האמנם הטחת אשמה באסיפת חברים כלפי חבר במילים "אתה גנב", אינה מהווה לשון הרע? הכל תלוי בנסיבות הסביר בית המשפט העליון בבקשה לרשות עירעור שהגיש חבר עין זיוון על פסיקת בית המשפט המחוזי בנצרת, שדחתה את תביעת לשון הרע שהגיש כלפי שניים מחברי הקיבוץ.

"ככלל", פסקה השופטת יעל וילנר, "התבטאות איננה נאמרת בחלל ריק במנותק מהקשר הנסיבות.

לא קבעו עובדה, אלא הביעו דעה. עין זיוון, צילום: אביב לשם

"לפיכך, יש לפרש את ההתבטאות באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת" (כלומר: בדרך שבה האדם הסביר היה מפרש את  הנסיבות שהובילו לאמירה הזו וההקשר שבה נאמרה).

זהו "גילגול שלישי" של התיק, תיארה השופטת. שתי ערכאות שיפוטיות (בתי משפט השלום והמחוזי בנצרת) דחו את התביעה בה דרש החבר פיצוי של 282 אלף שקלים בגין אירוע שהתרחש באסיפת החברים, שדנה בדרישת הקיבוץ כי החבר-התובע יפנה את הדירה בה התגורר, וישיב לקופת הקיבוץ כספים שנטען כי נלקחו ללא רשות מקופת קרן העזיבה שלו.

החבר סיפר בתביעתו כי "משהתלהטה האווירה באסיפה", החלו זוג החברים להכפישו. האחד אמר לו שהוא "פושע מסוכן" ויש להוציאו מהקיבוץ, והשנייה כינתה אותו "גנב".

הנתבעים, באמצעות עו"ד לארי גולדשטיין, הסבירו ש"אינם זוכרים בדיוק באיזה מילים הם השתמשו באסיפה, אך כל שעשו היה להביע עמדתם באשר למידע שנמסר לחברי הקיבוץ טרם האספה ובמהלכה, לפיו החבר פלש ללא רשות לדירה שבבעלות הקיבוץ וסירב לפנותה, וכן פדה כספים מקרן העזיבה שנצברו עבורו ללא הסכמת הקיבוץ". כל שאמרו היה בתום לב, ללא כוונה לפגוע, להעליב או להשפיל את החבר.

בית משפט השלום מצא שרק האמירה השנייה ("גנב") הוכחה שנאמרה וזו אכן מהווה לשון הרע, אך היא "חוסה תחת ההגנות מכוח החוק", שכן הסכמת החבר להשיב את הכספים שנטל מהווה הודאה בכך שמדובר בכספים שאינם שייכים לו, ומכאן שעומדת לנתבעים הגנת "אמת דיברתי".

מאחר ולחברים "אינטרס באופן ניהולו התקין של הקיבוץ" - היה ב"פירסום הדברים" גם "עניין לציבור".

"הכיצד", תמה החבר בערעורו לבית המשפט המחוזי, "ניתן לומר ש'גנבתי' ושזו עבירה פלילית, מבלי שניתנה לי האפשרות להתגונן כנגד כך?" אך בית המשפט המחוזי לא שעה לטענה זו, והסביר שהנתבעים לא התכוונו "לקבוע עובדה" או "לבזות את החבר" אלא "להביע דעה".

בית המשפט הסכים שהאמירה "גנב" במובנה האובייקטיבי היא "ביטוי קשה, בוטה וחסר טעם אשר נועד לפגוע בחבר", אך אין בכך בנסיבות כדי להוציאו מגדר הביטויים המוגנים על ידי הזכות לחופש הביטוי, הגוברים על זכות החבר לשם טוב".

באמצעות עורכי הדין נועה וייס מור ויגאל וייס טען החבר בבית המשפט העליון, "כי הטחת אשמה פלילית בפני מי שלא הורשע בדין אינה הבעת דעה, אלא פרסום עובדתי שגוי אשר מהווה לשון הרע".

בערכאה גבוהה זו, השלישית בתורה, על החבר לעבור מכשול נוסף, דיוני. כשאדם מבקש מבית המשפט העליון "גילגול שלישי" של הדיון בתיק, עליו להראות כי המקרה "מעלה שאלות משפטיות עקרוניות, בעלות השלכות רוחב, החורגות מעניינם הפרטי של הצדדים", אחרת לא יתערב בית המשפט.

השופטת וילנר דחתה את בקשת העירעור מטעמים אלה, ולגופה של האמירה הוסיפה כי צדק בית המשפט המחוזי עת בחן את האמירה הנדונה לפי אמת מידה אובייקטיבית ובהקשר הנסיבות בהן היא נאמרה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו