משה טור-פז (קינלי), מייסדה ומנהלה של רשת חדשה המאגדת את מוסדות החינוך של הקיבוץ הדתי, כבר רגיל לכך שלפני שצוללים איתו לנבכי עולם החינוך יש סוגיה דחופה שהוא חייב להבהיר.

בית ספר אינו מטרה, אלא אמצעי. טור-פז

מאיפה הגיע הכינוי קינלי?

"שם הנעורים שלי היה משה קילנגולד, ואני והאחים שלי עברתנו אותו לטור-פז. קינלי זה מין קיצור של קילנגולד, שדבק בי בילדותי, ומאז כולם קוראים לי כך".

לאחר שסגרנו את הפינה הזאת, אפשר לדבר על הרשת החדשה. "רשת היא מושג מקצועי לארגון שמאגד מוסדות חינוך המוּכרים על ידי המדינה", מסביר טור-פז. "הרשת שהקמנו כוללת מוסדות חינוך העוסקים בחינוך פורמלי ולא פורמלי, ובשלב הזה אין היא כוללת את גני הילדים.

"יש ברשת 21 מוסדות חינוך, ולומדים בהם 4,000 תלמידים מקבוצות השתייכות שונות: שבעה בתי ספר יסודיים ועל־יסודיים, רובם בקיבוצים, שישה כפרי נוער שארבעה מהם בבעלות הקיבוץ הדתי ושניים עם זיקה אליו, חמש מכינות קדם־צבאיות, כולל מכינות לנשים דתיות, שתי מדרשות וישיבה אחת שבהן עוסקים בלימוד תורה לפני הצבא.

"המאפיין של כל המוסדות האלה הוא שהם הוקמו ונוהלו על ידי הקיבוץ הדתי, ושהזיקה שלהם אליו נשמרה במשך השנים בצורה מלאה או חלקית. ההחלטה האסטרטגית של התנועה היא לעסוק בתחומי החינוך והקהילה בצורה משמעותית, כיוון שהם מהווים מנוע לצמיחה.

"אחד הנושאים הראשונים על סדר היום שלי כמקים הרשת ומנהלה, הוא הטיפול בהקמת מוסדות חינוך נוספים בתנועה, ובדיקת צירוף בתי ספר קיימים שאינם שייכים לתנועה אך הם בעלי זיקה אידיאולוגית אליה ואל הרשת".

האם אתם מתמקדים בהצלחה בבגרויות, או שאתם מוכנים להתנסות בשיטות לימוד חדשות וייחודיות?

"הדגש הראשון מבחינתי הוא ערכי, לא לימודי. יש לנו מוסדות חינוך שונים ומגוונים, בית ספר יסודי אינו דומה לכפר נוער, ושניהם אינם דומים למכינה קדם־צבאית, אבל יש להם מכנה משותף אידיאולוגי שתמציתו היא להיות עם הפנים לחברה הישראלית. אנחנו רוצים שרשת החינוך של הקיבוץ הדתי תחשוב קודם כול חברה.

"בית ספר אינו מטרה אלא אמצעי. מוסד חינוכי הוא כלי של הפרט, של ההורה השולח אליו את ילדו, וגם של החברה המתקצבת אותו. אשר על כן, כפי שאני רואה את זה, לבתי הספר של התנועה שלנו יש קודם כול סדר יום חברתי הקשור למשימות לאומיות, לטיפוח הפרט ולאתגרים הנוכחיים של שנת 2017".

טור-פז מספר שבסיור שערך עם אמיתי פורת, מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי, במוסדות החינוך של הרשת החדשה, היו מספר מנהלים שדיברו איתם על בעיות כלכליות שהם מתמודדים עימן.

"אלו היו דווקא המיעוט", הוא מבהיר. "רוב המנהלים דיברו איתנו על האתגר הערכי. איך אני מחנך לערכים? מהם הערכים החשובים כיום? איך הדבר בא לידי ביטוי בסדר היום החינוכי שלי? מהי משנתו של הקיבוץ הדתי? אלו הסוגיות המעסיקות את המנהיגים החינוכיים שלנו כיום".

ובכל זאת, מה עם התחום הלימודי?

"ודאי שהישגים בלימודים ותוצאות מבחני הבגרות הם חשובים, וכן ודאי שצריך לחפש שיטות חינוך ייחודיות. זהו חלק מעולמות התוכן שעסקתי בהם הרבה שנים, אבל איני יודע אם בתי הספר שלנו יתייחדו בזה שיש בהם חמש יחידות לבגרות במתמטיקה.

"זה לא שהעניין הזה אינו חשוב, אבל עוסקים בזה משרד החינוך וגופים רשמיים נוספים שאנחנו משתפים איתם פעולה.

"הערך המוסף שלנו הוא בשני מקומות עיקריים: ראשית, בעיסוק במשנה החינוכית ובדרך שלנו, שהתרגום שלה הוא יציאה לשנת שירות, הצטרפות לגרעינים ומילוי משימות גם בתקופת הלימודים בתיכון. שנית, ביכולת הארגונית.

"אנחנו מתכוונים להעמיד לרשות מוסדות החינוך שלנו כלי עבודה ניהוליים וארגוניים שרבים מתוכם לא זכו בהם. זה כולל ייעוץ ארגוני, יכולת פיתוח משאבים, פיתוח צוות ועוד דברים הניתנים במשורה, אם בכלל, במערכת החינוך, ומבחינה זו יש לנו ערך מוסף כרשת".

קיבוץ ודת כדרך חיים

טור-פז (כפר עציון), 45, נשוי לשלומית, מנהלת בית המדרש אלול לדתיים ולחילוניים, ואב לחמישה, נולד בחיפה וגדל בה עד גיל 11. אז עבר עם משפחתו לירושלים. הוא למד שם בישיבת הסדר, ולאחר מכן שירת בצנחנים כחייל וכקצין. במסגרת שירות המילואים שימש בתפקידי פיקוד, האחרון שבהם היה מג"ד גדוד סיור בצנחנים בדרגת סא"ל. כיום הוא קצין אג"ם של אוגדת עזה.

לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר, בשנות התשעים של המאה הקודמת, למד לתעודת הוראה במכון הרצוג, וכן לתואר ראשון בחוגים למקרא ולמחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים.

לאחר מכן המשיך לתואר שני בחוג להיסטוריה של עם ישראל, וכיום הוא דוקטורנט באוניברסיטה העברית. במקביל ללימודיו האקדמיים היה טור-פז סגן מנהל ומחנך בבית הספר התיכון הניסויי לבנות "פלך" בירושלים, וכן לימד באוניברסיטה העברית.

לאחר תשע שנים של עשייה חינוכית בירושלים, החליט טור-פז לדחות את סיום הדוקטורט שלו, ובשנת 2006 עבר לנהל את בית הספר העל־יסודי ניסויי שק"ד בשדה אליהו שבעמק המעיינות, המדגיש חינוך ערכי־חברתי לצד הישגים לימודיים.

במשך שש שנים הוא ניהל את בית הספר, והתגורר עם משפחתו כתושב בטירת צבי. בשנים תשע"א-תשע"ב (2012-2011) דורג בית הספר במקום הראשון במדד הגיוס לשירות משמעותי בצה"ל, ואחוזי הזכאות לבגרות עלו בצורה ניכרת בתוך שנים ספורות.

זכה בפרס החינוך הדתי. טור-פז עם תלמידים

ב־2012 זכה טור-פז בפרס החינוך הדתי לשנת תשע"ב. "אחד התהליכים החשובים שעשיתי בבית הספר", הוא אומר, "היה להפוך אותו מבית ספר של קיבוצניקים ומושבניקים, לבית ספר שמשלב גם ילדים מבית שאן. זה עשה אותו לבית ספר מקובל יותר, חזק יותר ומעניין יותר".

לאחר שש שנים של ניהול בית הספר שק"ד בעמק המעיינות, קרא לטור-פז ניר ברקת, ראש עיריית ירושלים, לנהל את מינהל החינוך של ירושלים (מנח"י), והוא עשה זאת במשך חמש שנים.

כשקיבל עליו את התפקיד החליטו הוא ורעייתו להמשיך ולחיות חיי קיבוץ. הם הגיעו לקיבוץ כפר עציון, בנו בו את ביתם כתושבים, וכעבור ארבע שנים התקבלו לחברות כחברים חדשים.

טור-פז גם שימש בהתנדבות בתפקיד יו"ר עמותת "נאמני תורה ועבודה", הפועלת לשילוב החברה הדתית בחברה הכללית בישראל. כמו כן הוא גם מרצה ללימודי יהדות באוניברסיטה העברית ומנחה סמינרים שונים בנושאים ציבוריים וחינוכיים, בין השאר, גם באוניברסיטת בר־אילן.

לפני כארבעה חודשים החליט לסיים את תפקידו בירושלים, ובחר להיענות להצעה להקים ולנהל את רשת מוסדות החינוך של הקיבוץ הדתי.

"אחד האתגרים שלטעמי אינם מטופלים במידה מספקת במוסדות החינוך שלנו הוא החיבור לקהילה", מציין טור-פז. "כל המוסדות נמצאים בקיבוצים או לידם, וסוגיית הקשר לקהילה הקיבוצית היא נושא חשוב מאוד שצריך לעסוק בו".

האם ב־2017 התרגום שלכם לתורה ועבודה הוא חינוך לשמירת האמונה הדתית ולחיי קיבוץ, או שהמטרה היא לחנך לאזרחות טובה ולתרומה לחברה הישראלית?

"קיבוץ כדרך חיים, וגם דת כדרך חיים, הם בעיניי כמובן דברים חשובים מאוד, ואני חי אותם באופן אישי. אבל כפי שאומרת אחת הקלישאות: יש דרכים רבות להיות יהודי, וכך יש הרבה דרכים להיות אדם ערכי ותורם במדינת ישראל. עם זאת, בוודאי שאני מצפה שברשת שלנו ידברו ערכים ציוניים־דתיים כפי שהקיבוץ הדתי מפרש וחי אותם.

"לדוגמה, סוגיית ערך העבודה החקלאית, שבמוסדות חינוכיים רבים אינה קיימת כלל, ואילו בבית הספר שק"ד שאותו ניהלתי הייתה חלק מסדר היום, היא סוגיה הצריכה להעסיק אותנו כיום.

"החקלאות אינה רק ג'וק של כמה קיבוצניקים ומושבניקים, אלא סוגיה קיומית של מדינת ישראל. אני רוצה שבמוסדות החינוך שלנו יעסקו בשאלה מה מקומה הכלכלי, החברתי והערכי כיום, כי זו סוגיה הנמצאת בליבת הערכים של הקיבוץ הדתי".

שאלות על זהות מינית

הריאיון עם טור-פז הוא הזדמנות לברר את הגישה החינוכית של התנועה כלפי מספר סוגיות הנמצאות על סדר היום, כשהשאלות נשאלות על ידי עיתונאי חילוני, איש השומר הצעיר, שאינו בקי בנעשה בתנועה האחות.

האם במוסדות החינוך של הקיבוץ הדתי מתמודדים עם הנטייה להתחרדות מול האורתודוקסיה המתקדמת שאפיינה אותו במשך שנים רבות?

"בוודאי", משיב טור-פז, "זה בהחלט בליבת העיסוק שלנו. כשאנחנו מדברים על רשת חינוך עם הפנים לחברה הישראלית, הדבר מכתיב סדר עדיפויות מסוים, וגם אומר מה לא עושים כרגע.

"המכנה המשותף של מוסדות החינוך ברשת הוא החיבור בין תורה לעבודה ובין האקדמיה לחיים, ובעצם מדובר בציונות־דתית עם המקף המחבר בין שתיהן, בניגוד לזרמים אחרים, כולל בציונות הדתית, העוסקים כיום בקו המפריד".

הקיבוץ הדתי אינו מוגדר תנועה פוליטית, אבל רוב חבריו מצביעים למפלגת הימין הבית היהודי. זה מחלחל למוסדות החינוך?

"כן, אבל בדרך שבה צריך בעולם החינוך לעסוק בפוליטיקה. בעולם החינוך לא צריך לומר לאיזו מפלגה צריך להצביע ולאיזה מחנה צריך להשתייך. בניגוד לרוחות הבדלניות הנושבות כיום במערכת הפוליטית, אנחנו חושבים שמערכת החינוך צריכה לעסוק במורכבות של הפוליטיקה.

"היא צריכה להציג את העמדות השונות, אבל לא לנקוט עמדה חד־משמעית, לאפשר לתלמידים מקום רחב של בחירה, כשהסייג העיקרי הוא תנועות ומפלגות הנמצאות מחוץ למחנה, כמו כהניזם או תנועות הקוראות להתבדל מהמדינה או לא לשרת בצבא ובשירות הלאומי".

האם לומדים אצלכם בכיתות מעורבות? האם אתם מסכימים לשירות צבאי ביחידות מעורבות? האם אתם מחנכים לתפילות שוויוניות יותר בין המינים?

"הסכימה הדתית שאנחנו הולכים בה היא חברה דתית, מעורבת וצנועה מלכתחילה. החברה שלנו היא דתית, מורכבת מגברים ומנשים, ורואה ערך בצניעות אישית וחברתית. משמעות הדבר היא שאנחנו מעודדים נשים להגשים את עצמן בכל תחומי החיים, כולל בשירות משמעותי בצבא או בשירות הלאומי.

"להערכתי, השירות הצבאי נותן יותר אפשרויות להגשמה ולתרומה למדינה מאשר השירות הלאומי, אבל גם השירות הלאומי הוא בסדר. אנחנו רואים ערך גדול במקומה של האישה בחברות הדתיות שאנחנו חיים בהן, למרות העובדה שמקומה של האישה בבית הכנסת אינו שוויוני.

"זאת המסורת היהודית, ואנחנו שומרים עליה. עם זאת, התנועה הקיבוצית הייתה פורצת דרך, למשל בתחום לימוד התורה לנשים, ואנחנו מתכוונים להמשיך בכיוון הזה".

אתם עוסקים בחינוך מיני ובנושא הזהות המינית והסובלנות לנטיות מיניות שונות?

"באופן כללי אנחנו משתדלים להיות מחוברים למציאות, וככל האפשר לא להתנתק ממנה. לכן אנחנו מחנכים למיניות בריאה וטבעית, ולא רואים בזה סתירה מהדרך ההלכתית.

"גם הסוגיה הלהט"בית היא על סדר היום שלנו. אנחנו לא כופים עמדה אחת על כל מוסדות החינוך של התנועה ועל כל היישובים, ולכן ייתכנו בעניין הזה גישות שונות. אני חושב שחלק מתפקידה של רשת חינוך הוא לעסוק בסוגיות האלו.

"לדוגמה, בבית הספר שק"ד שאותו ניהלתי, הביא רב בית הספר נציגים של שתי אגודות שהוקמו על ידי להט"בים דתיים, גברים ונשים, לפגישה עם צוות בית הספר כהכנה לעיסוק בנושא הזה בכיתות הלימוד".

מלבד המעורבות בקהילות הקיבוציות הדתיות שלהם, מספר טור־פז שהרשת מעודדת מפגשים עם בני נוער מקיבוצים חילוניים, ולא מעט מפגשים כאלה אכן מתקיימים כיום. "היות שאנחנו תנועה עם פתיחות רבה מאוד ועם הפנים לחברה הישראלית", הוא מדגיש, "אני חושב שמשמעות הדבר היא חיבורים לכל חלקי החברה".

מה ייחשב בעיניך להצלחה בתפקיד החדש?

"קודם כול צמיחה. ההגדרה הראשונה שהכנסתי למטרות הרשת, היא שכל מוסד בה יתחזק אל מול האתגרים והמטרות שלו. המטרה היא לגדול בתוך שנים ספורות הן בכמות התלמידים, הן באיכות העשייה והן בכמות המוסדות החינוכיים ברשת. אני יכול לומר כבר עכשיו, אחרי חודשיים של עבודה, שזה הולך לשם.

"הציר השני הוא ההשפעה. אנחנו רוצים להשפיע על החברה הישראלית ולהביא את הקול שלנו בצורה חזקה וברורה יותר. כמי שצמח בציונות הדתית, אני חושב שלקול של הקיבוץ הדתי יש משמעות לחברה הכללית בישראל, ושהקול הזה צריך להישמע יותר. אני מקווה שרשת מוסדות החינוך של התנועה תהיה במה משמעותית להעלאת הקול הזה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו