1. שינה בלילה. מה זה? מי זה? מי היה מאמין שאת, האוהבת ללכת לישון ב־21:00 ולקום בהתמתחות חתולית ב־8:00, תתחילי לספור שעות שינה על כף יד אחת (ולא ברצף)?!

לארגן את התיק, את התינוק ואת הבית, ואז תגלי שהוא עשה קקי. שוב. איור המחשה: שאטרסטוק

את, המסוגלת לשנֵ"ץ (אבוי למי שאינו מכיר את הפועל הזה) שלוש או ארבע שעות בקלות, תשני בקושי חצי שעה בצהריים ותלחשי תפילת הודיה והגומל על כך. ולכל אלה שאמרו בזמן ההריון "תתכונני לא לישון" - באמת תודה, אבל אי אפשר להתכונן לזה.

2. מקלחת = גן עדן. זהו הזמן הפרטי היחיד שלך ביממה, שנדמה שהתארכה ל־34 שעות. המים החמים זורמים על הגב הכואב, ריח השמפו והסבון מזכירים לך ימים נשכחים ומרעננים, ואשכרה יש לך זמן למחשבות (שרובן ככולן עוסקות בתינוקי, אבל בכל זאת מחשבות חופשיות).

וכך, מבחורה ג'יפה את הופכת להיות גורו ניקיון ומקלחת פעמיים-שלוש ביום, ולו רק כדי לזכות ברגע גן עדן קסום וחופשי. רגע שלרוב נגמר אחרי דקות ספורות, כיוון שמעבר לדלת מתחיל בכי של רעב, ובדרך כלל זה התינוקי ולא בעלך.

3. אוכל. לא לשאול אם ההורים הטריים רוצים וצריכים. פשוט להביא להם.

4. טפשת לאחר היריון. את רוצה לשיר לתינוקי שלך שירים, ומשום מה (ולמרות היותך גננת לשעבר בעלת רפרטואר שירי ילדים שלא היה מבייש את שירונט), כל מה שעולה לך לראש הוא השיר "היא רק רוצה לרקוד" של עומר אדם, וגם את המילים שלו את לא באמת זוכרת.

נדמה שתאי המוח החדים רק הולכים ונמחקים - תופעה שחשבת שנפטרת ממנה לאחר הלידה, אך לא. כנראה ש"אין מה לעשות איתה, היא רק רוצה לרקוד, איפה לא תיקח אותה, משהו־משהו־משהו".

5. כשכואב לו - כואב לך. בברית - בכיתי כמו ילדה קטנה, בכל בדיקת דם - הגוף שלי מתכווץ, כשהוא עושה קקי - בבטן שלי אני חשה הקלה, כשהוא אוכל - אני שבעה. בעצם, זה לא נכון. אני רעבה כל הזמן. הסנכרון הוא כמעט מאה אחוז.

6. אף פעם אין די חיתולים. לקנות עוד חבילה ועוד חבילה, וכשחברה שלך מביאה לך חיתולי בד (טטרא בשפה המקצועית), אל תגידי לה: "לא תודה, יש לי מספיק". אין לך!

7. כל יציאה מהבית כרוכה בשש שעות התכוננות. סוף־סוף יצאה השמש, ובתמימותך את תגידי לעצמך "יאללה, נצא - התינוקי ואני - לסיבוב בצוהריים". ולמה בתמימותך?

כי כדי לצאת בצוהריים צריך להתחיל להתכונן בשבע בבוקר: להכין תיק, לארגן את התינוק, לארגן את הבית, להיזכר שאת בכלל בפיג'מה ושלא צחצחת שיניים. אה כן, את גם בלי חזייה. ואז, כשסוף־סוף תהיו מוכנים בדלת - תגלי שהתינוק עשה קקי. שוב.

8. תזכירי לחברות שלך לספר לך מה קורה בעולם שבחוץ. בין השיחות על רפידות הנקה, נובימול, מוצצים ושאר ענייני אֵם וטף, תזכירי לחברות שלך שאת גם ממש תשמחי לדעת מי הזוג החדש בקיבוץ, מי כעס על מי בחדר האוכל, מי הסרט המועמד לאוסקר, ואיזו פדיחה עשתה עכשיו משפחת נתניהו. בימים שבהם היום והלילה מתהפכים, כל פיסת רכילות שטחית תהיה ממש במקום.

9. אין מקום. לא ברור איך, אבל הבית המאורגן והמרווח שלך הפך למבוך קטן וצפוף, עם עוד חצי טון חפצים שאין לך ממש מושג איך התווספו לחייך. וזה עוד בלי חצי הטונה הנוספת שעוד צריכה להיכנס. באחד הלילות את תקומי לשתות מים, ותתקעי באמבטיה של התינוקי. באמצע המטבח.

10. מאוהבת!!! בזרת שלו, בשׂערות העדינות המושלמות שעל האוזן שלו (שאמרו שעוד יֵרדו), בחיוך שלו אלייך אחרי הנקה בארבע לפנות בוקר, בדרך שבה הוא מתעורר, בפרצופים המתוקים שהוא עושה תוך כדי שינה, בבכי מכמיר הלב כשהוא רעב, בכפות הרגליים הקטנטנות שלו.

מעולם לא ידעת שאפשר להיות מאוהבת בכל כך הרבה חלקים נפרדים של שלם אחד עגול ונפלא, שנכנס לך לחיים אחרי תשעה (וחצי) חודשים ארוכים. ועכשיו, למרות ובגלל הכל, את בכלל לא מסוגלת לזכור או להבין איך חיית בלעדיו.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו