"מעמדו של קיבוץ לעניין האחריות לנזק המתרחש בשטח ציבורי בתחומו הוא של רשות מקומית", הסביר שופט בית משפט השלום בראשון לציון אבי סתיו בפסק דין מפורט ומנומק באשר לאחריות געש כלפי חברת הקיבוץ, שמכוניתה חנתה במגרש חניה בקיבוץ, וניזוקה מעץ שנפל עליה במזג האוויר הסוער.

הקיבוץ פעל באופן שיטתי כדי לגזום ולטפח. געש, צילום: מתוך ויקיפדיה

באמצעות עו"ד מרסל גניש טענה החֲברה כי נפילת העץ התרחשה עקב מחדליו של הקיבוץ בתחזוקת העצים.

מנגד טענו הקיבוץ וביטוח חקלאי, באמצעות עו"ד יוסף רנרט, שהקיבוץ פעל באופן שיטתי כדי לגזום ולטפח את העצים שבתחומו, וכי נפילת העץ התרחשה בשל סופה בעוצמה גבוהה וחריגה, ומכאן שמדובר בכוח עליון שלא ניתן היה לצפותו או למנוע אותו בעבודות גינון.

"הרשות המקומית אחראית לתחזוקה ולהסרת מכשולים בשטחה", הסביר השופט סתיו, "ונושאת בחובת זהירות כלפי העוברים בתחומה, הכוללת את החובה לדאוג לתקינות התשתיות שבאחריותה ומצבם התקין של העצים הנטועים בדרכים הציבוריות.

"אין המשמעות", הבהיר השופט, "שהרשות תישא באחריות בכל מקרה שבו ייגרם נזק בעקבות כשל בתשתית, שכן קיומה של אחריותה מותנה בכך שהיא התרשלה, כלומר חרגה מסטנדרט ההתנהגות הסביר המצופה ממנה, ובקיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק.

"הרשות המקומית אינה חייבת להשקיע את כל המשאבים האפשריים למניעת התרחשותם של נזקים בתחומה אלא משאבים סבירים", הוסיף השופט, "אך גם אין בקיומו של מזג אוויר חריג כדי לומר שהיה זה תרחיש שלא נדרש היה לִצפות.

"רמת הזהירות מחייבת לנקוט אמצעים לא רק כלפי סיכון ידוע, אלא גם כלפי סיכון בלתי ידוע, שקיימת לגביו הסתברות סבירה של התרחשות, ובמסגרת היערכות הרשות המקומית לחורף, עליה להביא בחשבון גם את האפשרות כי הוא יהיה סוער מהרגיל.

"כדי להתגונן מתביעת רשלנות, על הרשות להביא לפני בית המשפט נתונים המלמדים על שיקול הדעת שהפעילה ועל המדיניות ושיטות העבודה שאימצה לטיפול במפגעי מזג האוויר".

לדעת השופט, ראוי שהרשות תציג תהליך ונוהל עבודה סדורים ומתועדים באשר לפעולות המניעה והביקורות שביצעה, כולל קריטריונים, סדרי עדיפויות והתייעצות עם אנשי מקצוע, אחרת יש בכך אינדיקציה שהיא לא פעלה כרשות מקומית סבירה.

"ועדיין", הדגיש השופט, "יש להיזהר מהצבת סטנדרט תיעוד בלתי ריאלי לפני הרשות המקומית, בייחוד כשמדובר ברשויות שאינן גדולות".

השופט מצא שאין בראיות שהציג הקיבוץ כדי ללמד שהוא נערך כיאות לחורף באשר לגיזום העצים. לא הוגש תיעוד של עבודות הגיזום, ולא נוהל עבודה או מסמך המפרטים כיצד הוחלט מהו ההיקף הראוי של פעולות הגיזום, מהן הבדיקות והביקורות שנעשו ומהו שיקול הדעת שהופעל.

"לא היה כאן כוח עליון", פסק השופט. "אמנם התרחש מזג אוויר סוער באופן חריג, אך לא הוכחה מידת חריגותו. ככל שמדובר באירוע מזג אוויר המתרחש בממוצע אחת לחמש שנים, לא ניתן לומר כי מדובר באירוע כה חריג עד כי אין כלל צורך לִצפות אותו ולהשקיע משאבים כדי להתגונן מפניו.

"כך למשל אישר מומחה בבית המשפט שגיזום ענפים יכול להקטין את הסיכוי לקריסת העץ במקרה של סערה".

השופט קיבל את התביעה, וחייב את הקיבוץ לשלם לחֲברה התובעת 20,962 שקלים בתוספת ריבית והצמדה, ועוד 5,250 שקלים הוצאות משפט.