שלושה ימים של הרצאות, של שיעורים ושל שיחות על הקשר שבין אקולוגיה ליהדות מחכים לבאי כנס אקו־יהדות השלישי, שיתקיים בסוף השבוע של 25 עד 27 בינואר בקיבוצי הערבה הדרומית.

נוף קדומים רחב ידיים. קבלת שבת מוזיקאלית על רקע המדבר, צילום: גל נקדימון

הכנס מיועד מלכתחילה למעט משתתפים, ורק 200 עד 250 מקומות נשמרים בחדרי האירוח בקיבוצים לטובת המגיעים לאירוע. אלה יקבלו, עם התכנים והמדבר, גם אירוח על בסיס פנסיון מלא במחירים נמוכים יחסית.

אורחי הכנס ילונו בקטורה, בלוטן וביהל, ויזכו לחוות חורף מדברי כהלכתו - שטוף שמש, עם תצפית לעבר הרי אדום והליכה בשבילי הקיבוצים, בצל התמרים ולנוכח צוקי שיירות ונוף קדומים רחב ידיים.

היומיים הראשונים של הכנס יתקיימו במרוכז, וכל האורחים יזכו להרצאות, לשיעורים ולפעילויות שיתקיימו בקיבוץ קטורה, במרכז שבו נמצא בית הכנסת, היכול לשמש גם כאולם הרצאות בתוספת שלוש כיתות מרווחות.

כיוון שאחת ממטרות הכנס היא לחשוף את הבאים לנפלאות האזור, נהנים האורחים גם מסיורים בקיבוצים המארחים ומסיורים מודרכים בפארק תמנע, שבו גם יתקיימו אירועי יום שישי - שיעורים, הרצאות, ארוחת צהריים במסעדת חאן המלך שלמה וקבלת שבת מוזיקלית אל מול אגם תמנע, שלאחריה יהיה פיזור לקיבוצים.

מכניסת השבת יתקיימו שיעורים והפעלות ביישובים המארחים - לוטן, קטורה ויהל - כל יישוב ולוח הזמנים שלו.

רבנים מכל הזרמים

מעטות ההתכנסויות בישראל השסועה והמפולגת הנהנות ממגוון כזה של זרמים, של דעות ושל שוויון מגדרי. כמחצית ממשתתפי הכנס הן נשים, ויהיו בו גם אקדמאים בעלי תארים מתקדמים, רב אורתודוקסי, רב רפורמי, רבה קונסרבטיבית ואפילו רב חילוני אחד. הגיוון הזה מתבטא היטב בתוכנייה של הכנס, ומאפשר לכל אחד לטעום קצת מכל דבר.

את בתמהיל המשתתפים כמה וכמה שמות - ידועים יותר וידועים פחות, מהאזור ומחוצה לו - ד"ר אבשלום קור, הרב מיכאל מלכיאור, עינט קרמר, מוריה קור, ג'קי לוי, דרור פויר, ראש המועצה האזורית חבל אילות ד"ר חנן גינת, הרבה שרה כהן, הרב גלעד קריב ועוד רבים וטובים - חלקם חוזרים לכנס בפעם השנייה, לאחר חוויה מעשירה.

שניים כאלה היו בשנה שעברה הזוג המוזר - מוריה קור ודרור פויר. היא מנהלת המחלקה לתרבות יהודית בערוץ הראשון, מגישה בגל"צ, דתייה, תושבת ההתנחלות אפרת ובחורה מוכשרת באופן כללי. הוא עיתונאי בגלובס, מוזיקאי מחונן, חילוני, שמאלני מוצהר ובחור מוכשר באופן כללי.

הכותרת לדיון שלהם אמנם הייתה "למה האקולוגיה היא של השמאל והיהדות של הימין", אבל הדיאלוג ביניהם - הרצוף שנינויות, הומור והרבה התנגחויות באווירה ידידותית - הכניס אותנו לעולמם של השניים, העמוס לא רק בפחי מחזור ובערימות קומפוסט, אלא גם באידיאולוגיה שלמה העומדת מאחורי אורח החיים שבחרו בו.

היה זה המושב היחיד שחרג ממתכונת של הרצאה או שיעור והתנהל כשיח דינמי. אפשר היה לשמוע בו פנינים, וכמו שאמר פויר: "אנחנו בהחלט דת של מדבר.

"הכול קורה במדבר - כל המיתולוגיה שלנו, כל הדת שלנו, כל ההשקפה, או האי־השקפה הסביבתית של היהדות שלא קיימת כמעט (ככה שמעתי אתמול בשיעור המעולה של יוכי ברנדס). מדבר זה מקום נורא דרמטי - ביום נורא חם, ובלילה נורא קר. מקום מלא שניות וקונפליקטים".

קור השיבה: "אני חושבת שהמדבר בהיסטוריה שלנו הוא לא מקום, הוא אמצעי. הרי בני ישראל הלכו במדבר ארבעים שנה, וכשאנחנו מסתכלים על המפה ולוקחים זמן - אנחנו מבינים שלהגיע ממצרים לירושלים זה לא לוקח ארבעים שנה.

"כשמחפשים סיבה (ואני הרי לא בוגרת החינוך הדתי, אבל אתה כן), המדבר היה אמצעי כדי לעבור תהליך. בני ישראל הלכו כל השנים האלה כדי להיות מוכנים".

דת של מדבר. קור ופויר, צילום: גל נקדימון

יהדות ואקולוגיה - סתירה או דו־קיום?

"אני לא חושבת שיש סתירה בין יהדות לאקולוגיה", מהרהרת קור בקול. "כשמסתכלים על התורה ועל ההלכה כהווייתה, רואים יחס מכבד מאוד לאדמה. למשל, אין דבר ידידותי יותר לאדמה ממצוות השמיטה.

"אני לא חושבת שיש משהו מכבד יותר אדמה וטבע מהיהדות. אילו היו מלמדים תורה כהווייתה, היו מבינים שאלוהים לא הרשה לאכול בעלי חיים. כשאלוהים ברא את העולם, לא אכלנו בעלי חיים, חיינו ממה שצומח".

פויר: "אולי היחס לאדמה מכבד, אבל את יודעת שטבעונים קמים בלילה בצרחות כשהם חולמים על בית המקדש? זה הסיוט של הטבעונים. בעצם, אולי הם קמים מרעב".

ואיפה נכנסת הפוליטיקה לאקו־יהדות?

קור: "זה שקידשנו את האדמה בתור משהו ששייך לנו, זה שהתחלנו לריב על האדמה, גרם לנו לשכוח שהאדמה שייכת לאלוהים. ברגע שאתה חייב לכבוש, וברגע שאתה חושב שהאדמה שייכת לך, אתה כבר לא מכבד אותה; היא מובנת מאליה, ואתה עושה בה מה שאתה רוצה.

"לדעתי, הדבר שהתחדש בדור האחרון ביהודה ושומרון, וגם בציבור הדתי, הוא יחס אחר לקרקע. אני חושבת שבאופן כמעט מתקן, דווקא הבשורה החברתית האקולוגית יש בה תיקון, ולכן אני חושבת שהתפיסה שלפיה האקולוגיה בשמאל והיהדות בימין - כבר לא נכונה.

"אם מפני שהאקולוגיה כבר חזק מאוד בימין, ואם משום שגם אתם - השמאל והחילונים - מבינים כיום שארון הספרים היהודי הוא לא משהו פרטי שהמציאו איפשהו בירושלים, אלא נכס לאומי שאפשר להשתמש בו".

איזה ציפיות היו לכם מהכנס?

מוריה: "לא ידעתי למה לצפות, אז הופתעתי לטובה".
פויר מפרט: "האירוח היה עילאי, הסיור בתמנע היה מעניין, הילדים נהנו מההפעלות, וההרצאות שהייתי בהן היו ממש מעניינות. גם ההופעה הייתה כיפית מאוד. לא הייתי אומר שציפיתי לפחות, אבל קיבלתי מעל ומעבר".

האם נראה לכם נכון להקדיש סופ"ש ארוך לנושא הקשר שבין אקולוגיה ליהדות?

השניים, שאולי חלוקים בדעותיהם בנושאים רבים, תמימי דעים בסוגיה זו: "נראה לנו נכון, אמיץ ומרתק. בהחלט".

מה חשבתם על התכנים של הכנס השנה?

"הפתיעו אותנו", הם מודים. "היו סוגיות ומושגים שלא נתקלנו בהם עד הכנס".

מהי המשמעות של קיום כנס בנושא הזה בערבה הדרומית, במדבר?

קור: "היכולת להתנתק משאון סולמות הערכים המקובלים ולבחור נקודות חדשות להתעלות בהן - בעיניי זו גולת הכותרת. הדבר הכי מרהיב בסוף השבוע הזה היה לצאת מהחדר בקטורה, להסתכל על ההרים, על השמיים, על הדקלים ועל האנשים בשבילים".
פויר: "משמעות רבה מאוד! אני מת על המדבר. מדבר הוא מקום טוב לדבר בו על סביבה. הריקנות ממלאת אותך".

האם הפוטנציאל התיירותי של האזור ממומש, או שיש עוד מה לעשות?

קור: "השילוב של הערבה עם אילת מוצלח בעיניי. שני חבלי ארץ משלימים. הערבה יפהפייה וזועקת קמפיין תיירות דחוף, כל כך הרבה יופי וכל כך מעט מוּדעוּת לאזור".
פויר: "פוטנציאל לא ממומש! אני תמיד ממליץ לאנשים לבוא לערבה, אבל אני לא איש תיירות מקצועי, ואין לי ממש טיפים".

תרצו לחזור לכנס הזה גם בשנה הבאה?

קור: "בתי הקברות מלאים באנשים שלא הזמינו אותי לכנס הבא. או בקיצור, שלא תעיזי לוותר עלי".
פויר: "כן".

פשוט לנשום

רוב תושבי הארץ מכירים את הערבה הדרומית בתור הדרך לאילת, ולא בתור חבל ארץ שלם העומד בפני עצמו, אבל באי כנס אקו־יהדות מגלים שיש חיים במדבר, ושהם אפילו מעניינים.

המסקנה המשותפת של אורחי אקו־יהדות בשנתיים הקודמות הייתה שהעיסוק המעמיק בתכני הסביבה מקבל משנה תוקף כשהוא מתרחש בנוף המדברי. היכולת להתרכז ולדון מתחדדת פי כמה בלב המדבר, והשקט והמרחק עושים את שלהם כשהקצב מואט.

אפשר היה לראות אנשים יוצאים משיעורים ומהרצאות, נעמדים בחוץ ופשוט נושמים. הקיבוצים המדבריים מפירים כמה שפחות את הסביבה, ואיכשהו קל יותר לדבר על אקולוגיה כשבלוטן אפשר לבלות באקו־כיף, וכשבקטורה אפשר לסייר במתחם מנותק רשת.

ההרשמה לכנס נפתחה בימים אלו. חבילת האירוח כוללת שני לילות על בסיס פנסיון מלא בחדרי האירוח של הקיבוצים קטורה, לוטן ויהל, והשתתפות בכל הפעילויות והמושבים של הכנס. פרטים נוספים והרשמה באתר דרך הערבה או בטלפון 08-6616976.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו