"אמונה בלתי מתפשרת"

און ריפמן - סמנכ"ל חינוך בתנועת השומר החדש

חורף 2013. הייתי מורה ליהדות במצפי תוכנית המנהיגות של השומר החדש. הגעתי בערב לשטח, החניכים כבר בשמירה, והמדורה דולקת. ראש המצפה עדכן אותי, שאון ריפמן, מנהל התוכנית, יצטרף ללימוד. עוד לא פגשתי את און, אבל שמעתי עליו כבר רבות. קיבוצניק מרביבים, הקים את הארגון עם יואל, קצין בסיירת מטכ"ל. גבר־גבר. ואני בא ללמד אגדות חז"ל.

און ריפמן. צילום: השומר החדש

בשבוע שעבר דיברנו על בן־זומא, שהיה חכם מאוד. חכם מדי. הציץ ונפגע. והיום על ריש לקיש ורבי יוחנן, על תרבות של מחלוקת ועל תיקון שלפעמים מצליח ולפעמים לא. עולם של רוח שככל הנראה לא יִגע בטיפוס הזה. אבל אין מה לעשות, זאת המשבצת שלי, שיעור יהדות, ואת זה נעשה.

התקרבתי בחושך אל המדורה. החניכים המתוקים ישבו, קפה על האש, והראשון שקם להגיד שלום היה און. התקרבתי, וקודם כול ראיתי מולי אדם עם עיניים נוצצות. ואז הוא אמר לי בלחש, "אהלן אחי", וחיבק בחום, ולחש לי עוד משהו בחיוך, "שתדע לך שהרסת לי את בן־זומא.

"עד עכשיו הוא היה בעיניי החכם האומר: איזשהו עשיר? השמח בחלקו. ועכשיו אני מבין מהחניכים שלמדו איתך, שהוא היה פגוע מהמציאות, ושצריך להסתכל על הדברים שלו גם כדברים של אדם פגוע. לא ידעתי את זה".

ואני חשבתי לעצמי, איזה יופי שבעולמו הפנימי נוכח החכם בן־זומא, גם אם עכשיו הוא נפגע קצת. מצאתי איש רוח ועניין, והלימוד אחרי כן היה כיף גדול. ומאז, הלימוד ההדדי הזה לא נפסק.

כיום און ואני שותפים למחלקת מו"פ (מחקר ופיתוח) חינוך של תנועת השומר החדש, תנועה ציונית שהקים און עם יואל זילברמן כארגון לפני עשר שנים, וייעודה היה שמירה על אדמות המדינה במעשה ובלימוד. און משמש סמנכ"ל חינוך בתנועה ההולכת וצומחת.

און הגיע לשומר החדש לאחר הובלת מאבק התמיכה בשי דרומי, ולאחר שותפות בהקמת מכינת בני ציון בתל אביב. ניתן לומר שאון הוא "קבלן שלד חשמל ומים" בתנועה. הוא מקים את השלד, מחבר את חיבורי החוץ והפנים, וממשיך קדימה להקמה הבאה.

הוא הקים וניהל את תוכנית המנהיגות לבוגרי י"ב, שעל בסיסה קם הארגון, וגם כיום היא פועלת בליבת התנועה. במשך שלוש שנים עסק בפיתוח שלד התוכנית, בגיבוש הקונספט החינוכי־רוחני שלה המשלב מעשה - שמירה ועבודה חקלאית - ולימוד - ציונות, יהדות, קרב מגע דינמיקה ועוד.

לאחר מכן הקים בזו אחר זו את תוכניות הארגון הנוספות, כמו מסע חינוכי חקלאי לבני תיכון, התנדבויות חד־יומיות, תוכנית לבוגרי צבא ובית ספר תיכון חקלאי. בתוכניות אלו משתתפים עשרות אלפי משתתפים בשנה.

אך הוא גם קבלן חלומות חדשים בתנועה, למשל הרחבת יעדיה לשיתוף כל מגזרי החברה הישראלית (כמו חרדים וערבים), חזון שאון הוא ממגבשיו המובילים.

אחת ההגדרות של מנהיג היא "זה שיודע לספר את הסיפור של הקבוצה", ואון בהחלט יודע לספר את הסיפור העמוק של תנועת השומר החדש, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ, אפילו בתקשורת, וזהו סיפור בהמשכים.

אל החינוך ברוח השומר החדש און מביא אותנטיות, חדשנות ואמונה בלתי מתפשרת - באדם ובערכים עתיקים וחדשים גם יחד. הוא מרבה לאחוז בסוד החיבור האמיתי בין מעשה ורוח. מניסיון אישי אני יכול להעיד שהאסטרטגיה המנהיגותית המובילה של און היא נתינת מקום לאחר, תוך כדי העמדת האתגר האיכותי ביותר שניתן להעמיד, מתוך אמון.

כיום און מתגורר בקיבוץ מעלה החמישה, נשוי להדר ואב ליהודה־דרור, לאיילה־שני וללביא־שלום. הוא נולד בקיבוץ רביבים בנגב, נכד ליוצאי פלמ"ח ‏מצד אמו, ודור תשיעי בארץ מצד אביו, שמוליק ריפמן ז"ל, ראש מועצת רמת הנגב ומבוני הנגב.

יעקב נוקד, תנועת השומר החדש

הצעירים המשפיעים - חלק א'

הצעירים המשפיעים - חלק ב'

"תתרום משמעותית לחברה הישראלית"

רינת שפרן (39), משניר, מנהלת אגף מוניציפלי במשרד הפנים

נולדה וגדלה בשניר, למדה בעינות ירדן ובהר וגיא. הייתה מדריכה בשומר הצעיר. עשתה שנת שירות בכפר הנוער מנוף. לאחר שירות צבאי כמדריכת שריון וקצינת מבצעים חזרה לקיבוץ והייתה מדריכה בנעורים.

רינת שפרן. צילום: לפ"מ

בתקופה זו הייתה מעורבת מאוד בפעילויות התרבות בקיבוץ. עברה לירושלים ללימודי תואר ראשון, שם גם עבדה בהנחיית קבוצות בארגונים כמו גשר והמרכזים הלימודיים לאזרחות ולדמוקרטיה.

עם סיום התואר החלה לעבוד בסוכנות היהודית, הייתה שליחת קהילה בקייפטאון ואחרי כן ניהלה תוכניות חינוכיות לנוער, לסטודנטים ולמבוגרים מקהילות יהודיות בעולם. לפני כחמש שנים בחרה לעבור לשירות הציבורי, והתקבלה לתוכנית 'צוערים לשירות המדינה'.

רינת שפרן הגיעה אלינו כבוגרת המחזור הראשון של תוכנית 'צוערים לשירות המדינה' - תוכנית עתודה ניהולית של שירות המדינה, שאליה מתקבלים כשלושים מנהלים בכל שנה, ומטרתה להכשיר ולקדם עתודה ניהולית איכותית, ערכית ונושאת שינוי במשרדי הממשלה השונים.

רינת הגיעה לתוכנית כבוגרת תואר ראשון ותואר שני במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית, ולאחר כשמונה שנים שבהן שימשה בתפקידי ניהול שונים בסוכנות היהודית. רינת סיפרה כי בחרה להשתלב בשירות המדינה כי הפריע לה שהאנרגיות המקצועיות שלה מופנות כלפי חוץ - לקהילות יהודיות בעולם, ולא כלפי פנים - אל תוך החברה הישראלית.

עם סיום פרק ההכשרה ביקש משרד הפנים כי רינת תשתלב במשרד בתפקיד משמעותי בתחום הפיתוח של השלטון המקומי בישראל, ורינת נקלטה לתפקידה הראשון כמנהלת אגף הדרכה ברשויות המקומיות. השתלבותה בפעילות האגף הייתה מהירה ותרמה משמעותית לחיזוק ההון האנושי ברשויות המקומיות.

במסגרת תפקידה ניהלה רינת את מערכת המפעמים - מערכת ארצית של שמונה מרכזי הדרכה ופיתוח ארגוני ברשויות המקומיות, שמטרתה חיזוק המשאב המשמעותי ביותר של הרשות המקומית, הלוא הוא המשאב האנושי.

בתוך כך עסקה בניהול פרויקטים בתחומים המוניציפליים, לרבות הטמעת רפורמות ציבוריות, ניהול תהליכי תכנון מדיניות לפיתוח ההון האנושי ברשויות המקומיות והובלתם.

לאחר שמילאה תפקיד זה בהצלחה רבה במשך כשלוש שנים תחת ניהולי, התקדמה רינת בחודשים האחרונים לתפקיד חדש בתחום עיסוק חדש ומלהיב עבור משרד הפנים, ובמסגרתו היא תקים אגף שיעסוק בפיתוח כלכלי ואסטרטגי של רשויות מקומיות.

במסגרת זו תעסוק רינת באופן אינטנסיבי בתחומי חדשנות ודיגיטציה ברשויות המקומיות, בפיתוח תחום הערים החכמות בישראל, בפיתוח מודלים וכלים לפיתוח כלכלי של רשויות מקומיות ועוד.

נוסף על כך היא מנהלת כיום בהצלחה רבה את תוכנית הדגל של המשרד להעצמה ולחיזוק של הרשויות המקומיות הבדואיות בנגב במסגרת החלטת ממשלה בתחום, תוך כדי ניהול תקציבים משמעותיים מהממשלה.

בעבודתנו המשותפת למדתי להכיר את יכולותיה הגבוהות של רינת ואת תכונותיה המיוחדות: חוכמה, יכולת לימוד מהירה, יוזמה, שאפתנות, יחסי אנוש מעולים ויכולת ניהול והנהגה. בטוחני שרינת תתקדם ותשפיע בשירות הציבורי או בכל מקום שבו היא תבחר להשתלב בעתיד, ותתרום באופן משמעותי לחברה הישראלית בתחומי עשייתה.

מיכל גולדשטיין, לשעבר מנהלת אגף להדרכה, לפיתוח ולמפעמים במשרד הפנים

"כן ירבו נשים עושות ומשפיעות כמותה"

מזי כהן־אילון (40), כפר עזה. נשואה לטל ואם לגלי (9), לרועי (8) ולרותם (5). מנהלת מרכז הצעירים שער הנגב

מזי נולדה למשפחה מסורתית של ארבע נפשות מאשקלון, ששורשיה נטועים בתימן ובטורקיה. כיום היא חברה בהנהלה החברתית בקיבוצה, בצוות צמיחה דמוגרפית ובמועצת קיבוץ כפר עזה.מזי כהן-אילון. צילום: אלבום פרטי

משחר ילדותה הרהיבה מזי עוז, ואתגרה את עצמה ואת סביבתה בבחירותיה. את בית הספר הדתי שאליו נשלחה ללמוד התעקשה לעזוב עבור חוויית לימודים חילונית ופתוחה יותר.

בשירותה הצבאי בפרקליטות נלחמה למוסס את גבולות ההגדרה הצרות של מוצא אתני ושל צבע עור, והצליחה להגיע למחוז חפצה - שירות בלשכת נשיא בית המשפט הצבאי.

אחרי הצבא נקטע חלומה ללמוד באוניברסיטת בר־אילן בשל קושי כלכלי, ומכאן חזרה לאשקלון כדי לסיים את לימודיה האקדמיים בקרימינולוגיה ובחינוך במכללת אשקלון. מאז הספיקה להשלים תואר שני בפיתוח מערכות חינוך באוניברסיטת חיפה, תואר שני בלימודי תרבות הילד והנוער באוניברסיטת תל־אביב, קורס דירקטוריונים במגזר הכפרי וקורס בהנחיית קבוצות.

את מזי פגשתי כשהגיעה לראשונה לקיבוץ כפר עזה בשנת 1999. חיוכה ונחישותה בלטו לכול. במהירות היא השתלבה בפעילות התנדבותית־חברתית בקיבוץ, וכמדריכה במערכת החינוך צמחה תחת ניהולה של חמדה ציפרוני.

אי אפשר היה לפספס את פרץ האנרגיה הצועד על המדרכה והתפקע ממזי. נמרצת, אחוזת תזזית, בונה ומבנה, כותבת לעיתון המקומי ('הנדבך'), כותבת הצגות, מביימת, מפיקה אירועי תרבות ומלאת אידיאולוגיה ושמחה. בימים ההם פגשה את טל, בן הקיבוץ, והם נישאו.

יחד עברו למכמורת לצורך השלמת לימודיו של טל. גם במכמורת טיפסה מזי וצמחה, הייתה יו"ר ועד המורים בבית הספר 'הבית של תמר', הנהיגה עובדים ועובדות, ויצרה סביבה קהילה משמעותית שמילאה את החסר והגעגוע לקיבוץ.

בשנה 2012, למרות המצב הביטחוני המאתגר, חזרו טל ומזי לקיבוץ עם משפחתם. מזי צללה היישר למימי הקיבוץ והאזור הסוחפים, והחלה לנהל את מערכת החינוך החברתי שדשדשה באותה העת.

בהובלת פעולות רחבות בקהילה היא הצליחה להחזיר את אמון ההורים במערכת, ועם יו"ר ועדת החינוך דאז, הובילה מהלך של בניית 'שבט קהילתי'. בד בבד דחפה לרישות שותפים פוטנציאליים גם מחוץ ליישוב, כולל פיתוח מנהיגות נוער עם קק"ל ועם התנועה הקיבוצית, מתוך כוונה להביא גרעין נח"ל שיעבה את מערך ההדרכה ואת שכבת הגיל הצעירה ביישוב.

מזי ניהלה את מערכת החינוך החברתי בזמן עמוד ענן וצוק איתן, עת סערו הרוחות. בתקופה זו הייתה חלק מקבוצת מנהיגות צעירה במועצה בחסות גזית גלוב. בעקבותיו הובילה את התהליך המועצתי שהביא להקמת מרכז הצעירים בשער הנגב.

עם התייצבות מערכת החינוך בכפר עזה המשיכה לתפקידה הנוכחי, הקימה את מרכז הצעירים של שער הנגב והחלה בהובלת קבוצות מנהיגות צעירה. במסגרת עבודתה כמנהלת מרכז הצעירים, היא מנחה פורומים של מנהיגות צעירה, המביאים לשילוב צעירים מהמועצה בהנהגות ובוועדות הקיבוציות, ומייצרים עשייה משותפת של יזמיות חברתיות וקהילתיות במועצה וביישובים.

מיום בואה לכפר עזה לא עצרה מזי, והיא ממשיכה לטפס מעלה־מעלה בסולם העשייה הקיבוצי, האזורי והארצי. כן ירבו נשים העושות ומשפיעות כמותה.

ירדן קוטלר, עורכת דין לזכויות אדם ודיני עבודה, מנהלת פיתוח משאבים במשרד הדיקן במכללה האקדמית ספיר

"גזע הולך ונכחד בעולמנו"

עו"ד יאיר מרום (38), שער העמקים, יו"ר הקיבוץ, דירקטור בחברת כרומגן ויו"ר גבעת השלושה. נשוי ואב לשני בנים

גדל בדגניה א', התנדב לשנת שירות בפנימיית מנוף בעכו, ולאחריה התגייס לפלוגת בני המשקים של חטיבת הנח"ל המוצנח. שירת כקצין בגדוד 50. לאחר שסיים בהצטיינות את לימודי המשפטים והכלכלה, התמחה בלשכתה של השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון.

יאיר מרום. צילום: אלבום פרטי

את דרכו המקצועית כעורך דין עשה במשרד בלטר, גוט, אלוני ושות' ביגור. שם עסק בליווי קיבוצים, אגודות שיתופיות ותאגידים מסחריים. תוך כדי עבודה במשרד הוביל מספר תהליכים אסטרטגיים בשער העמקים.

ב־2104 נבחר להיות יו"ר קיבוצו, ובד בבד נבחר גם ליו"ר מִנהלת הבנייה. לפני מספר חודשים החל בתפקיד דומה בגבעת השלושה.

הנה הדברים שלמדתי על יאיר מאז שהכרנו לראשונה, לפני כשמונה שנים:

יאיר היה עורך דין במשרה מלאה במשרדנו תקופה ארוכה, עד שמונה ליו"ר בקיבוצו, תפקיד שאליו הוא נבחר ברוב מרשים ביותר. גם לאחר כניסתו לתפקיד בשער העמקים לא זנח את המקצוע, ואנו נעזרים בו מדי פעם בפעם, וזה העיקר.

חרף העומס הרב המוטל עליו בתפקידו בקיבוץ, וכיום אף בתפקיד יו"ר גבעת השלושה, רוח העזרה והעשייה מפעמת בו ללא הפסק. כיו"ר פעיל בשני הקיבוצים, כדירקטור בחברות שבשליטת הקיבוצים - כרומגן ונגה־עינת, כמרכז מִנהלת הבנייה בשער העמקים - רצונו לעשות עוד ועוד אינו אופייני לצעירים כיום, ובזה ייחודו של יאיר.

בניתוח דרך התקדמותו של יאיר מצאתי שהדבר המאפיין אותו הוא הדרך של 'קודם העשייה'. עוד לפני שנבחר ליו"ר בקיבוצו, כבר היה אחראי על כתיבה והטמעה של תקנון הפנסיה, תקנון הקליטה, ריכוז צוות הקרקעות, השתתפות בצוות המשא ומתן עם מִנהלת כביש חוצה ישראל ועוד.

אך טבעי היה שכאשר הציע את עצמו לתפקיד יו"ר הקיבוץ, נבחר יאיר - שידו כבר הייתה בכול - ברוב מרשים מאוד. כניסתו לתפקיד לא גרמה לו לנוח על זרי הדפנה.

נהפוך הוא, מרגע זה נטל לעצמו משימות שהמתינו לביצוע, כמו טיפול באוכלוסייה המבוגרת וצרכיה, הקמת שכונת מגורים חדשה לצעירים, שדרוג התשתיות בקיבוץ, גיוס יישובי הסביבה לטובת מאבק סביבתי בהרחבת בתי הזיקוק, הבטחת מקורות לביטחון סוציאלי של החברים בשער העמקים ועוד.

כשמחשבים את הזמן המושקע בכל העשייה הזאת, ההסבר היחיד לעובדה שיאיר הציע עצמו ונבחר גם ליו"ר גבעת השלושה, הוא שמדובר באדם פעיל ללא לאות, גזע ההולך ונכחד בעולמנו, גזע שמתוכו תבוא המנהיגות הבאה. מדובר באדם צעיר שרצונו להשפיע על מעגל החיים, להוביל קידום חברתי ועסקי, גם ביישובים אחרים, חשוב לו יותר מטובתו האישית, ולכן אני רואה בו מנהיג מוביל דרך.

כמי שמלווה עשרות שנים עשרות קיבוצים ומאות מנהלים, אני יודע לומר שהניהול הקיבוצי הוא אתגר ציבורי ועסקי מורכב. מילוי תפקיד בכיר בקיבוץ חושף את המנהל למגוון רחב של תחומים, דורש יכולת למידה של נושאים רבים, כושר קבלת החלטות ויכולת לתכנן ולהוציא לפועל פרויקטים בתנאים לא פשוטים.

וכל זאת, מבלי להקריב את היחס האישי לפרט על מזבח הניהול העסקי. הצלחה עסקית והצלחה חברתית חייבות לבוא יחדיו. מנהיג טוב בעסקים שאינו מקובל על החברה לא יצליח בתפקידו לאורך זמן, וביאיר חוברות שתי התכונות הללו יחדיו".

עו"ד גיורא מיכאלי (בלטר, גוט, אלוני ושות' - עורכי דין)

"חסרים לנו מנהיגים כאלה"

רם שפע (32), יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, גבעת חיים איחוד. נשוי לאפרת ואב לזוהר בן החצי שנה

לאחר לימודיו בתיכון, אותם סיים ללא תעודת בגרות, יצא לשנת שירות בפנימיית בית הילד בתל אביב, ובסיומה התגייס לשירות קרבי באחת המחלקות המבצעיות ביחידת שלדג.

רם שפע. צילום: תמיר זוהר

עם שחרורו עבר למושב עין יהב שבערבה, שם עבד כשנה בחקלאות. אחרי כן לטיול במזרח, ושם התנדב במשך כחצי שנה בעמותת 'תבל בצדק', ארגון יהודי הפועל בנפאל וברחבי העולם. עם חזרתו ארצה החל לעבוד בעמותת 'אחריי!' במסגרת פעילות הכנה לקראת שירות משמעותי בצה"ל, ובד בבד החל להשלים בגרויות ולתכנן את דרכו האקדמית.

האמת היא שכבר בפגישת ההיכרות שלנו - עוד כשהיה רם סגן יו"ר ההתאחדות - התרשמתי ממנו במיוחד. מאז ועד היום, בכל פעם מחדש, רם וצוות ההתאחדות ממשיכים להוכיח לנו שהם חבורה רצינית המבינה את העוצמה שבהובלת הצעירים בישראל.

המנהיגות של רם באה לידי ביטוי קודם כול בהרבה דרך ארץ. נוסף על כך, אני מזדהה מאוד עם החיפוש אחר עשייה ארוכת־טווח. יש ברם נחישות מרשימה לכך שהסטודנטים בישראל יהיו מעורבים יום־יום בחברה הישראלית, שיבינו שהתקופה הסטודנטיאלית היא הזדמנות פז לעשות טוב עבור החברה.

כך למשל השקיעה לשכתי משאבים רבים בקהילות הסטודנטים מבית ההתאחדות - "תוצרת הארץ", חוד החנית של עשייה סטודנטיאלית ציונית וערכית בפריפריה החברתית והגיאוגרפית של המדינה.

אציין כי גם במצבים שבהם לרם וללשכתי ישנן מחלקות, ויש כאלה, תמיד יש לו היושרה והאומץ הדרושים להבהיר שהוא עתיד להתנגד למהלך זה או אחר, אך יעשה זאת בדרך מכבדת ויתקוף לגופו של עניין. לצערי חסרים לנו מנהיגים כאלה.

שר החינוך נפתלי בנט

חזון, הגשמה וביצוע

עו"ד תום דרומי־חכים (35), פלך, מנכ"ל האגודה השיתופית אופק

לא בכל יום נופלת בחיקו של אדם הזכות לכתוב בשבחו של אדם אחר. לא בכל יום האדם הזה משלב בצורה כה מופלאה בין מנהיגות, חלוציות, מהפכנות, חברות, הורות שוויונית וחיוכים. לכן חש אני בר־מזל על שזכיתי לכתוב בשבחו של תום דרומי־חכים.

תום דרומי-חכים. צילום: אלבום פרטי

יש המספרים שעוד מהרחם ניהל תום מאבקים לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים. אבל גם מי שמפקפק בכך, יסכים שתום הוא מנהיג מלידה: מילדות, דרך פעילות במוסד החינוכי מבואות עירון, בשומר הצעיר, כראש צוות ב־8200, בהקמת איגוד עובדים של מטפלות, ועד היום - כחבר מוביל בקיבוץ פלך, אב במשרה מלאה, עורך דין ומנכ"ל האגודה השיתופית אופק, מקימת הבנק הקואופרטיבי הישראלי.

תום הגיע לקיבוץ פלך בתחילת שנות האלפיים. הקיבוץ היה בתקופה של להיות או לחדול, ותום היה חלק מקבוצה קטנה ונחושה שהחליטה להיות, ולא סתם להיות אלא להקים סטרטאפ, קיבוץ קבוצות של המאה ה־21.

מאז מילא תום בקיבוץ שורה של תפקידים התנדבותיים בתחומי הבנייה, התכנון והכלכלה, ואגב כך לא ויתר על מקומו הקבוע בהרכב המוזיקלי של המחזמר השנתי בקיבוץ. עם זאת, תום ממש לא נשאר בפעילותו בגבולות המשק.

למשל, מה משותף למטפלות במשפחתונים מבני ברק, מתל אביב, ממג'ד אל־כרום ומדלית אל־כרמל? כולן מועסקות בפרויקט העצמה מרשים של נשים מוחלשות, וסובלות מאוזלת ידה של המדינה בתקצוב והפעלת השירות.

לפני מספר שנים הוביל תום כרכז מתנדב של איגוד מטפלות המשפחתונים בארגון 'כוח לעובדים' התארגנות של 2,500 מטפלות משפחתונים מכל רחבי הארץ. במסגרת ההתארגנות נאבקו, הפגינו ושבתו המטפלות והצליחו לשפר את שכרן, את תנאי העסקתן ואת מעמדן המקצועי.

בשנים האחרונות, לאחר שסיים את פעילותו עם מטפלות המשפחתונים והשלים את התמחותו בלימודי המשפטים, מקדיש תום את מירב זמנו להובלה של אופק, אגודה שיתופית שהוקמה ב־2012 בעקבות המחאה החברתית במטרה להקים בישראל בנק קואופרטיבי.

אחרי תהפוכות רבות שעברו על האגודה ועל צוות ההקמה, הסכים תום לקחת לידיו את מושכות האגודה, ובשנתיים האחרונות הוא אוחז בהן ביד רמה. בתפקידו כמנכ"ל אופק מוביל תום את המהלכים המורכבים בבנק ישראל, במשרד האוצר וברשות שוק ההון, לצד היערכות פיננסית ופיתוחים טכנולוגיים המובילים להקמת אגודת אשראי, ובסופו של דבר לבנק חדש שיאתגר את המערכת הבנקאית הבעייתית בישראל.

באגודה חברים כיום יותר מ־5,000 חברים (האגודה השיתופית הגדולה בישראל), היא מנהלת יותר מ־30 מיליון שקלים, וכבר מעניקה לחבריה שירותים פיננסיים שונים. לאחרונה החלה האגודה במתן שירותים גם לקיבוצים ולחבריהם.

במקביל לעבודתו באופק, ועד שיגיעו השורות האלה לדפוס, לתום ולטל זוגתו יהיו כבר שלושה ילדים צעירים, ותום הוא שותף מלא בהורות מרשימה.

עם שילוב כזה של חזון, של הגשמה ושל יכולת ביצוע, לא ייפלא אפוא שחברי מרצ בחרו בתום למקום ה־12 ברשימת המפלגה בשנת 2012.

רק דבר אחד, בתור חבר, עדיין לא ברור לי. כיצד מצליח תום להפיק עושר כזה של עשייה, של מנהיגות, של חלוציות, של מהפכנות ושל הורות - תוך כדי שמירת החיוך התמידי על השפתיים? חיוך כלפי החברים, השותפים וגם סתם אנשים על הדרך. מה נשאר לנו? רק לאחל שימשיך בעשייה במלוא המרץ, וכמובן - חזק ואמץ

יובל אופק־שני, פלך