בשנים האחרונות גדל מספרם של הקיבוצים השולחים את ילדיהם להתארח בסוף שבוע אצל משפחות דתיות במסגרת משימות שנת בר המצווה.

האם האירוח נעשה מעמדה שוויונית ולא מתוך ביטול של הצד החילוני וחשש להדתה? כנראה שהתשובה טמונה בהכנה שעוברים בני הקיבוצים לקראת המפגש עם עמיתיהם הדתיים.

חוויה חזקה

יותם אלעזרי, בן קיבוץ סער והמדריך החברתי של ילדי הקיבוץ, מספר ש־19 ילדי כיתה ז' יעשו בקרוב שבת אצל משפחות דתיות ביישוב הקהילתי אשחר שבמשגב, המקיים קהילה משותפת של משפחות דתיות וחילוניות.

אחד מרגעי השיא. ילדי גן שמואל מתכוננים למפגש, צילום: אלבום משפחתי

ילדי אשחר הדתיים גם יתארחו בסער לשבת?

אלעזרי: "אני מניח שתהיה לזה המשכיות. זו בדיוק המטרה, אבל בינתיים לא נקבע שהם יבואו אלינו. אני מניח שייווצרו שם קשרים, ומשם ניקח את זה צעד קדימה".

עשית להם הכנה למפגש?

"עשיתי שתי פעילויות הכנה. דיברתי איתם על זרמים ביהדות, והסברתי להם דברים בסיסיים, כמו למה עושים קידוש, למה נוטלים ידיים ומה הכוונה מאחורי כל המצוות. עברנו על המנהגים ועל המצוות כדי שכשהם יגיעו לאירוח בשבת, הדברים לא יהיו זרים להם.

"הסברתי להם גם שיש הבדל בין חרדי ממאה שערים לבין דתי שחובש כיפה סרוגה. הם לא מכירים את העולם הזה. אני, כבן קיבוץ חילוני, נחשפתי רק בצבא להפרדה בין בשר לחלב. אף אחד לא סיפר לי על זה בקיבוץ".

לדברי אלעזרי, אף על פי שרוב ילדי שכבה ז' הם בני תושבי ההרחבה הקהילתית שהגיעו לקיבוץ מהעיר, הם עדיין אינם מודעים לאורח החיים הדתי, ולכן נדרשה הכנה לקראת ההיכרות עם ההווי הדתי.

הכנת אותם גם לזה שהחילוניות אינה עגלה ריקה, ושיש בה הומניזם, פלורליזם ושוויון בין המינים?

"כן. הם יודעים את זה. דיברנו על זה. דיברנו גם על הכבוד ההדדי. הסברתי להם שהם לא יכולים להסתובב עם הטלפונים הניידים ליד הילדים הדתיים ששומרים שבת. ציינתי שאנחנו מכבדים כל אדם באשר הוא, כמו שהיינו רוצים שיכבדו אותנו.

"בעבר לא היה אירוח אצל משפחות דתיות במשימות שנת בר המצווה. הכנסתי את זה בפעם הראשונה, ואני בטוח שזו תהיה חוויה חזקה מאוד".

כבוד הדדי. אלעזרי, צילום: אלבום משפחתי

יהדות אחרת

בגן שמואל מתקיימת מסורת רבת־שנים של אירוח אצל משפחות דתיות בשנת בר המצווה, במסגרת ההיכרות שעורכים הילדים עם החברה הישראלית. בעבר נהגו להיפגש עם ילדי מושב כפר פינס, ובשנים האחרונות נפגשים עם ילדי מצפה אילן.

השבת יתארחו 11 ילדי קבוצת פקאן מגן שמואל אצל חבריהם מהיישוב הדתי השכן, מצפה אילן.

דואגים גם לאוכל כשר. כורם, צילום: אלבום משפחתי

"מהניסיון שלנו זה אחד מרגעי השיא", מציין רועי (רויץ') כורם, מנהל החינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, "התהליך מתחיל במפגש של ילדי כיתות ז' משני היישובים. המפגש מתקיים בגן שמואל, ובו הם מכירים זה את זה.

"אחר כך ילדי גן שמואל מתארחים בסוף שבוע במצפה אילן, כולל סעודת שבת ולינה אצל המשפחות, ופעולות שמעבירים מדריכים מבני עקיבא להיכרות וללימוד המושגים הקשורים בשבת.

"הקשר שנוצר בין הילדים הוא טוב כל כך, שבסוף שנת הבר מצווה ילדי מצפה אילן מוזמנים למסיבה בגן שמואל, ואנחנו דואגים להם לאוכל כשר.

"לצערי, אנחנו לא יכולים להזמין אותם לסוף שבוע בקיבוץ, כי אין לנו תנאים המאפשרים לקיים שבת כהלכתה. מה שחשוב זה שבין הילדים נוצרים קשרים ישירים, והילדים שלנו מופתעים מהדמיון שקיים בינם לבין הילדים הדתיים ברוב תחומי החיים".

עם איזה מטען חילוני אתם שולחים אותם למפגש?

"מדריכי החינוך הבלתי פורמלי משתתפים בתוכנית 'כזה ראה וחדש' של ארגון שבילים והתנועה הקיבוצית, העוסקת בימים אלו בזהות היהודית החילונית שלנו ובמטען היהודי התרבותי שיש לנו להציע. את התכנים האלה הם מעבירים לילדים במפגשי ההכנה לקראת האירוח.

"הילדים לומדים שיש זרם חרדי, זרם דתי וזרם חילוני - שזה אנחנו - ושאנחנו יהודים לא פחות מהדתיים מבחינת המטען הערכי שלנו.

"אנחנו מדברים איתם על החגים היהודיים שאנחנו חוגגים, ושבהם במרכז לא נמצא אלוהים אלא ערכים תרבותיים שלנו. אנחנו אומרים להם שאנחנו נוסעים להכיר סוג אחר של יהדות, ושגם הילדים הדתיים פוגשים יהדות אחרת מזו שהם מכירים".

לכורם חשוב לציין שגם סיכום המפגש נערך בגן שמואל עם ילדי מצפה אילן, וכך נשמרת ההדדיות בין שני הזרמים.

שבת אחרת

בשבת שעברה התארחו 26 ילדי שנת בר המצווה של קיבוץ מגל ביישוב הקהילתי־דתי הושעיה בעמק יזרעאל, וצחי בן־משה, אחד ההורים ממגל שהיה בצוות שנת בר המצווה, מסכם את המפגש כמושלם, לא פחות מזה.

"כתבתי גם לחברים מהושעיה", הוא אומר, "שהפעילות הזאת נקראת אצלנו 'הכר את האחר', ובסוף האירוח הילדים אמרו שמבחינתם הפעילות היא 'גם האחר יכול להיות חבר'. אני חושב שזה אומר הכל. זה היה מושלם מבחינת השותפות, ההכלה וההבנה של שני הצדדים זה את זה בעולמות השונים שלהם".

כשהוחלט בצוות ההורים להעמיק בנושא יחסי חילונים־דתיים, יצר בן־משה קשר עם הנהלת הושעיה באמצעות חברו לעבודה בבז"ן, תושב המקום. "הפעילות הראשונה שעשינו היתה עם הילדים שלנו", הוא מספר, "כדי לתת יותר משמעות והבנה למושג הדת בעינינו.

מושלם מבחינת השותפות. מגל, צילום: אלבום משפחתי

"יש בקרבנו כאלה שמדליקים נרות שבת, יש כאלה שלא מדליקים, ויש כאלה שלא יודעים מה זה נרות שבת. עשינו פעילות ארוכה של חשיפה לנושא הדת, ובחינה של השונוּת בתוך הקהילה שלנו בנושא זה. לאחר מכן זימנו את בני הושעיה למפגש במגל".

בסוף שבוע?

"לא. המפגש התקיים בחול המועד סוכות, והוא כלל פעולות משותפות לילדי שני היישובים - של היכרות, של פתיחות ושל גיבוש. ילדי הושעיה למדו איך ילדי מגל מתנהלים, לְמה הם נחשפים, מהי ההיסטוריה של מגל ושל התנועה הקיבוצית, ומהו אורח החיים החילוני".

מפגש הגומלין בהושעיה היה המשך התהליך, ובו התארחו ילדי מגל, בזוגות או בשלשות, בבתי ילדי הושעיה. "הם למדו איך עושים שבת", אומר בן־משה, "בלי טלפונים, בלי מסכים, בלי לכתוב או לצייר, והחוויה היתה מושלמת.

"הם הכירו מקום אחר, עם צורת חיים שונה, וחוו שבת עם בית כנסת, עם קידוש, עם סעודת שבת ועם חיי קהילה שונים משלהם.

"היתה להם שיחה עם רב היישוב, והוא הדגיש, בתיאום איתנו, את ערכי הסובלנות, הקבלה, ההפנמה וההכלה, שיכולים להיות משותפים לכל הזרמים ביהדות. המסר של הפתיחות לקבל ולהקשיב, ולהיות סובלניים לצרכים של האחר, הושג בצורה מושלמת בביקור הזה.

"היתה סובלנות מלאה מצד אנשי הושעיה להתנהגות של הילדים שלנו, שהיא בהכרח לא התנהגות של שומרי שבת. גם אם הילדים הדליקו בטעות אור בשבת, הסבירו להם בצורה נעימה שזה לא נהוג בבית דתי".

לילדי מגל והושעיה יש כבר קבוצות ווטסאפ ופייסבוק משותפות, והם מתכננים את המפגש הבא ביניהם.