מצד אחד, היא לא אוהבת לדבר על המחלה שלה, ובצדק. כבר יותר משש שנים אין לה שום התקף, היא לא מוגבלת בשום אופן, ובמידה מסוימת היא בריאה יותר מכולנו.

"המחלה - המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי". בהרל, צילום: אלבום משפחתי

מצד שני, כל חוויית התזונה שלה החלה ומושפעת ישירות מהמחלה הזאת, כך שיהיה קשה מאוד שלא לדבר על כך. אז בואו נצא לרגע אחד מהארון ונדבר על המחלה, ואז נוכל סוף־סוף לעבור הלאה ולדבר על העיקר - על הספרים.

כשהיתה בת 27, ונשואה טרייה, עברה רחלי בהרל ממחניים את ההתקף הראשון. כשקיבלה את אבחון הרופאה הרגישה שהשמיים נפלו עליה. בעלה עופר בדק מיד באנציקלופדיה (לא היה אז אינטרנט נגיש) ואמר, "אני לא מקריא לך מה כתוב. יהיה בסדר".

בפגישה עם הרופא התברר לה שכל מה שיש לרפואה להציע לה כנגד הטרשת הנפוצה שבה חלתה היא זריקה יומית, או טיפול תוך־ורידי של התחברות לאינפוזיה למשך שישה ימים בחודש, טיפול הכרוך בסכנה של פגיעה בכבד.

"הייתי הכי קונבנציונלית", היא מעידה על עצמה, "מרובעת, תלמידה טובה. אכלתי את כל הזבל שקיים, בלי שום מוּדעות, אבל אחרי שהבנתי מה יש לרפואה להציע לי, היתה לי תחושה שזה לא יכול להיות. שזו דרך ללא מוצא.

"שכרתי את שירותיה של מישהי שמבינה במחשבים, הפכתי אותה למנוע חיפוש אנושי, וביקשתי ממנה להוציא לי מהאינטרנט את כל מה שהיא מוצאת על ריפוי טבעי. קראתי הכל, והבנתי שיש לא מעט דברים שאנשים כותבים ושאינם מוּכרים לרפואה המערבית.

"לאט־לאט פילסתי לי דרך, וגיליתי שלתזונה יש חלק מכריע בטיפול. זה היה מסע מופלא, ודרך ההקשבה לגוף התחלתי להקשיב לעצמי.

"כיום אני יודעת שיש הרבה 'חולים' המטפלים בעצמם וחיים בלי סימפטומים, והרפואה מתעלמת מהם. כמו שמתעלמים מהחלמה ספונטנית מסרטן. אז כן, שווה לי לומר את זה - המחלה הזאת היא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי".

גם הסבא הצטרף

בהרל, אם לשני בנים (16, 18), היא מורה לתיאטרון, אחראית על אזור הצפון בפרויקט 'תוכנית קרב' למעורבות בחינוך, ומלמדת בכיתות המחוננים בתל חי.

בין לבין כתבה את 'בישולים קטנים' (שם זמני), ספר מתכונים וחרוזים לילדים ולהורים, ואת 'פשוט משפחה בריאה', ספר הדרכה ומתכונים למבוגרים המתעמת עם שאלות משאלות שונות: מגירת חטיפים - כן או לא? מה צריך להיות במטבח מקדם בריאות? איך עושים קניות עם ילדים? מה עושים עם ילד בררן? איך לעזור לילד לאכול נכון בלי לצאת מהדעת? ועוד שאלות יום־יומיות הצפות כמעט בכל בית.

"אנשים חושבים הרבה דברים על אוכל בריא: שלעבור לתזונה בריאה זה המון עבודה במטבח, שזה לא טעים, שממילא הילד אוכל בחוץ אוכל אחר, או שזה נראה להם נורא יקר", אומרת בהרל, ויודעת, כי את כל זה היא עברה על בשרה.

גם היא התמודדה עם שני ילדים - אחד הזורם בקלות רבה יותר עם ה'אני מאמין' שלה, ואחד שקצת פחות - ועם סבא ("סבא נפלא", היא מדגישה) המתגורר בסמיכות, ומחזיק בבית את כל סוגי האוכל שהיא מנסה למנוע מילדיה.

"זה אף פעם לא מושלם. אני כל הזמן מתמודדת עם התנגדויות. בדיוק מזה למדתי. יש הרבה אתגרים, ולכולם יש תשובות, או לפחות התייחסות בספר, כמו איך לא להפוך לתימהוני הזוי, ואיך להסתדר עם קרובי משפחה.

"היה לי מאוד לא פשוט לומר למשפחה: אל תתנו עוד ממתק, בואו נאכל אוכל אמיתי עכשיו, לא טילון. כיום המשפחה שלי אומרת לי שצדקתי לאורך כל הדרך, ואפילו הסבא בבית ליד עושה שינויים בתפריט, ומצטרף לחגיגת הבריאות".

בכל הנוגע לחינוך הילדים, ברור לבהרל שאין פתרונות קסם. "זה כל הזמן דיאלוג, וגם הגבולות הם תלויי גיל", היא אומרת. "זה לא שאם תיישמו את כל מה שיש בספר לא יישארו אתגרים, אבל יש בספר הרבה כיוונים.

"למשל הסוואת מאכלים. גיליתי שהילד שלי אוהב מרק שעועית שהוא חצי טחון. אז הוספתי לו עוד כמה ירקות פנימה וטחנתי אותם. זה לא שינה את הטעם, והוא אכל בשמחה.

"או לגדל צמחים בגינה או בעציצים. הילדים מתחברים לירקות שהם מגדלים בעצמם, ואז קל להם הרבה יותר לאכול אותם. יש עוד הרבה רעיונות, ובכל מקרה זו תמיד דוגמה אישית. הספר עוסק בצורה ידידותית בשאלה איך להפוך את הבית למקדם בריאות".

שני הספרים, שנכתבו בשיתוף עם התזונאית הקלינית זהורית שייחי ובעזרת השף שי עשהאל, מותאמים למטבח הישראלי. המוצרים בהם זמינים וזולים, ולא יצריכו מכם לרוץ להשיג איזה אספרגוס סיבירי. וכן, כל המתכונים נוסו על ילדים חיים.

"כל הזמן מתמודדת עם התנגדויות". בהרל, צילום: אלבום משפחתי

לא גזרת גורל

בהרל אינה מגדירה את עצמה צמחונית, טבעונית או כל הגדרה תזונתית אחרת. עם השנים היא סללה לעצמה דרך משלה, והדגש בה, כפי שהיא מגדירה זאת, הוא הקִרבה לטבע. ככל שהמזון ארוז וצבוע פחות, יהיה לגוף קל יותר לעכל אותו בלי לגרום לו נזק בדרך.

חטיף תפוחי אדמה, למשל, כבר לגמרי לא דומה לתפוח אדמה. הוא מעובד כל כך, שהגוף לא ממש יכול לקבל אותו, מתאמץ מאוד בתהליך הפירוק, ומתחיל לייצר עודפים. "אנשים באמת לא מבינים את ההשפעה של התזונה", היא אומרת.

"אסטמה, הצטננות, בעיות קשב וריכוז, בעיות במערכת העיכול - מהמחלות הכי קטנות ועד הסופניות. בכל דבר התזונה יכולה לעזור. אם אנחנו לא מקשיבים לגוף, הוא נותן לנו סימנים קטנים, ואם אנחנו ממשיכים לא להקשיב, הם יכולים להפוך לגדולים.

"גם כשאנחנו כבר מחפשים, אנחנו מחפשים לפעמים במקום הלא נכון, כיוון שבעבור הרופאים תזונה בדרך כלל אינה כלי טיפול. התזונה הטבעית עוזרת לנו להתקרב למקור, והספרים שלי מיועדים לעזור בכך".

כמורה לתיאטרון המסתובבת במקומות רבים בארץ, חוזרת בהרל עם רשמים לא קלים. "לצערי, אני רואה ילדים רבים בעלי עודף משקל, הרבה יותר מפעם, סוכרתיים, רגישים לגלוטן או סובלים מכל מיני מחלות ובעיות בריאות.

"וזה תהליך שהולך ומתרחב בשנים האחרונות. 'תוכנית קרב' עובדת בפריפריות, ושם זה אפילו חזק יותר. זו לא גזירת גורל, ויש דברים רבים כל כך שאפשר לעשות".

ספר המתכונים להורה ולילד מלא בחרוזים פרי עטה של בהרל, שאחרי שקיבלה תגובות רבות על דמיונם לחרוזיו של יהודה אטלס, שלחה לו את הספר וזכתה לתגובה אוהדת. בספר מתכונים לצ'יפס, לשניצל צמחי, לשניצל תירס, לפיצה ועוד - והכל בגרסה הבריאה.

את הספר היא מתכננת להוציא לאור בסיוע מימון המונים. "קיבלתי מהוצאות הספרים חוזים דרקוניים, שתבעו את זכויות הספר לנצח", היא מספרת. "לא רציתי את זה, והחלטתי לעשות זאת בשיטה החברתית המקסימה הזאת, שבאמת תומכת בספר ובכותב, ומאפשרת לי מגע ישיר עם הקוראים".

ומי הם באמת אותם קוראים? "הספרים הם בדיוק לאנשים כמוני. אין לי איזה כישרון בישול מיוחד או חדוות בישול. אני האדם הפשוט שרוצה להיטיב עם עצמו ועם משפחתו, ואני משתמשת בזה כאקט של אהבה עצמית.

"לאט־לאט נכנסתי למטבח, ולאט־לאט מצאתי את הדרך הנכונה לי, עברתי אתגרים, המצאתי המצאות, ואת כל הניסיון הזה איגדתי לשני ספרים.

"זה פרויקט מקיף שעוד לא נעשה כמותו בארץ, והוא נותן מענה לכל שאלה בנושא הזה. כל מה שמדובר בו מגיע מהשטח. כיום אני יודעת שיש הרבה שיטות ואפשרויות לחיות בריא, לא רק אחת. כל אחד בונה לעצמו את מה שמתאים לו, והרעיון הוא לתת לנו את החיים הראויים לנו.

"לא הייתי חושפת את עצמי אלמלא הרגשתי תחושת שליחות. זה משפיע הן נפשית והן פיזית, ואין תענוג גדול יותר מלהיות בריאה. אני בוחרת את הבחירות המתאימות לי, החיים שלי מדויקים הרבה יותר כיום, ואני מרגישה שהגעתי לתדר נכון יותר בשבילי.

"אני לוקחת מהרפואה הקונבנציונלית את מה שיש לה לתת לי - האמת? מדובר בבדיקות דם פעם בשנה - ובזכות התזונה, תודה לאל וטפו־טפו־טפו, אני לא צריכה אותה הרבה". מעוניינים לתמוך בפרויקט? חפשו בהדסטארט תחת השם "משפחה מָזֶה בריאה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו