אל השמש העולה

פנינו אל השמש העולה, אל עמק איילון, המקום שבו התרחשו לא מעט קרבות ומלחמות, ואשר באחת מהן, כך לפי הכתוב, עצר יהושע בן־נון את תנועת כדור הארץ באומרו: "שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון". עוד נשוב אל הקרב הזה.

עמק איילון, צילום: מארק ניימן, לע"מ

תחילה נעסוק באזור עצמו, וכן בשמותיו השונים. לאזור כמה שמות: איילון, אמאוס (או עמאוס), חמת, ניקופוליס (עיר אלת הניצחון) ולטרון. כל שם שייך לתקופה אחרת ולהתרחשויות אחרות. מעניין שדווקא השם לטרון הוא שנקלט, ועדיין בשיבוש. גם לעניין זה אוד נחזור.

העמק הוא חלון

עמק איילון נמצא באחד הצמתים המרכזיים בארץ ישראל, על אם הדרך בין מערב למזרח ובין צפון לדרום במונחים של היום. כביש מספר 3 מאשקלון למעלה חורון, משם לבקע ולמעברות הירדן, והמשכו לדרך המלך ברמת עבר הירדן; ומנגד כביש מספר 1 מיפו לירושלים.

גם דרך זו תרד אל הבקע ותחצה את הירדן אל עבר הרי עבר הירדן. שתי הדרכים נפגשות כאן בעמק. מלבד היותו של העמק צומת דרכים חשוב, יש לו יתרון נוסף: הקרקע הפורה שלו. הנחלים מההרים מביאים איתם אדמת סחף המעשירה את קרקעות העמק.

שמות רבים לעמק

כפי שצוין, לעמק שמות שונים בהתאם לתקופה ובהתאם להתרחשות. ננסה להבהיר את השמות השונים.

איילון: שמה של עיר בנחלת שבט דן. היא נמסרה לשבט לוי, שלא הייתה לו נחלה. עם זאת, נראה כי אנשי שבט דן לא הצליחו להכריע את הכנענים יושבי העיר, וכי רק בימי דוד המלך נעשתה העיר חלק מנחלות שבטי ישראל.

אמאוס: על פי מסורות נוצריות שונות (לא כולם מסכימים על זיהוי המקום), שם המקום הוא אמאוס. כאן התגלה ישוע לשני תלמידיו. האירוע מתואר בברית החדשה (לוקס 24, 13–32).

ניקופוליס: ניקו - ניצחון; פוליס – עיר. מכאן - עיר הניצחון. יוסף בן־מתתיהו מספר לנו כי לאחר שדיכא אספסיאנוס את המרד נגד הרומאים, הוא הושיב במקום חיילים משוחררים, ושינה את שם המקום מאמאוס לניקופוליס.

חמת: שם זה עניינו מקום שיש בו מעיינות מים חמים. כך חמי טבריה, אל־חמא (חמת גדר) ועוד. חמת אשר ביהודה היא המקום שבו אנו עוסקים. למעשה, השם אמאוס הוא צורה יוונית לשם העברי חמת (ובארמית חמתא). הכפר הערבי עמואס, שהתקיים במקום עד 1967, שימר את השם הקדום אמאוס.

לטרון: מקור השם הוא שיבוש שמו של מבצר צלבני שנבנה במקום ושנקרא בצרפתית Le toron des chevaliers (מגדל האבירים, בתרגום חופשי).

מהגבעונים ועד המכבים

כאמור, איכויותיו של העמק היו גורם משיכה לעמים השונים שחיו ופעלו כאן. לאורך השנים נערכו במקום לא מעט מלחמות וקרבות, ונתמקד כאן בשלושה מהם.

יהושע ומלכי האמורי: יהושע, שנכנס לארץ ישראל כדי לכבוש אותה ולהנחיל בה את שבטי ישראל, כורת ברית על בסיס הטעיה עם אחד העמים הגדולים והחזקים באזור - הגבעונים. מכוח ברית זו הוא מחויב להם בהגנה ובכל סעד.

עמי כנען האחרים רואים בברית זו בגידה, מתארגנים בקואליציית מלכי הדרום, ויוצאים להעניש את גבעון. יהושע רודף אחריהם מגבעון הנצורה למעלה בית חורון, ומשם לעמק איילון. במרדף זה קורה ליהושע נס כשאלוהים ממטיר על מלכי האמורי אבנים מהשמיים.

אין די באבנים אלו כדי להכריע את הקרב, ויהושע קורא קריאה אל החלל (ואל האל): "שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון!" המלכים בוחרים להתחבא במערה, אך יהושע מגלה את מחבואם וסותם את פי המערה באבנים גדולות.

הוא ממשיך את המרדף אחר החיילים המנסים לברוח לערי המבצר שלהם, תופס את רובם בדרך והורג אותם. אז הוא מתפנה למלכים והורג גם אותם. רק אז הוא מתפנה לכיבוש הערים שמהן הם יצאו.

יהודה המכבי וקרב ניקנור: שנת 165 לפני הספירה. מרד היהודים בשלטון הסלווקי מתחזק לאחר שני קרבות שבהם רשמו היהודים ניצחון. הפעם נשלחו לשדה הקרב ניקנור וגורגיאס כשלרשותם צבא רב וכוחות עזר רבים. הם מתארגנים ובונים מחנה בעמק, אל מול ההר, סמוך לעיר אמאוס.

יהודה המכבי וצבאותיו ממוקמים בהרים מעליהם. בזמן שניקנור מטפס עם חייליו אל ההר לתפוס את יהודה במחנה שלו, יהודה מכין לו הפתעה ויורד מן ההר אל העמק. עם שחר יהודה תוקף את מחנה הסלווקים ושורף אותו. החיילים שהיו במחנה בורחים דרך גזר לכיוון הערים ההלניסטיות אשדוד ויבנה, אולם הם נתפסים בדרך.

ניקנור מגלה באיחור את שאירע ורואה מרחוק את מחנהו נשרף. זה היה הקרב המכריע שפתח ליהודה את הדרך לשחרור ירושלים, לטיהור המקדש ולהענקת חג החנוכה לדורות הבאים.

קרבות מלחמת העצמאות בלטרון: לפחות חמישה קרבות עקובים מדם, שגבו את חייהם של כמאתיים חיילים, התרחשו בלטרון. בסופם נשארה לטרון בידי הירדנים. דוד בן־גוריון היה זה שהבין את חשיבות הכיבוש של אזור זה, שהקרבות על כיבושו התקיימו עוד לפני קום המדינה.

הבריכה בעמק התמרים, צילום: יורם טויטו

מבצע מכבי: מ־8 עד 14 במאי 1948 נערכו בכל ערב קרבות לתפיסת רכס לטרון והסביבה. בלילה תפסו, ובבוקר נסוגו. עזיבת הבריטים יצרה חלון הזדמנויות שלא נוצל. בין העזיבה לבין כניסת הלגיון היו יומיים שבהם הייתה תחנת המשטרה הבריטית בלתי מאוישת, אלא שהיעדר מודיעין הביא לכך שכוחותינו לא ידעו זאת.

האזור נותר כאמור בידי הירדנים עד מלחמת ששת הימים. סיפורי קרבות לטרון סופרו ביד אמונה על ידי הסופר רם אורן, שעשה עם סיפור לטרון חסד, בהנגישו את הסיפור לדור הצעיר.

אחד הסיפורים שהתרחשו בקרבות לטרון (במבצע בן־נון א'), הוא פציעתו, של קצין צעיר מחטיבת אלכסנדרוני. אותו קצין צעיר חטף כדור בבטן, והיה פצוע קשה. לימים יהיה קצין צעיר זה ראש הממשלה אריאל שרון.

יוצאים לדרך

עמק איילון עשיר באתרים ובמסלולים. אנו נציע שתי תצפיות ומסלול רגלי קצר, חביב ונחמד.

מצפור חטיבה 7: לבאים ממערב, סמוך למנזר השתקנים על כביש מספר 3 לכיוון מזרח קצת לפני הפנייה לכביש מספר 1, ישנה פנייה ימינה לדרך עפר, העוקפת את גדר המנזר. הדרך מתפתלת ומגיעה לראש גבעה. על הגבעה אנדרטה לחללי חטיבה 7 שלחמה בקרבות לטרון.

חטיבה 7 הוקמה יום לאחר עזיבת הבריטים את הארץ ויומיים לאחר הקמת המדינה, ב־16 במאי 48', עוד לפני שניתנה הפקודה להקמת צה"ל. מפקדה הראשון היה שלמה שמיר, יוצא הצבא הבריטי.

מהגבעה נשקף נוף המבהיר לנו את חשיבותו של עמק איילון. מכאן ניתן לראות את התפתלותו של כביש מספר 1 העולה לירושלים, את הערים מודיעין, רמלה ולוד ואת העמק הנפרש מתחתינו.

מצפור עמק איילון (חרבת עקד)

כדי להגיע לנקודה נחזור לכביש 3, ניסע בו מזרחה, נעבור מתחת לגשר ונחלוף על פני מנזר 'בני האושר'. ניכנס לפארק קנדה וניסע בדרך נופית. בצומת נפנה ימינה לחורבת עקד ונמשיך עוד כמה דקות עד שנגיע למחסום אבנים. כאן נרד מהרכב ונצעד לנקודת תצפית נפלאה.

המצפור צופה מזרחה, לגבעון ולמעלה בית חורון. מכאן נוכל לדמיון את צבא יהושע הגולש במורד מעלה חורון ברודפו אחר מלכי האמורי, וכן את יהודה המכבי מזנב בחיילים הסלווקים הנסוגים.

כשעומדים כאן, ניתן להבין את מסלול הקרב של יהושע ואת המשפט האלמותי שנשא "שמש בגבעון דום, וירח בעמק איילון". פרשנים נתנו הסברים שונים למשפט זה. אחד המרתקים שבהם הוא עכשווי ומדעי.

ד"ר חזי יצחק מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, טוען (בהתבסס על לוחות נאס"א) שביום ההוא היה ליקוי חמה טבעתי. ליקוי חמה כזה הוא מרתק. הירח מכסה כמעט את כל גלגל השמש. לטענת החוקר וצוותו היה כאן צירוף מקרים נדיר. תוך כדי המרדף קורה ליקוי חמה טבעתי, והאנשים הנמצאים במקום מפרשים תופעת טבע זו כהתרחשות ניסית.

מסלול רגלי בעמק המעיינות

נחזור על עקבותינו עד לצומת הקרוב ונפנה בו שמאלה, עד לפיתול. מכאן נתחיל את מסלול ההליכה שלנו. ניכנס לתוך עמק מוקף משני עבריו בגבעות סלעיות. פה ושם יציצו גדרות אבן, חלקן עתיקות וחלקן עבודות שיקום של הקק"ל. במורד נטועים עצי פרי ביוזמת קק"ל: תאנים, חרובים, גפנים ושקדים. אשר לשקד, ייתכן שבזמן טיולכם, בחנוכה, תזכו לראות את פריחתו.

כבר בתחילת מסלולנו נפגוש בעצי חרוב ענקיים בעלי נוף רחב ביותר. בהזדמנות זו נספר מעט על החרוב. מקורו של החרוב הוא מזרח אפריקה, והוא הגיע אלינו עם סוחרים, שהשתמשו בגרעיניו כמשקולות.

לכל גרעיני החרוב אותו משקל. זהו המשקל של אבני החן, הקראט. החרוב אינו מוזכר בתנ"ך, כנראה שלא היה בארץ ישראל בימי המקרא, ואילו בספרות התלמודית הוא מופיע מספר פעמים.

בסיפור רשב"י הוא ניזון ממנו בעודו מתחבא במערה בפקיעין; בסיפור רבי חנינה בן־דוסא נאמר שכל העולם מתקיים בשבילו, ואילו הוא העני והצנוע חי על קב חרובים משבת לשבת. דומה כי הסיפור עם חוני הוא המרתק ביותר.

אותו זקן הנוטע חרוב לדורות הבאים, זוכה למנת זלזול מחוני המעגל. חוני נרדם לשבעים שנה. כשהוא מתעורר משנתו, איש אינו מכיר אותו, רע לו ומר לו, והוא מבקש את נפשו למות.

נמשיך במורד הנחל, הדרך עוברת במדרגות חקלאיות. מימין ומשמאל ניתן לראות את גדרות האבן. כדי להבין מעט את הנוף ניעזר במשל הכרם בישעיהו ה'. במשל זה ישעיהו מתאר את הפעולות השונות בכרם: סקילה, עזקה, בניית מגדל ונטיעת כרם. מעניין להתבונן בנוף מסביב ולראות עד כמה המשל הזה נוכח בשטח.

מסלול הטיול שלנו עוסק בחלקו בשחזור חקלאות קדומה בהר. בדרך נפגוש במעיין ובמימיו הזורמים בתעלה, ומעליהם תאנה עבותה ויפה הנותנת פרי בעונתה. בהמשך הדרך נפגוש שתי אמות מים קדומות מימי הרומאים, אשר טיפחו עמק זה.

אתם תגיעו למים הזורמים במורד, ואספר לכם כבר עתה שאין מדובר במעיין שופע, אלא בהזרמת מים באמצעות משאבות מהאגם הקטן. ובכל זאת, המחזה יפה ומרתק.

עוד רגע קט, ואנו בבריכה שבנתה קק"ל בעמק ושמו עמק התמרים. המים בבריכה אינם ראויים לשתייה ואף לא לרחצה, ומעיד על כך השלט שהוצב במקום. טיולנו אמור להסתיים לאחר הבריכה, כשנפגוש את הכביש הראשי.