את המסלול אנחנו מציעים לשמור לימי פריחת עצי השקד, או השקדייה בלשון העם. אז הנוף נצבע לבן לילך, והטבע, וגם אנחנו, משתגעים מכך. לפנינו טיול מעגלי בהרי יהודה, מסלול קל ונעים המתאים לכל המשפחה. מנס הרים אל חורבת עיטאב, ומשם לעין חוד - כשלושה עד ארבעה קילומטר.

חורבת בית עיתאב. צילום: אלכס קולומויסקי

לנפוש כמו במנדט

המסלול עובר בין המושבים נס הרים ממערב ובר גיורא ממזרח. שניהם עלו על הקרקע בתחילת שנות החמישים ויושבו בעולים חדשים. את השם נס הרים הגה פרופסור זאב וילנאי, והוא לקוח מספר ישעיהו (יח, ג): "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂוא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָֽעוּ".

המושב בר־גיורא נקרא על שמו שמעון בר־גיורא, אחד ממפקדי המרד הגדול ברומאים בימי בית שני. בר־גיורא הוא גם שמו של ארגון השמירה הראשון שהוקם בארץ ב־1907, בשלהי ימי האימפריה העות'מאנית ותחילתה של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

נס הרים יוּשב על ידי עולים מכורדיסטן, והוא שייך לתנועת המושבים. בר־גיורא יושב על ידי עולים ממרוקו, והוא אחד מארבעים המושבים המשתייכים לתנועת חירות־בית"ר.

בר־גיורא יושב במבנים שבהם פעל מחנה נופש לחיילי המנדט, "עלאר" שמו, כשם הכפר הערבי שהיה במקום. נס הרים יוֹשב על אדמות הכפר הערבי בית עיתאב. תושבי הכפרים הללו ברחו (או גורשו) במלחמת העצמאות במבצע ההר של חטיבת הראל.

אל מעיין החיים

נתחיל את המסלול ממגרש החניה של בית החיים המקומי. משם נצא להליכה בעקבות הסימון של קק"ל המופיע על גבי העצים והעמודים. לא הרחק מבית החיים נבחין בגדר של כרם. ניצמד אליה, וכשהיא תפנה שמאלה - נפנה איתה גם אנו.

נלך צמוד לגדר, נעבור גדר בקר, ונעלה במעלה המתפתל בין הסלעים כשפנינו למערות שבקיר הסלע ממול. נבחין במקבץ מערות המחוברות בחללים פנימיים. ילדים ישמחו להתרוצץ בין המעברים, ומבוגרים יוכלו להתענג על כוס תה חם. המערות ותצורות הסלע נוצרו בתהליכי בליה כימיים של פעילות קרסטית.

לכבוש את המצודה

נמשיך כשפנינו לחורבת עיטאב. בדרך נעבור במדרגות חקלאיות ששימשו את תושבי האזור. שימו לב שתוך כדי הליכה נבחין בשביל היורד למעיין. עוד נשוב אליו.

כשנגיע למצודה ניתן לילדים להשתולל, אך בזהירות ומתוך הקפדה על המעברים בה. לאחר מכן נעלה לגג המבנה לתצפית על המרחב. מהגג אפשר להבין בנקל את חשיבות קיומה של המצודה הזאת.

חורבת עיטאב הייתה מצודה צלבנית, או אולי חווה צלבנית. המיקום שלה נהדר, כי הוא חולש על פני כל השטח. ממזרח לה עלתה דרך חשובה ביותר מהשפלה להר, הלוא זו דרך הקיסר, ובימינו - כביש 375.

החורבה בנויה בצורת מבנה ריבועי מבוצר. יסודותיה בנויים אבני גזית גדולות ויפות, והם שייכים כנראה לתקופה הצלבנית. על יסודות המבנים הצלבניים נבנו מבנים מאוחרים יותר בתקופות שונות.

בתקופת מרד הפלאחים כנגד השלטון המצרי של אברהים פשה (שנות השלושים של המאה ה־19), בנו התושבים כפרים־מבצרים, וייתכן שגם כאן נבנה כפר מעין זה.

לשכשך רגליים במים

נרד מהחורבה, נחזור על עקבותינו כמה מטרים, ואז נבחין בשביל היורד למטה לבוסתן ולמעיין. המעיין נקרא עין חוד. נראה שפירוש המילה חוד הוא שוקת. התעתיק הערבי הוא אלחוצ' (שוקת). בארץ מוּכרים שני אתרים בשם זה, כשהאחר הוא הכפר עין חוד שבכרמל.

מעל המעיין הוקם מבנה עם סורג מתכת, והמים יוצאים לבריכה קטנה וחביבה שבה ניתן לשכשך רגליים. מסביב מספר עצי פרי, כגון חרוב, שקד ותאנה. כנה מהעצים עתיקים, ואילו האחרים הם מנטיעות של קק"ל. בעונות המתאימות ניתן ליהנות מהפירות שעל העצים.

מהמעיין נמשיך למטה. גדר בקר ובה שער מפרידים את שטח הבוסתן והמעיין מהאזור, כך שפרות לא יוכלו להיכנס לכאן. לאחר שנצא מגדר הבקר נפנה ימינה עם הדרך ונפגוש בעצי שקד, שבעונה הנכונה פורחים בלבן לילך ויוצרים באזור מראה לבלוב מלבב ביותר.

שקד מצוי או שקדייה

כמה מילים על העץ המושל באזור, שפרחיו משמשים סיבה לעלייה לרגל של אוהבי פרחים וטבע. השקד, עץ ממשפחת הוורדיים (בדומה לאפרסק, למשמש ולשיזף), הוא היחיד שזכה לשם המיוחד שקדייה, שכן לא תשמעו מישהו אומר תפוחייה או אפרסקייה.

האשמים בכך הם המשוררים לוין קיפניס וישראל שודמן. הם כתבו שירי ילדים, והתאימו את המילה שקדייה למשקלים בשיר.

נראה שלוין קיפניס היה הראשון להגות את המילה הזו בשירו "לשנה טובה שקדייה" (הלחין אברהם צבי אידלזון). להלן בית אחד מהשיר המתוק הזה: לְשָׁנָה טוֹבָה, שְׁקֵדִיָּה!/ לְשָׁנָה טוֹבָה, שְׁקֵדִיָּה!/ וְיִתֵּן לָךְ אֱלֹוהִים/ גֶּשֶׁם טוֹב, שֶׁפַע טַל/ שֶׁמֶשׁ אוֹר, רוּחַ קַל!/ חֵן, חֵן, חֵן, יְלָדִים,/ אֶתֵּן לָכֶם שְׁקֵדִים!"

ואילו ישראל שודמן כתב את "השקדייה פורחת" (הלחין מנשה רבינא): הַשְּׁקֵדִיָה פּוֹרַחַת/ וְשֶׁמֶשׁ פָּז זוֹרַחַת/ צִפֳּרִים מֵרֹאשׁ כָּל גַּג/ מְבַשְּׂרוֹת אֶת בּוֹא הֶחָג:/ ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ - חַג לָאִילָנוֹת!/ ט"וּ בִּשְׁבָט הִגִּיעַ - חַג לָאִילָנוֹת".

מקורו של השקד במערב אסיה ובאגן הים התיכון, והוא תורבת לפני אלפי שנים. השקד משיל את עליו בחורף ומלבלב באביב. אצל חלק מהוורדיים לבלוב הפרחים מקדים את לבלוב העלים, ובכך מתאפשרת למאבקים עבודה קלה יותר, מאחר שאין עלווה המסתירה את הפרחים.

כשהפרי צעיר ניתן לאכול אותו כפי שהוא, על קליפתו הירוקה והחמצמצה. כשהקליפה הירוקה מתחילה להתעצות, והזרע עובר ממצב ג'ל למצב מוצק, עדיין בעל קליפה פנימית לבנה, הוא טעים ביותר.

הוא נמכר בשווקים תחת השם "שקד ירוק", ובערבית "לוז אל־אחדאר". בתרבויות המזרח הוא נאכל כסוג של מְתאבן. למעשה זרעי השקד הם מרים ומכילים חומר בשם אמיגדלין, שעם פירוקו נוצרת חומצה ציאנית רעילה ביותר.

בתהליך תִּרבות השקד הופחתה כמות החומר הזה, ולכן לשקד טעם מתוק יותר. רוב גידולי השקד נמצאים בקליפורניה. בשנת 2013 הגיעו משם כשמונים אחוזים מכלל התצרוכת העולמית.

השקד מוזכר במקרא במספר הקשרים: יעקב שלח ליוסף מזִמרת הארץ, שישה מיני גידולים מארץ ישראל, והם צֳרִי, דְּבַשׁ, נְכֹאת וָלֹט, בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים. לא ניכנס כאן לזיהוי של כל אחד מהגידולים, ונסתפק בכך שהשקד מופיע ברשימה מכובדת זו.

במאבק בין משה לקורח ועדתו נערך ניסוי כדי לבדוק מיהו המנהיג הרצוי בעיני האל. בניסוי זה הונחו מטות ראשי השבטים באוהל מועד. והנה בבוקר הנץ מטה אהרון שקדים. "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹול שְׁקֵדִים".

אחת הנבואות הראשונות של ירימהו היא סביב השקד. האל שואל את ירמיהו מה הוא רואה, וזה עונה: "מקל שקד אני רואה". בתגובה הסביר לו האל שהוא היטיב לראות. צורת הפריחה של השקד ותחילת החנטה של הפרי שימשו לדימוי המנורה: "וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ" (שמות לז, כ).

סוד המרציפן

אחד הממתקים הטעימים בעולם מקורו בשקדים ובסוכר, והכוונה כמובן למרציפן. מהי מולדתו לדעתכם? ובכן, תלוי את מי שואלים. אנשי המוזיאון בכפר תבור מספרים כי הוא נולד בסיציליה לפני כ־400 שנה, במקרה וללא תכנון. הסיפור נסוב על רעב שפקד את האי. בצר לתושבי המקום לקחו שקדים, טחנו אותם, ערבבו בסוכר, וכך - לגמרי במקרה - נוצר המרציפן.

אגדה אחרת מספרת על מלך אנגליה ריצ'רד השני, שערך סעודה גדולה לראשי הממלכה. הסעודה הייתה עשירה כיד המלך וכללה מטעמים שונים, אך על כולם עלה הקינוח, בצורת מצודה ענקית ששטח בסיסה כמטר וחצי, וגובהה כתשעים סנטימטר, והיא מוקפת בחפיר שמעליו שני גשרים. כל הפאר הזה היה עשוי מסוכר ומשקדים - מרציפן.

סיפור אחר מספר על החליף הפטימי עלי אל־זאהיר, בן המאה ה־11, שנהג להגיש לאורחיו ממתקים מעוצבים ממרציפן. באחד הדיווחים מסופר על שבעה ארמונות גדולים עשויים מרציפן, כל אחד מהם בגודל שולחן, ובהם פסלים של 157 חיילים, שומרים ואנשי חצר. כנראה שכגודל הטעם הטוב כך עושר האגדות והסיפורים על ממלכת המרציפן.

בר בהר

הדרך מתפתלת. אנו צועדים על דרך רכב רחבה, ולכן שימו לב לג'יפים או לכלי רכב חקלאיים העוברים במקום. כשנגיע לצומת T נפנה ימינה. לפנינו הליכה של כקילומטר עד שנגיע חזרה למכוניות. אל תוותרו על כוס מרק או סחלב חם בבית הקפה 'בר בהר' הנמצא מעבר לכביש.