אכזבה. מה מאכזב אותנו? מה גורם לנו להרגיש מאוכזבים ממישהו או ממשהו? איך אנחנו מבטאים אכזבה? כיצד זה משפיע עלינו?

אז אני חווה עכשיו אכזבה. משתפת אתכם.

נטעו בי מחשבה לגבי משהו, התמסרתי כדרכי, נתתי מעצמי, קשרתי קשרים, פתחתי דלתות. עשיתי לא בשביל לקבל גמול - אבל חשבתי שהבטחה היא הבטחה. שמילה היא מילה. אני יודעת שכשאני אומרת משהו - אני עומדת מאחורי הדברים שלי. גם אם אולי טעיתי, ואם החלטתי לסגת - תמיד אהיה כנה ואומר את הדברים כאשורם. וגם אקח אחריות.

צילום: shutterstock

איך אני מקבלת אכזבה? קשה לי.

אני רוצה להיכנס למיטה, לשים סדרה דבילית, לאכול משהו מתוק ולהישבע לעצמי שזאת פעם אחרונה שאני מאפשרת לעצמי להרגיש מאוכזבת (זה משמין...). 

אכזבה מוציאה לי את הרוח מהמפרשים, מכבה אותי, גורמת לי לראות את כולם כלא אמינים - כן, מאוד דרמטית.  

אכזבה פוגשת אותנו במקום של רצוי ומצוי. כל כך רציתי לעשות מה שהובטח לי, כל כך התכוננתי למעמד הזה, ידעתי שהוא יעצים אותי מבחינה אישית ורגשית וידעתי גם שהוא יכול לקדם אותי מקצועית. הבנתי את חשיבותו ואת הערך המוסף שאני יכולה לתת ולהביא, וגם לקבל.

כל זה (ועוד המון) היה ברצוי.

במצוי גיליתי שיש לי מחליפה. שחשבו שיש מתאימה ממני למעמד. במצוי גיליתי בדרך עקיפה ולא ישירה, גיליתי שהלהט שלי לא התפזר באותה המידה שחשבתי שאני מפזרת אותו. המצוי היה שבוטלתי. 

הפער העצום הזה שבין הציפייה לאכזבה הוא כל כך קצר וכל כך ענק. מנעד הרגשות מציף, התסכול, ההחמצה, החלום שהתנפץ. אני שומעת בקליניקה הרבה "סיפורי אכזבה". מהזוגיות, מהיחסים עם הילדים והנכדים, ממקום העבודה. גם החדשות, המצב בארץ, הגשם שבושש להגיע - כל אלה מעוררים אצלנו תחושה של אכזבה שאליה מתלווה גם תחושת הפחד ואובדן השליטה. 

אם ביטלו אותי זה אומר שאינני טובה? אם אינני טובה לא יזמינו אותי? אם ואם ואם ואם… הפחד מדבר מבטני. 

לעומתו - השליטה מוכיחה שאין לי עליה שליטה. יש דברים שהם לא בסמכותי, באחריותי, ביכולותיי. עשיתי את המקסימום (לדעתי. ואולי אפשר להשתפר?). אני מצויינת במה שאני עושה. אני עובדת במה שאוהבת ועוזרת לאנשים. 

ויחד עם כל זה - אין בשליטתי לקבוע מי יהיה במשימה המדוברת. אז אני צריכה להשתחרר גם מזה - להניח לשליטה לנוח מעט ולפנות את מקומה להשלמה עם המצוי והשלמה עם זה שיש דברים שאינם בשליטתי.  

ביחסים שלנו אכזבה נובעת מציפייה. אני מצפה שיעשו עבורי כך וכך ומתאכזבת כשזה לא קורה. בטכניקה פשוטה של תקשורת מילולית וכתיבה - אנחנו לומדים כיצד לנהל סיטואציות למניעת אכזבות וגם אם הן קורות לומדים כיצד להתמודד איתן וללמוד מהן. אי אפשר להימנע מציפיות ואין להימנע מאכזבות - צריך פשוט לדעת לקבל אותן ולהניחן במקום השמור להן. ויש מקום.

ואצלי, מה שטוב זה שאחרי שאני מתכרבלת במיטה החמה, אוכלת שוקולד מתוק מתוק, מתמסרת לסדרה דבילית - אני קמה מחוזקת. אני מבינה שלפעמים אני צריכה להיות במקום הקשה הזה שלי בשביל שאוכל ממנו להתחזק. אני מרשה לעצמי לכבות מנועים, לקפל מפרשים, לאבד קצת אמון - עד שיעבור זעם (או שתעבור האכזבה).

בינתיים אני הולכת להתכרבל...

יעל חביב - מפגשים ברומו של גיל. הרצאות, סדנאות, ייעוץ זוגי ואישי. ניתן ליצור קשר במייל, בפייסבוק  או בטלפון 050-6803313