נראה שהבירוקרטיה מעולם לא עבדה לאט יותר ממה שהיתה יכולה בחודשים הארוכים, שבמהלכם נעשו מאמצים רבים לגייס רופא נוסף למרפאה האזורית של חבל אילות.

מאוד מרוצים לגור ביהל. אביטל ואלעד ויזל עם ילדיהם, צילום: אלבום משפחתי

ד"ר מתי זיו, הרופא הנוכחי, עובד יותר מדי שעות ומטפל ביותר מדי חולים. עובדה זו לא פוגעת באיכות הטיפול וביחס שהם מקבלים, אבל יש כאן ללא ספק פגיעה באיכות חייו של ד"ר זיו עצמו.

המספרים מספרים את כל הסיפור: קרוב ל-3,000 מבוגרים וילדים נחשבים למטופלים שלו, ומי שמבקש להזמין לעצמו תור ייאלץ להמתין כמה שבועות.

שחקני החיזוק במרפאה הם הרופא המתמחה (שמתחלף כמעט מדי שנה), רופאת המשפחה שמגיעה בכל יום רביעי ופעם בשבועיים גם בימי שישי, ורופאת הילדים, שמגיעה בימי ראשון ורביעי. לצדם, כמובן, ישנו צוות האחיות, המשרד ומנהלת המרפאה עידית אושה, אבל רופא אזורי היה רק אחד.

הכל השתנה בתחילת חודש נובמבר האחרון, אז הצטרף למרפאה האזורית ד"ר אלעד ויזל כרופא משפחה וילדים. המהלך התאפשר בזכות חודשים של פעילות מאומצת, והודות למאמצים של אושה להביא את העניין לידיעתו של ח"כ איתן ברושי שנרתם לנושא.

גם התגייסות היישובים וראש מועצת חבל אילות, חנן גינת, סייעו והביאו לכך שד"ר ויזל הצטרף לחבל.

ויזל עצמו מודע לקשיים, ומבהיר "שהיו שלבים במהלך הדרך שגם אני וגם מתי כבר היינו פחות אופטימיים בנוגע להצלחה של התהליך. מי שלא ויתר, ודחף והשקיע היה חנן ואני מאוד רוצה להודות לו על כך. תושבי האזור חבים לו חוב".

מה אומרת סבתא

ויזל (38), נולד וגדל בירושלים. יש לו עוד שני אחים ואחות. הוא למד בבית הספר היסודי גבעת זאב, ולאחריו בתיכון רנה קסין.

את השירות הצבאי העביר בחיל הים, ולאחר שסיים בהצלחה קורס חובלים והעביר תקופה כחובל נפצע. משם הגיע לתפקיד אחר, ואז החל לבדוק את האפשרות של לימודי רפואה במהלך התקופה שלו כחייל.

"מגיל צעיר מאוד החלטתי להיות רופא", מודה ויזל. "הזיכרון הכי רחוק שלי מגיע לגיל 14 בערך, אבל ותיקי המשפחה מספרים על גיל מוקדם יותר. סבתא אומרת שכבר מגיל ארבע ידעתי את זה".

את לימודי הרפואה סיים בבית החולים הדסה בעיר הבירה. במסגרת הסטאז' עבד בבית החולים תל השומר, וחזר לצבא כרופא של שייטת הסטי"לים. בשלב הזה הוא כבר היה נשוי לאביטל ואב לילד.

למה בחרת דווקא בתחום של רפואת משפחה?

"בגיל שבו התחלתי להתעניין ברפואה, חשבתי בעיקר על הדמות ההרואית של הרופא. גם במהלך הלימודים יש לך פנטזיה של התדמית של הרופא שאיתה נכנסים לבית הספר לרפואה. עם הזמן אתה בוחן את התדמית הזו, אם היא ריאלית ואם זה באמת אתה.

"נכון שתחום רפואת המשפחה נחשב פחות הרואי מכירורג לב או מוח, אבל באיזשהו שלב, כשאתה מתבגר, אתה מפסיק לחפש את ההרואי ומתחיל לחפש את הדרך שלך לעזור וזו המהות של רפואת משפחה.

"בגלל העניין שלי בנפש האדם ובחיבור בין הרוח לגוף חשבתי להיות פסיכולוג או פסיכיאטר, אבל החלטתי שברפואת המשפחה יש לי יותר יכולת לעזור ליותר אנשים - גם במצבים רפואיים נטו וגם לאדם עצמו. אני יכול ממש לראות את המטופל, את המשפחה ואת המצב בכללותו".

"מאמין שזה יעשה טוב לכולם". ויזל, צילום: אלבום משפחתי

איך הגעתם לחבל אילות?

"אביטל ואני הגענו לשלב בחיים שבו התחלנו לחשוב איפה אנחנו רוצים לחיות, לגור ולגדל את הילדים וידענו שאנחנו מעדיפים מקום שקט, לא במרכז הארץ.

"את קיבוץ יהל הכרנו הרבה שנים ולמרות שאני הייתי סקפטי, לאביטל היתה את האינטואיציה לנסות וזו היתה בחירה נהדרת. הגענו לכאן באוגוסט 2015 ומאז אנחנו גרים ביהל כתושבים ומאד מרוצים מהבחירה שלנו.

"גם בעלי התפקידים וגם התושבים קיבלו אותנו בחום, יש לנו קשר מאד טוב עם הקיבוץ, אנחנו מרגישים שזה בית ומאד טוב לנו. בכלל, טוב לנו בערבה - להיות עטוף בהרים האלו, לראות את הנוף, את האנשים הטובים.

"אביטל מרפאה בעיסוק לילדים. היא הקימה קליניקה משלה ביהל בשם 'קפיצת גדילה' ומגיעים אליה מכל הערבה. אני עשיתי את שלב ב' בהתמחות שלי במרפאת מכבי באילת. סיימתי את ההתמחות בהצטיינות ונשארתי לעבוד במרפאה שם".

עד כמה מכיר את המרפאה האזורית?

"לא הייתי פה כמטופל, אבל אני יודע ממה שאני שומע ממטופלים שאנשים מאד אוהבים את המרפאה; שיש הרגשה חמה, טובה, של אכפתיות. נותנים שם שירות מאד טוב והצוות מצוין, אבל יש בעיה קשה עם הזמינות - צריך לחכות הרבה זמן לתור לרופא. אגב, זאת אחת הסיבות שאני מאד רוצה לבוא ולעבוד פה - כי אני מרגיש שצריכים אותי".

מה הציפיות שלך מהעבודה במרפאה?

"אחת המטרות העיקריות שלנו היא להגדיל את הזמינות של רופא במרפאה, מבלי לפגוע ברמת הרפואה ולהקדיש לכל מטופל את כל מה שצריך ונדרש. יש יוזמות לשיפור והכוונה היא לעשות פה כמה פרויקטים. עם צוות כזה ועם מתי אפשר לעשות פה עוד הרבה דברים טובים".

לא תפריע לך העובדה שהשכנים והחברים עומדים להיות גם המטופלים?

"במידה מסוימת, אבל אני חושב שבמקום כזה בקהילה קטנה יחסית, שאין הרבה אנשי מקצוע בתחומים מסוימים, אז צריך גמישות מסוימת במסגרתה אני יכול לחבוש כמה כובעים: שכן, חבר, עוזר בגדיד, רופא.

"קרה לי שטיפלתי במצבים רפואיים אצל שכנים וחברים, אבל ברור לי שכשאני אכנס למרפאה האזורית זה יהיה אחרת. עם זאת, אני סומך על אנשים שיהיה להם את השכל הישר ואת היכולת להפעיל שיקול דעת ולהחליט האם ומתי הם באמת צריכים את העזרה הדחופה. חוץ מזה, שברוב היישובים יש אחות ובמידת הצורך יש גם שירות של שר"פ בערבה.

"אנחנו מתחילים כאן דרך חדשה ואני מאמין שזה יעשה טוב לכולם - לתושבים, למרפאה וגם לי. גם הרופא הכי טוב בעולם לא יכול לטפל ב-3,000 איש, פשוט אין מספיק ימים בשנה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו