אחד הסיפורים הכי הזויים בספרו החדש של מדריך הטיולים חיים קוזניץ מספר על שלושה זוגות מטיילים מהקבוצה שלו.

בהפסקת צהריים בנמל ספליט בקרואטיה הם עלו על ספינת נוסעים אמריקאית מפוארת ללא אישור, נכנסו למסעדה ואכלו בה להנאתם. איש לא העיר להם או שאל מי הם, אך לרוע מזלם הייתה החוויה מהנה כל כך, עד שלא שמו לב שהספינה הפליגה לדרכה.

הם פנו אל קפטן הספינה, והוא הציג לפניהם שלוש אפשרויות: לשלם 5,000 דולרים לנוסע ולהמשיך עד נאפולי, להיכנס לחדר המעצר בספינה עד שתגיע המשטרה או לשוב לספליט בסירת הצלה, בעלות של 1,000 דולרים לאיש.

"אני מת על הסיפור הזה", צוחק קוזניץ. "הם נאלצו להסכים להצעה השלישית, ונוסף על כך נדרשו לשלם 100 דולרים נוספים לאיש תמורת הארוחה. כשחזרו לא כעסתי, אבל גם לא ריחמתי עליהם. בעיניי זה היה החטא ועונשו גרסת קרואטיה".

הטיול שלהם נהרס.
"ברור שנהרס. אם יש משהו שישראלים שונאים זה לצאת פראיירים".

"ההחלטה ללמוד רדיו שינתה את חיי". קוזניץ, צילום: אבי רוקח

בספרו של קוזניץ, "מה שקורה בחו"ל נשאר בחו"ל", שזורים שלל סיפורים מבישים, מביכים ומצחיקים, "אבל חשוב לזכור", הוא מציין, "שמרבית המטיילים הישראלים מתנהגים כיאות ובנימוס. מובן שיש גם מקרים קיצוניים שמטביעים חותם. במקום אחר בעולם אולי לא היו מזכירים אותם, אבל בארץ הם מגיעים ישר לכותרות".

טונה כשרה לחתולים

כבר תשע שנים שקוזניץ מספר על חוויותיו כמדריך קבוצות ישראליות בחו"ל בתוכנית "העונג השישי" בגלי צה"ל, בהנחיית שמעון פרנס.

"כשהתחלתי את התוכנית לפני כעשר שנים", מספר פרנס, "רציתי לשלב פינה של מדריך טיולים. חשבתי שהסיפורים יזרמו, אבל לאכזבתי, המדריכים היו יבשים ומשעממים, עד שהגיע קוזניץ. ברגע שהוא התחיל לספר ידעתי שמצאתי את האדם הנכון".

מאז קוזניץ אינו מפסיק לספר ועושה זאת בכישרון טבעי. גם בביתו הנאה, בהרחבה של קיבוץ זיקים, הוא מתבל את פגישתנו בשלל תיאורי צבע, היסטוריה, הסתבכויות מביכות וסיומים מפתיעים.

אפילו את סיפור חדירת המחבלים לקיבוצו במבצע צוק איתן הופך קוזניץ למעשייה ומתאר כיצד הוא, שהיה מג"ד מילואים בגולני, יצא מביתו בניגוד גמור להוראות הצבא, התחפר בחוץ עם אקדחו האישי והמתין למחבלים.

"אחרי שהכול נגמר והמחבלים חוסלו על החוף", הוא מחייך, "הפעמון צלצל. כשניגשתי לדלת אשתי זהבה צעקה לי לא לפתוח. הסברתי לה שלא נראה לי הגיוני שמחבל שחדר לקיבוץ יצלצל בפעמון הדלת בנימוס. בסוף זה היה גוטמן השכן, והוא הזמין אותנו להצטרף לכוס יין".

את ההומור שלו גייס קוזניץ גם לסיפורים בספרו החדש. הוא אסף אותם מאז נעשה מדריך, בשנת 2005. גם סיפורים של מדריכים אחרים שטייל עמם נבחרו בקפידה ונשזרו בספר.

כל אלה מסרטטים את דמותו של הישראלי המצוי בחו"ל, למשל, הבחור בטביליסי שרק רצה ללכת לבית מרחץ בעיר ולא ידע שזהו מקום מפגש של הומוסקסואלים; ארוחה משותפת עם ראש מאפיה בסיציליה; הנוסע המכור לסמים שאיים לרצוח את שותפו לחדר; הנוסעים הדתיים שנגמרו להם קופסאות הטונה שהביאו מישראל וקנו במקומן שימורי טונה לחתולים;

בגידות וחילופי חדרים בטוסקנה; נקמתה המתוקה של תיירת אמריקאית במי שברח ממנה ביום חתונתם ארבעים שנה קודם לכן וגם סיפורן של המטיילות הקשישות, בנות ה־82 ו־84, מחדר 462 במלון בסלובניה, שצפו בסרטים כחולים בחדר. "הבעיה הייתה, שהן לא ידעו שזה כרוך בתשלום. כשעזבנו את המלון נאלצתי לקחת אותן הצידה ולהבהיר להן".

קוזניץ. צילום פרטי בטיול

כל הסיפורים קרו באמת?
"בהחלט. היו לי סיפורים נוספים, אבל מאחר שאני מחויב לדיסקרטיות, לא הכנסתי אותם במלואם מחשש שיזהו אנשים מסוימים, כמו השר הישראלי שאשתו הגיעה לאי קפרי ותפסה אותו עם מאהבת איטלקייה".

אין התיישנות על זה?
"עדיין לא".

נרקומנים בתחנת הרכבת

חיים קוזניץ, 62, נשוי ואב לשלושה בנים. הוא נולד בשדרות. אמו קלטה את העולים החדשים שהגיעו לעיר באמצע שנות ה־50, ואביו היה מנהל הצרכנייה בתקופת הצנע.

קוזניץ היה תלמיד יוצא דופן ונשלח ללימודים בכפר הנוער בן שמן. אחריהם התגייס לצבא ושירת בגולני. כשהשתחרר החל לעבוד עם אביו ואחיו בעסקים שונים, ובהם קו חלוקת גלידות בדרום, שהיה בבעלות משפחתו שנים רבות.

"הדבר ששינה את חיי היה ההחלטה ללמוד רדיו במכללת ספיר", הוא נזכר. "חשבתי שכך אצליח לשנות דברים שהפריעו לי בחיים בכלל ואצל ישראלים בפרט. האמנתי שאוכל לשנות ולהשפיע".

וזה קרה?
"זה קרה. בגיל 52 החלטתי לעזוב את העסקים ולהגשים לעצמי חלומות. פתחתי משרד בוטיק של יחסי ציבור ותקשורת ראשון בשדרות ונרשמתי לקורס מדריכי תיירים בחו"ל".

על הטיול הראשון שלו כמדריך, כמו על כל דבר בחיים, יש לו סיפור. "הייתי אמור להצטרף לטיול על ספינת נהרות מסנט פטרבורג למוסקבה בתור סטאז'ר", הוא אומר. "זה נשמע חלומי להתחיל כך את הקריירה החדשה שלי — הכול על חשבון החברה, ואני צמוד למדריך.

"יומיים לפני הטיול הודיעו לי שהמדריך נפצע בטיול אחר, וכששאלתי מי המדריך החדש הודיעו לי שזה אני. הייתי בהלם. מעולם לא הייתי ברוסיה ומעולם לא הדרכתי לפני כן. חברים אמרו לי לסרב, כי זה יכשיל אותי בהמשך, אבל אני לא אחד שמוותר".

אז נסעת?
"כן, בהרבה חששות, אבל לא שיקרתי לנוסעים. הם שאלו אותי אם אני מכיר את רוסיה, ואכן הכרתי ממה שקראתי ולמדתי מספרים ומסרטים".

אבל זה לא אותו דבר כמו להיות שם.
"ברור. ולכן כשהגענו לסנט פטרבורג בלילה חילקתי חדרים לנוסעים ויצאתי להסתובב באתרים שהיינו אמורים לבקר בהם למחרת, כולל בתחנת הרכבת, שבלילה שורצים בה רק זונות ונרקומנים.

"חזרתי לפנות בוקר, התקלחתי והצטרפתי למטיילים בארוחת הבוקר. הם התרשמו מאוד מהידע שלי על כל מקום. אפילו ידעתי שהבית של פושקין נמצא בשיפוצים. אגב, לרוסיה לא חזרתי יותר. הטיול הזה היה טראומה מבחינתי".

רכבת לילה בווייטנאם

מרבית טיוליו של קוזניץ הם לאיטליה, ליוון ולבלקן, אבל יש לו סיפורים גם ממקומות אחרים. בווייטנאם למשל הוא שילם 50 דולרים לנהג קטר של רכבת לילה, סכום ששווה למשכורתו החודשית של הנהג, כדי שישים רגל על הגז, ידלג על תחנות ויביא אותו ואת הקבוצה לשדה התעופה בזמן.

וזה קרה?
"לא רק שזה קרה, אחרי חודש שמעתי מדריך תיירים אחר מזהיר אותי שאי אפשר לסמוך על רכבות בווייטנאם, כי לפני ארבעה שבועות הרכבת שהיה אמור לעלות עליה עם קבוצתו, כדי להגיע לשדה התעופה, נסעה בטיל ולא עצרה בתחנה שלו".

קוזניץ מאמין שכדי להיות מדריך תיירים לא מספיק לאהוב טיולים, צריך לאהוב גם בני אדם. משימה לא פשוטה כשמדובר בישראלים, שלפעמים יכולים להיות מרגיזים במיוחד. "החוק הכי חשוב לגבי ישראלים הוא זה: אל תיתן להם להרגיש פראיירים", הוא פוסק. "אם אתה יכול לגרום להם להרגיש ההפך, זה הכי טוב.

"למשל, מטייל מאוטובוס ישראלי אחר פגש אותי בטיול בסלובניה ולא ידע שאני מדריך. הוא שאל אותי כמה שילמתי על הטיול. זאת שאלה אהובה מאוד על ישראלים. אמרתי לו כפול ממה שזה עלה באמת, והיית צריך לראות את החיוך שנמרח על פניו. ראיתי שהוא מבסוט, אז הוספתי שהמלון שלנו נורא, המדריך עצבני ובכלל, הכול גרוע".

וזה גרם לו להרגיש טוב?
"ברור. גם אם עד אז הוא לא היה מבסוט, פתאום הטיול שלו נראה לו הכי מדהים בעולם".

מה עוד חשוב לעשות עם ישראלים?
"הנמכת ציפיות. פעם לקחתי קבוצה למלון בפרובנס, אחד הטובים והאיכותיים ביותר בצרפת. עשיתי טעות וסיפרתי את זה למטיילים. בארוחת הבוקר למחרת אמר לי אחד מהם שהיללתי את המלון, אבל אפילו אמבטיה אין בחדר. למדתי מזה. עכשיו בכל טיול אני כל כך מנמיך ציפיות, שאם המלון עומד על תלו ויש בו מים חמים, אנשים אסירי תודה ומחבקים אותי באושר".

עטיפת הספר

תדמית או תרמית

את השם הרע קנה לו המטייל הישראלי כי הוא חושב, לדברי קוזניץ, שהוא יותר חכם מאחרים. "התייר הישראלי דורש לקבל תמורה מלאה לכספו, ולפעמים קצת יותר מזה", הוא אומר.

"הוא תובעני, חוקר וחושב שהוא מבין הכול, גם אם זה לא נכון. לא פעם אני שומע 'לא ידענו', למרות שכל הפרטים כתובים באופן ברור ולא ב'אותיות הקטנות'. מדריך טיולים נורווגי אמר לי פעם, 'אתם, הישראלים, שומעים רק מה שאתם רוצים לשמוע'".

גם ארוחת הבוקר היא נושא כאוב. "מבחינת הישראלים מדובר בהזדמנות לחיסכון. נתקלתי בכאלה שעם כמות הכריכים שהם דחפו לתיקי היד שלהם היה אפשר להאכיל גדוד שלם במשך שבוע.

"אחרים ניגשו בשיא הטבעיות למתקני המים המינרליים שבחדרי האוכל עם בקבוקי פלסטיק ריקים ומילאו אותם. פעם, באחד מבתי המלון, ניגש אליי אחראי חדר האוכל וביקש שהישראלים ייכנסו ללא תיקים. שאלתי אותו אם זו מדיניות המלון כלפי כלל האורחים. כשהוא השיב שמדובר רק בישראלים, סירבתי בתוקף. אמנם העמדתי פני כועס, אבל הבנתי איך נולדה הדרישה. התביישתי".

ספר על הטיול הכי נורא ומביש שהיה לך.
"יצאתי עם קבוצה גדולה של מעצבי שיער ישראלים, יהודים וערבים, לצפון איטליה. באחד המלונות היו צרחות וצעקות במסדרונות בשעות הלילה, והתקשרו אליי מהקבלה ואמרו שהאורחים במלון מתלוננים על הרעש. אמרתי להם שיזמינו משטרה. במלון אחר ערכו כמה מחברי הקבוצה 'חפלה' במסדרון. כשהערתי להם הם השיבו, 'מה, אסור לאכול יחד?'".

אבל בדרך כלל זה לא קורה.
"לשמחתי, לא. יצאתי עם קבוצות ישראליות רבות לחו"ל, וברובן ההתנהגות הייתה מופתית, אבל במקרים המבישים אני שואל את עצמי איך הפכנו להיות כאלה. מה גרם לכך שרבים מאתנו מתנהגים כאילו הכול מגיע לנו? מאין מגיעה גסות הרוח, אי הסבלנות והסובלנות וההתנשאות הזאת?".

ויש לך תשובה על זה?
"אולי זה קשור לאופן שבו דברים מתנהלים כאן — אם לא מתחמנים לא מצליחים. בארץ זה נטמע באווירה הכללית, אבל בחו"ל, בהשוואה לאנשים שלא מתנהגים כך, זה הרבה יותר בולט ומביך".

טיפים למטיילים הישראלים

1. כמו בחיים, כך גם בטיולים, כמעט אין מציאות. הבדלי המחירים בין החברות אינם גדולים, מחיר הטיסות, בתי המלון והכניסות לאתרים כמעט זהה. אם קיבלתם הצעה זולה מאוד, בחנו אותה היטב. לפעמים הזול הוא דווקא היקר.

2. כדאי תמיד לטוס מוקדם בבוקר ולחזור בלילה. כך מרוויחים יום טיול.

3. כשאתם מזמינים מלון בדקו את מיקומו. רצוי שיהיה בקרבת מסלול הטיול, ולא בסוף העולם.

4. העניקו טיפ לכל נותני השירות גם אם לא חייבים. לעתים יורו אחד מתגמל בחיוך רחב ובשירות מעולה.

5. צלמו את המזוודה שלכם בסלולרי. אם היא לא תגיע ליעדה, יהיה קל לתאר אותה בדלפק אבידות ומציאות.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו