ביום רביעי האחרון התפרסמו ב"ידיעות אחרונות" ארבעה מונולוגים של רופאים צעירים, המתארים את המצב הקשה בבתי החולים מנקודת מבטם האישית.

אחת מארבעת הרופאים היא ד"ר איתן גלעדי יעקובי, מתמחה בגינקולוגיה. התרגלנו כבר לכך שאין בדורנו דבר כזה שם של בן ושם של בת (גם לי יש נכדה בשם יובל), אבל איתן כשם נשי עדיין נשמע לנו חריג.

לא עשה חשבון לאיש. יורק פולנסקי, צילום: מתוך ויקיפדיה

ד"ר איתן נקראת על שמו של דודה, איתן פלונסקי ז"ל, שנפל במלחמת יום הכיפורים באחד הקרבות על החרמון ועוטר בצל"ש הרמטכ"ל לאחר מותו.

אבא של איתן פלונסקי וסבא של ד"ר איתן היה יורק פלונסקי ז"ל, ממייסדי קיבוץ מגידו ואחד מחבורת "מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים" בגטו ורשה. איתן היה בן גילי.

נפגשנו בסמינר י"ב בגבעת חביבה ולאחר מכן בטיול שנתי בסיני, שאליו יצאו במשותף חניכי י"ב מהמוסדות החינוכיים "בקעת כנרות" ו"שומריה".

את הוריה של ד"ר איתן - פרופ' ניר גלעדי, בן קיבוץ מזרע, מנהל המערך הנוירולוגי באיכילוב ומומחה בעל שם לפרקינסון וד"ר מירה גלעדי, אשת חינוך ומנהלת בית הספר אורט יד סינגלובסקי, הכרתי בימי לימודינו באוניברסיטת בן גוריון.

את יורק הכרתי כשעבד ביד יערי בגבעת חביבה. במהלך עבודתי שם הייתי שותף לפרויקט חינוכי על נשים לוחמות בשואה. מלכתחילה היה ברור לנו שנשים לוחמות הן לא רק נשים שלחמו בנשק, אלא גם קשריות ומבריחות, אבל יורק דרש בתוקף לכלול גם את אמו ברשימה. "היא דאגה לאוכל לילדיה בגטו. גם זו לחימה", טען בלהט.

יורק היה בעל לשון מושחזת ולא עשה חשבון לאיש. על אחד מעמיתיו למחקר השואה אמר פעם: "אילו הוא היה שם, הוא היה קאפו". היה בו שילוב של הומור שחור והתמרמרות תמידית. את ההפרטה ראה כסופו של "האקספרימנט הזה" של הקיבוץ.

פעם נעלב עד עמקי נשמתו כשעובדת שכירה בחדר האוכל של מגידו לא זיהתה אותו, ואמרה לו שמנת ה"במקום" (עוף מכובס) מיועדת לחברי קיבוץ בלבד. יום אחד סיפר לי בכעס ובעלבון על "גן איתן", גן שעשועים במגידו לזכרו של איתן ז"ל.

מתקני השעשועים, שהיו עשויים מעץ, נרקבו והפכו לסכנה בטיחותית ולכן פורקו. בא הנויניק, ראה את השלט המיותם "גן איתן" ועקר גם את השלט.

כשנולדה נכדתי הבכורה נעמה בישרתי לו: "יורק, אני סבא". "מה אתה חושב לך?", הגיב יורק. "כל ילד יבוא פה ויהיה סבא? חכה שנכנס אסיפה של ארגון הסבים ונצביע אם לקבל אותך", אבל אני ידעתי מה מסתתר מאחורי התגובה המתבדחת: "יזהר כבר סבא ואיתן לא זכה להיות אבא". שנתיים אחר כך נפטר.

במודעה נכתב: "ההלוויה יוצאת מגן איתן" וכשהגעתי למגידו ראיתי שגן איתן שופץ. יש מתקני שעשועים וכמובן גם שלט.

החברים של איתן מגולני הגיעו, ניר אמר קדיש (אני לא בטוח שיורק היה אוהב את זה) והנכדה איתן הספידה את סבא. אני עזרתי לכסות את הארון בעפר. הקבר נכרה בחלקה הצבאית, צמוד לקברו של איתן. יורק ביקש לשמור לו את המקום, שחיכה 36 שנים לאב השכול.