הסיפור של ליאור פלג, יליד חיפה שחי בתשע השנים האחרונות בשכונת ההרחבה של קיבוץ מגידו, משיק למציאות הביטחונית המשתנה בישראל.

"כל תרחיש, הזוי ככל שיהיה, מתורגל על ידינו". פלג, צילום: דובר צה"ל

על פי הערכות גורמי מודיעין שונים, העימות הצבאי הבא שבו ישראל תהיה מעורבת ישים את העורף האזרחי בחזית. כך, על פי אותן הערכות, יספגו יישובים במרחב הצפוני והדרומי נפילות מרובות של טילים ורקטות – עובדה שתיאלץ רבים מהם לעקור מביתם ולמצוא מחסה במקומות בטוחים יותר.

סא"ל במילואים פלג (52), שפיקד בשנות הקבע הרבות שלו ובמילואים על יחידות מיוחדות של צה"ל, הפך ב-2012 למנהל הלחימה בהתנדבות של מחוז הצפון בפיקוד העורף.

כמי שאמון על פיקוד ושליטה, וכבעל תפקיד שהיה בעבר מנהל בנק המטרות של אגף המבצעים בצה"ל, מעביר פלג את הידע שצבר למישור האזרחי ומתייחס למה שעתיד להתרחש בעורף בדומה למבצע נועז מעבר לקווי האויב.

לאחרונה הוא סיים קורס מפקדי נפות מטעם פיקוד העורף, שבו היו מעורבים גם גורמי משטרה, מד"א, כיבוי אש וראשי רשויות.

"גם אני שאלתי את עצמי בתחילת הדרך בפיקוד העורף מה לתפקיד הזה וללחימה", מודה פלג. "ידעתי שלא יושבים כאן על טנקים, לא על נגמ"שים ופחות רצים ויורים בשטח. אבל האתגרים לא שונים מאלה שבשדה הקרב.

"זה אולי לא עוד פרק ב'משחקי הכס', אבל תהיה כאן התמודדות עם ספיגה של מאות טילים, עם אנשים לכודים בבתים, נזקים לרכוש ובנפש.

"יהיה כאוס גדול וזה ידרוש מפיקוד העורף לפנות תחת אש אזרחים רבים, להתמגן במידת הצורך, לדאוג לשגרה של מלחמה. כל תרחיש, הזוי ככל שיהיה, מתורגל על ידינו והאימונים רציניים ביותר".

פלג שירת ביחידה המבצעית של חיל האוויר וביחידת חי"ר. הוא השתחרר משירות ב-1988 בדרגת רס"ן. אחר כך הועסק בתפקיד עליו הוא לא מוכן לדבר רבות כ"עובד מדינה".

ב-2000 פרצה אינתיפאדת אל-אקצא, ובעקבותיה גויס פלג למילואים. הוא התבקש לסייע בשיקום חטיבת שומרון. "הגעתי לשם ובתוך שבועיים עליתי על מטען ממנו יצאתי בצורה קלה. הייתי שטוף אדרנלין, והחלטתי להתגייס מחדש לשירות קבע", הוא מספר.

"את כל תקופת האינתיפאדה עשיתי בשכם. מאוחר יותר הצטרפתי ליחידה מיוחדת של המודיעין שעסקה בגיוס סוכנים. בשנת 2006 פרצה מלחמת לבנון השנייה, לאחריה צורפתי לחטיבת המבצעים של צה"ל לתפקיד מנהל בנק המטרות בדרגת רס"ן. עבדתי בבור בקריה.

"השתחררתי בגיל 47 בשנת 2012, אבל נשארתי שם כאזרח בתפקיד מפתח. במילואים פיקדתי על יחידת צנחנים. בשנת 2016 שימשתי למשך תקופה לא ארוכה בתפקיד מנכ"ל עיריית נצרת עילית.

"כיום יש לי חברה להשקעות ולפיתוחים עסקיים וחלק מזמני אני מבלה בסרי לנקה, אבל כל לוח הזמנים שלי נקבע על פי מועדי האימונים והתרגילים של פיקוד העורף".

שאלה שעולה בישובים רבים שימצאו עצמם תחת אש ותושביהם ייאלצו להתפנות, היא מה יהיה על הרכוש והבית?

"למרות שפיקוד העורף לא עוסק בשמירה על ישובים והגנה מפני פריצות, את זה עושים המשטרה ומשמר הגבול, אנחנו חושבים על כך לא מעט וגם לומדים כיצד לתדרך את האוכלוסייה לגבי מצב כזה.

"המרחב שבו אני עובד כמנהל לחימה כולל את הערים עכו, צפת, כרמיאל, טבריה, קרית שמונה ורמת הגולן. יש במחוז הזה, שווה ערך לאוגדה בצה"ל, כמה נפות שמשתוות לחטיבות.

"נכללים בהם קיבוצים, מושבים, ישובים ערבים וכיוב'. מאוד מורכב ומסובך לשליטה. אני חש עצמי לא אחת מנצח על תזמורת ענקית מתוך כוונה שהכל צריך להיעשות בתיאום מקסימאלי ומסונכרן".

בין כל העיסוקים יש לך זמן להיות איש משפחה?

"אתה מדבר עם מישהו ששירת בקבע 26 שנה, וראה את ילדיו בסופי שבוע במקרה הטוב. אשתי היא שגידלה אותם. היום הבן שלי בגיל 26 והבת הצעירה בת 23. כשאני הולך ברחוב או בקיבוץ ורואה תינוק בעגלול או ילד לצד הוריו, אני חש שהם גם הילדים שלי. שאני אחראי על הביטחון שלהם".

ומה מידת המעורבות שלכם בקיבוץ מגידו?

"במגידו ישנם יחסים נפלאים בין ההרחבה לבין הקיבוץ הישן והמתחדש. אנחנו מעורבים בתרבות הקיבוצית ואני עצמי גם ברמה הביטחונית. זה מקום מדהים לצאת ממנו ולחזור אליו".