האם החלפת הודעות, שיחות וטיוטות הסכם בדואר האלקטרוני יכולות להיחשב הסכם מחייב? קיבוץ עינת השכיר ב־2006 לחברה בשם "מזונית" מבנה לשימוש כמחסן, וכן מבנה משרדים דו־קומתי.

"הסכם נכרת בדרך של הצעה וקיבול". עינת, צילום: גיל לרנר

בשנת 2015 ביקש הקיבוץ כי מזונית תתיר לו להתקין מתקן סולרי על גג המחסן שהשכיר לה. סמוך לכך ביקשה מזונית להוסיף קומה שלישית למבנה המשרדים.

במשך למעלה משנה ניהלו הצדדים משא ומתן שבו קיימו פגישות והחליפו הודעות בדואר אלקטרוני, שתי טיוטות הסכם למתקן הסולרי ותוספת להסכם השכירות באשר לקומה השלישית.

עמדת מזונית היתה כי היא זכאית לתשלום תמורה מהקיבוץ בעד הסכמתה להקמת המתקן על גג המחסן, וכפוף להתחייבות הקיבוץ לבנות עבורה קומה שלישית. בשלב מסוים העלתה מזונית את סכום התמורה שדרשה.

הקיבוץ ראה בכך הצעה מצד מזונית, שעם קבלתה על ידו השתכלל ביניהם הסכם תקף, ושלח לה טיוטה שלישית של הסכם המתקן הסולרי (שאינה כוללת התחייבות לבניית הקומה השלישית).

מנכ"לית מזונית מיהרה להשיב לו, בתוך דקות, שהצדדים יוכלו להתקדם רק לאחר שהיא תראה תוכנית עם היתרי בנייה (לבניית הקומה השלישית). למרות זאת השלים הקיבוץ את רכישת המתקן הסולרי.

באמצעות עורכי הדין איתן מימוני ואייל בוקובזה (מימוני, שלוש ושות') עתר הקיבוץ לבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, בבקשה להצהיר שבין הצדדים נכרת הסכם תקף, בהתאם לנוסח הטיוטה השלישית, ולפיכך רשאי המבקש להתקין מתקן סולרי על גג המחסן.

מנגד השיבה מזונית, באמצעות עורכות הדין הילה פלג וג'ואי לייטסטון (אגמון, רוזנברג־הכהן ושות'), כי לנוכח רצון הקיבוץ להתקנת המתקן הסולרי ורצונה להוספת קומה שלישית למבנה המשרדים, החלו הצדדים במשא ומתן, אך מעבר לכך לא נתקיים ביניהם מפגש רצונות, וממילא לא נקשר ביניהם חוזה מחייב.

"הסכם נכרת בדרך של הצעה וקיבול", הסביר השופט יעקב שפסר. "על ההצעה ועל הקיבול להעיד על גמירת הדעת של הצדדים. גמירת הדעת מבטאת מפגש של רצונות הצדדים ואת הסכמתם ההדדית להתקשרות בחוזה המסוים".

השופט פסק כי הקיבוץ לא הוכיח שמזונית גמרה בדעתה להתקשר עם הקיבוץ בהסכם ביחס למתקן הסולרי בלבד (כפי שנשלח אליה בטיוטות השונות, לרבות הטיוטה השלישית), באופן מנותק מהיתר הבנייה לקומה השלישית.

יסוד גמירת הדעת הדרוש לשם כריתתו של הסכם מבטא את מפגש רצונותיהם של הצדדים, שבו כוונתו של האחד מתיישבת עם זו של משנהו. הכוונה המשותפת של הצדדים היתה לגבש הסכמה בעניין המתקן הסולרי במקביל לקידום בניית הקומה השלישית, ולא לשכלול הסכמה נפרדת ועצמאית בעניין המתקן הסולרי.

עוד דחה השופט טענה נוספת של הקיבוץ, שלפיה דרישת מזונית להיתר בנייה לקומה השלישית, כתנאי מקדים למשא ומתן, היתה בחוסר תום לב מצידה במשא ומתן (שכן אין כל קשר פיזי בין גג המחסן למבנה המשרדים). אין בכך משום הפרה חריגה של חובת תום הלב, הוסיף וקבע השופט, שיוביל לסעד של מתן תוקף להסכם המתקן הסולרי.

סוף דבר, השופט דחה את תביעת הקיבוץ, וחייב אותו לשלם למזונית את הוצאותיה המשפטיות בסך 50 אלף שקלים.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו