלוא הוא נחל אוג. נחל אוג, הצפוני בנחלים הנשפכים לים המלח, מתחתר בין ואדי קלט מצפון לבין נחל קומרן מדרום. הוא מנקז את מורדות הר הזיתים, הר הצופים ואזור אבו־דיס.

נחל אוג זורם מגובה של 800 מטרים עד לגובה של מינוס 400 מטרים בים המלח, לאורך מסלול של כשלושים קילומטר. הוא נשפך לים ליד קיבוץ קליה.

נחל אוג. צילום: יורם טויטו

עובדה זו מבטיחה לנו נחל קניוני ומאתגר, בעל עוצמת שיטפונות חזקה ביותר, מה שמסביר את עובדת הימצאותן של מכוניות מעוכות בערוצו של הנחל.

אבל אל דאגה, הוצבו בנחל יתדות, סולמות וחבלים, כך שנוכל לטייל בבטחה (לא ביום גשום). ובכל זאת, אם בחרתם לצאת לנחל ביום כזה, עִמדו על הגשר המוליך לנבי מוסא וצפו בשיטפון המרהיב העובר תחתיו.

נקודה מומלצת נוספת לצפות בשיטפון היא בשפך לים המלח. מראה הנחל הנכנס לים דומה לשובל חום בתוך ים כחול.

ואלה שמות

לפני שניכנס לנחל, ננסה לברר תחילה את מהות שמו. בערבית מכונה חלקו העליון ואדי אל מוכליכ, וחלקו התחתון נקרא ואדי דבר. השם העברי, נחל אוג, נגזר מהצמח אוג קוצני - שיח ממשפחת האלתיים. בישראל מוּכרים שלושה מיני אוג: הבורסקאים, מחומש (נדיר ביותר, צומח בעיקר במצוקי ראש הנקרה) וקוצני.

אוג הבורסקאים מוכרים לנו יותר בשל תפוצתו הרחבה בחבל הים־התיכוני ובתל הערבתי אירנו טורני. תפוצתו של האוג הקיצוני קטנה יותר, והיא משתרעת במורדות ובערוצי נחלי השומרון, מדבר יהודה והר הנגב.

לאוג פרי גלעין פחוס, דומה לאלה הארץ־ישראלית ולאלת המסטיק. ציפת הפרי האדמדמה משמשת לתעשיית העורות, לתיבול ואף לרפואה עממית. היא מכונה סוּמק, ומהווה את אחד הרכיבים של תבלין הזעתר.

מקור הפריחה

מועד פריחת האוג הקיצוני מעניין. יש לו מחזור פריחה ולבלוב שונה מצמחי ארץ ישראל. השלכת קצרה והיא קורית בשיא הקיץ (יולי-אוגוסט). הלבלוב בסתיו (ספטמבר-דצמבר).

מועד הפריחה הלא רגיל יכול להעיד על שני דברים: הראשון היותו צמח גולה שמקומו הטבעי אי־שם באפריקה. מועד הפריחה בישראל, שאינו מתחשב בעונות השנה, הוא זיכרון גנטי. הדבר השני הוא עדות לתקופות שבהן היה האקלים לח יותר.

ואדי אל־מוכליכ

לשם הערבי ואדי אל־מוכליכ מצאנו שני הסברים: הראשון - "המערים", כלומר המטעה. בעבר עברה הדרך היורדת מירושלים ליריחו ולירדן בגדה הצפונית של הנחל. היא היתה מפותלת ומעוקלת. נדמה לך שהגעת, אבל לא.

תיאורו של יהושע לין עוד יבהיר לנו שיש לכך משמעות, בעיקר כשאתה מאבד את הקשר עם השיירה שבה הלכת.

ההסבר השני הוא שקשה לשאוב ממנו מים. גם לפירוש זה יש הגיון. בקטע האחרון של הנחל, באזור שלושת המפלים, נִקבו מי השיטפונות בתחתית. בימים של טרום־סולמות וחבלים, היו צריכים הרועים המקומיים להגיע למים האלה, והיה להם קשה להשיג אותם בתנאים שהיו.

כשאתם שם בטיול, נסו לחשוב מה הייתם אתם עושים אלמלא הציבה רשות הטבע והגנים את הסולמות ואת החבלים לעזרתכם.

ואדי דבר

ייתכן ששם זה משמר את השם העברי הקדום המופיע בספר יהושע, בחלוקת הארץ לשבטים: "ועלה הגבול דברה, מעמק עכור, וצפונה אל הגלגל, אשר נוכח למעלה אדומים" (יהושע ט"ו, ז'). הגלגל ומעלה אדומים מוכרים לנו, ואם נקבל את ההסבר שעמק עכור הוא יריחו, נראה שמתאים שדברה של יהושע היא ואדי דבר הערבי.

הדרכים הידועות

כביש מספר 1 היוצא מתל אביב בואכה ירושלים, וממשיך מזרחה עד למפגש עם כביש 90, אינו הולך בתוואי הדרך הטבעית. בקטע זה של הדרך הכביש משמש את המציאות העכשווית.

הדרך המקורית שירדה מירושלים ליריחו, לים המלח ולעבר הירדן, עברה בגדה הצפונית של נחל אוג. בעבר נקראה "דרך הסוכר", מפני שביריחו גידלו הצלבנים קני סוכר, ובדרך זו העלו את התוצרת לירושלים.

בספרו "זיכרונות לבן ירושלים" מתאר יהושע ילין מסע שערך עם יהודי עשיר ממוצא בגדדי (השר אברם שלום, ובשמו האנגלי "ארתור"), קרוב משפחה של אשתו (ילין היה מהראשונים שהתחתנו נישואין מעורבים של אשכנזי עם ספרדייה), ליריחו, לירדן ולים המלח. תיאור הדרך הפתלתלה תואם את השם הערבי של הנחל - ואדי אל־מוכליכ.

"הדרך במדבר יהודה, בין ים המלח, ובין מר סבה, היא דרך עקלקלות, בין הרים נמוכים הממלאים את כל השטח ההוא והדרך נוטה פעם נגבה ופעם ימה, פעם קדמה ופעם צפונה, והדרכים צרות וקלקלות, והיה בהרחיק הרוכב הראשון ללכת צעדים, אחדים מחברו שלאחריו, כבר לא יראהו, עד האחרון, כי ההרים יפסיקו ביניהם.

ואוי לו לאיש אשר ייסע במדבר, ההוא בלי מורה דרך, כי אז יאבד דרכו ויתעה במדבר ההוא, בלי מצוא דרך לצאת ממנו" (זיכרונות לבן ירושלים, עמ' 58).

אחרי כן מתאר ילין כיצד הוא והמתורגמן, שהתגאה כי הוא מכיר את המדבר כפי שהוא מכיר את סמטאות ירושלים, הביא לכך ששניהם טעו בדרך. יותר מארבעים שעות חיפשו השניים את דרכם, כשהם ללא ציוד מתאים ללילה, ללא מזון וללא מים. אחד הקטעים המרתקים בסיפור הוא כיצד עבר עליהם הלילה.

מחשש מפני חיות ושודדים, הם החליטו להישאר ערים באמצעות עישון סיגריות. תחילה הם מגלגלים את כל הטבק שיש להם לסיגריות, אחרי כן הם מחלקים את הסיגריות ביניהם, ואז, בגפרור היחיד שיש להם, הם מדליקים סיגריה אחת. מעשן אותה מי שזה תורו עד תומה.

נחל אוג. צילום: יורם טויטו

ואז מדליקים את הסיגריה הבאה בזנב הסיגריה הדלוקה. כך עובר הלילה כשהם מסריחים מסיגריות ומתים מפחד. מפאת קוצר היריעה לא אפרט את המסע ההוא במדבר, אך בהחלט אמליץ לקרוא את הקטע מתוך הספר.

כיצד מטיילים

יש כמה אפשרויות לטייל בנחל אוג. אנחנו נבחר בזו היורדת מהגשר המוליך לנבי מוסא ולבקעת הורקיינה. אם אתם נוסעים במכונית אחת, השאירו אותה בכניסה לקיבוץ אלמוג וקחו משם מונית (יש מוניות ערביות העוזרות למטיילים באופניים להגיע לתחילת מסלול או לקצהו).

את כביש מס' 1 עזבו בין הקילומטר ה־89 לקילומטר ה־90. חלפו על פני נבי מוסא והמשיכו לבקעת הורקיינה, עד הגשר מעל לנחל אוג. כאן נעזוב את הרכב ונתחיל ללכת ברגל.

הירידה אל הנחל היא מצידו המזרחי של הגשר בשביל פתלתל. שימו לב שלא ליפול. אתם בתוך ערוץ הנחל. בקטע זה המסלול עובר מצד אחד של הגדה לצד השני, דרך מפלונים קטנים ויפים.

אם תטיילו בנחל בעונה זו, לאחר הגשמים והשיטפונות, סביר להניח שתמצאו מים בגבים, וזו בהחלט חוויה נעימה, ואפשר לשכשך רגליים. בקטע זה של הנחל, בין המצוקים ובחגווי הסלע, ייתכן שתזהו את האוג הקוצני. במורד הנחל קצת קשה יותר לראות אותו. כדאי לשים לב לכך.

אחד הדברים היפים בנחל כאן הוא ההתחתרות שלו בסלעים המקומיים, והיווצרות תמונת חתך של התחלפות גווני הסלע מלבן (סלעי גיר) לשחור (פצלי שמן). כדאי לוודא שאכן מדובר בפצלי שמן. קחו את אחת אבנים שהתנתקו מסלע האם, שברו אותה והריחו. תופתעו מריח הנפט העולה באפכם.

בעבר, לפני מציאת מרבצי הגז בחופי ישראל, היתה מחשבה לנצל את פצלי השמן ולהפיק מהם נפט. בדיקת כדאיות ניצול פצלי שמן להפקת נפט עשתה במישור רותם חברת פמ"א.

בשנת 2011 הסתיים הפיילוט במסקנה של אי־כדאיות כלכלית, וחברת כימיקלים לישראל, שרכשה בשנת 2000 את הפעלת המתקן, סגרה אותו עקב זיהום אוויר.

יוזמה נוספת (בשנת 2008), שנעצרה (בינתיים) בלחץ הגופים הירוקים, היתה לבדוק היתכנות הפקת נפט מסלעי ביטומן בחבל עדולם. הדרך בנחל קלה יחסית, אם כי קצת לא נעימה. ההליכה על חלוקי הנחל אינה נוחה במיוחד, אך היא נסבלת בהחלט.

שלושת המפלים

שתי דרכים לפנינו. השביל השמאלי היוצא מהנחל יוביל אתכם למגרש החנייה בכניסה לקיבוץ אלמוג. הדרך הימנית תיקח אתכם לשלושת המפלים. אנו נבחר בה, הרי בשביל זה באנו לכאן.

כשתיכנסו למעוק יתחיל המסלול להיות אתגרי, וכבר בתחילה תפגשו גב מים. גב זה יציב לפניכם שאלה אם לחצות אותו כשאתם בתוך המים, או לנסות להישאר יבשים ולחצות על הסלעים. עברנו את זה, והינה אנחנו לפני שלושת המפלים הגדולים.

שלושת המפלים באים ברצף, זה אחר זה. בשנים האחרונות הציבה בנחל רשות הטבע והגנים יתדות, סולמות וחבלים. עדיין מומלץ לוודא שהם לא נסחפו בגשם האחרון. לכן כדאי להתקשר לפקח המקומי לפני יציאה לטיול, ולדעת בבירור שהדרך נגישה וטובה.

הנחל נפתח

לאחר שסיימתם את שלושת המפלים יתחיל הנחל להיפתח. שוב הולכים על חצץ ועל חלוקי נחל. הפעם הדרך קצרה יותר. עליכם לשים לב שאינכם עוברים את הסימון מצד שמאל, שכן הוא לוקח אתכם חזרה לאותו מגרש חנייה בכניסה לקיבוץ אלמוג. במגרש החנייה מחכים לנו כלי הרכב.

קיבוץ אלמוג

הקיבוץ נקרא על שמו של יהודה אלמוג, ממייסדי מפעל האשלג בים המלח. אלמוג היה מאנשי גדוד העבודה על שם טרומפלדור, וראש המועצה הראשון של המועצה האזורית תמר. אלמוג הוקם בתחילה כהיאחזות נח"ל, עד אזרוחה.

ד"ר עמנואל וידר, שתרגם ושִחזר שבע מגילות ממגילות ים המלח (נמצאו בסך הכל כ־900 מגילות), גר באלמוג. לכבודו הקימו באלמוג את בית הסופר, מעין מוזיאון מקומי, אך הוא סגור בימים אלו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו