"ממובילי המחאה החברתית ב־2011"

יובל בדולח (33), מעברות. נשוי לענבל ואב לעלמה בת החודש. מנכ"ל מייסד של 'תוצרת הארץ'

יובל נולד בשכונת הקטמונים בירושלים. למד והתחנך בבית הספר גבעת גונן, מוסד חינוכי שפעל לשלב ילדים מחוץ לקטמונים עם ילדי השכונה במודל אינטגרטיבי. לדבריו, 12 שנות הלימוד האלה הובילו אותו לעסוק במה שהוא עוסק בו כיום.

יובל בדולח. צילום: מרסל דייצ'ב

אחרי שירות צבאי בחיל התותחנים, החל בלימודים במרכז הבינתחומי בהרצליה במסלול ממשל ודיפלומטיה. תוך כדי לימודים הפעיל מגוון מיזמים חברתיים, שהובילו אותו בשנתו השנייה במוסד האקדמי להתמנות לתפקיד ראש המחלקה למעורבות חברתית של התאחדות הסטודנטים הארצית.

"יובל היה ממובילי המחאה החברתית של קיץ 2011, ובמסגרת תפקידו בהתאחדות הסטודנטים היה אמון על ההפקה בפועל של כל ההפגנות והעצרות. בסיומה של המחאה החליט שבמקביל לדרישה שלנו ממוסדות השלטון לתיקון חברתי, עלינו להיות חלק מהשינוי המיוחל גם בעצמנו, ולכן בחר לעבור להתגורר בעיר לוד.

מטרת המעבר הייתה להקים את קהילת הסטודנטים הראשונה שתהפוך את לוד למוקד משיכה לצעירים. בתוך חמש שנים צמחה הקהילה, שהחלה את דרכה עם 18 חברים, לקהילה המונה היום יותר מ־350 סטודנטים ובוגרים.

בקרב חברי הקהילה בלוד תמצאו דתיים וחילונים, יהודים וערבים, בני העיר וכאלו שהצטרפו אליה מבחוץ. לחברי הקהילה בעיר נולדו בשנים האחרונות עשרות ילדים, והם גדלים ומתחנכים במוסדות העיר ומפעילים עשרות מיזמים בשיתוף פעולה עם העירייה ועם התושבים בדרך להפוך את לוד לסמל של הצלחה בלב המדינה.

התוכנית שמנהל יובל בשנים האחרונות, ושקיבלה את השם 'תוצרת הארץ', צמחה בלוד והפכה לאחד המיזמים הסטודנטיאליים הגדולים בישראל. בשיתוף משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה התרחבה התוכנית בשנתיים האחרונות לעשרה יישובים נוספים: מקריית שמונה וטבריה שבצפון ועד לשדרות, נתיבות, רהט וקריית מלאכי שבדרום.

בכל אחד מהיישובים הללו הוקמו קהילות של סטודנטים וצעירים שעברו להתגורר ולחיות ביישובי הפריפריה השונים, ופועלים שם יום־יום ליצירת מציאות חדשה וטובה יותר.

בחודשים האחרונים פועל יובל בשיתוף אגף הצעירים של התנועה הקיבוצית בניסיון ליצור פלטפורמות לחיבורים בין הקיבוצים לבין הקהילות של 'תוצרת הארץ', וזאת על ידי בניית מתווים ייחודיים, כגון מסלול הגשמה לבוגרי מסגרות התנועה כחברים ב'תוצרת הארץ' וקיבוצים שישתלבו במגוון הפעילויות.

בשנה האחרונה הצטרף יובל למעברות עם אשתו ענבל, מורה לחינוך מיוחד ובת הקיבוץ. בימים אלו הוא עובד על מיזם התחדשות עירונית בפריפריה במספר מתווים לצעירים, במטרה לאפשר פתרונות דיור לבוגרי 'תוצרת הארץ' ולצעירים נוספים שיבחרו לבוא ולהתיישב בפריפריה.

ליאור ז'ורנו־חפץ, מנכ"לית ושותפה ב'תוצרת הארץ'

 

"יצרה תחושת שייכות ומשמעות בקרב התושבים"

יעל ברקן־דולב (37), יו"ר טירת צבי, נשואה ליובל ואם לארבעה ילדים בני ארבעה חודשים עד שש

גדלה בהושעיה. בצבא שירתה בחדר המבצעים של טייסת מסוקים בחיל האוויר. לאחר שחרורה יצאה לשליחות של חצי שנה בקהילה יהודית בסיביר. אחרי כן עברה לירושלים וסיימה לימודי תואר ראשון בלימודי מזרח אסיה והיסטוריה, ותואר שני בתוכנית לחקר סכסוכים.

יעל ברקן-דולב. צילום: אלבום פרטי

לקיבוץ הגיעה בעקבות נישואיה לבן טירת צבי. עבדה במועצה האזורית עמק המעיינות, עד שנענתה לפניות אליה וקיבלה עליה את תפקיד יו"ר הקיבוץ.

"יעל הצטרפה לצוות המועצה האזורית לפני כחמש שנים בתפקיד מנהלת תחום הצעירים והקליטה והתכנון האסטרטגי. היא עשתה עבודה מצוינת בהתנעת כל תחום הצעירים במועצה, ביצירת פורום הצעירים ובגיבושו, בייסודו ובהובלתו של קורס מנהלי קהילות, בליווי הצעירים - בפעילויות וביזמויות שלהם - ביישובים ובמרחב האזורי.

בתקופה זו גויסו צעירים רבים להיות שותפים בהנהגת האזור, ולימים נעשו פעילים מובילים ומעורבים ביישוביהם ובמועצה.

יעל הובילה את הקמתו של מרכז הצעירים המוצלח והפעיל, תוך כדי שיתופי פעולה עם התנועות המיישבות, עם משרדי הממשלה ועם גורמים נוספים, גייסה משאבים והפכה את המרכז לגוף משמעותי ביותר המתכלל את כל פעילויות הצעירים, את התוכניות ואת הפרויקטים באזור.

נוסף על כך פעלה יעל בתחום הקליטה ביישובים וכן בקידום התכנון האסטרטגי כבסיס לכל תהליכי הפיתוח והצמיחה בעמק. השפעתה ותרומתה למועצה ולקהילה האזורית הייתה ייחודית וחשובה, והביאה למעורבות פעילה של עשרות צעירים.

בד בבד הובילה יעל במשך שנתיים את צוות הקליטה בקיבוצה טירת צבי, ולאחר מכן את אירועי שנת השמונים לקיבוץ, שבמסגרתם פעלה בדרכים ייחודיות לצרף למעגל הפעילים והשותפים בצוותים אנשי קהילה שלא היו שותפים לפני כן בשום מעגל. על ידי כך יצרה תחושת שייכות ומשמעות בקרב התושבים".

יורם קרין, ראש המועצה האזורית עמק המעיינות

"אשת חזון ויוזמה"

אורלי גבישי־סוטו (39), חניתה, מנהלת עסקים בקיבוצה ודירקטורית במשקי המפרץ, נשואה לאביב ואם לליה (11), לשירה (8) ולשני (3)

בוגרת תואר ראשון בכלכלה ובניהול ממכללת תל חי, וכן קורסים מקצועיים, כגון ניהול פרויקטים בטכניון, ניהול קהילה במועצה אזורית מטה אשר, וכן קורס דירקטורים וקורס מרכזי משק של התנועה הקיבוצית.

אורלי גביש-סוטו. צילום: ריקי שרון, סטודיו אפרסק

לאחרונה כיהנה כחברת ועד ממונה באדמית וכיו"ר האגודה הקהילתית בחניתה. בעבר הייתה סמנכ"ל כספים ב'דשן הצפון' וכן שימשה כעשור בתפקידי ניהול במפעל 'פלסן' שבקיבוץ סאסא.

"המפגש הראשון שלי עם אורלי היה בבית הקפה המקומי, בתקופה שבה שתינו היינו בחופשת לידה. מיד התחברנו, וכך גם ילדינו, הנמצאים מאז יחדיו במסגרות החינוך הקיבוצי.

מעבר למפגשים אקראיים, אנו נוהגות להתייעץ זו עם זו, לחלוק קשיים ושמחות, ומדי פעם בפעם לצאת לפעילויות משפחתיות משותפות. זמן קצר לאחר היכרותנו, בעת שהיינו בוועד הממונה באגודה הקהילתית של חניתה, מתוך הרצון לייסד ולהוביל את האגודה הקהילתית החדשה לצד שמירה על מאפיינים קהילתיים קיבוציים - העמדנו את מועמדותנו ונבחרנו לחברות ועד האגודה הקהילתית הראשון בחניתה.

במסגרת זו היה ברור כי אין מתאימה מאורלי לתפקיד יושבת ראש הוועד, ואותו היא אכן מילאה במשך שנתיים על הצד הטוב ביותר. הוועד בראשותה הקים את מוסדותיו ואת ארגוניו הראשונים, וקיבל את הניהול על חלק מהאורגנים של האגש"ח תוך כדי שיתוף פעולה עם הקיבוץ ועם המועצה האזורית.

מעבר להסדרתם של נושאים אלו, מטבע הדברים של אורגן חדש, עסקה אורלי חדשות לבקרים בבעיות ניהול שוטפות לצד עבודתה כמנהלת כספים בחברת 'דשן הצפון'.

במקביל היא יזמה את המאבק להשבת הטבות המס שנלקחו מהיישוב במסגרת החלטות הממשלה בקיץ 2015, רתמה יישובי גדר נוספים להחזרת הזכויות, ועם המועצה האזורית פעלה ימים ולילות בקרב חברי הכנסת לשינוי הגזירה. לאחרונה נשא מאבק זה פרי בהוראת שעה שהחזירה כמה מההטבות. אורלי אינה שוקדת על השמרים, והיא ממשיכה בפועלה בתחום זה.

לפני כשנה וחצי נבחרה אורלי לנהל את עסקיה של אגש"ח חניתה. בתקופת כהונתה במשרה זו היא השתתפה במכירת 'קוטלב', מפעל הדגל של חניתה, ששימש מקור פרנסה עיקרי לקיבוץ בשלושת העשורים האחרונים.

תהליך המכירה הסתיים לשביעות רצונם של חברי האגש"ח, ומאז היא שוקדת על חיפוש מקורות הכנסה ותעסוקה אחרים, לצד מעורבותה בתהליכים חברתיים שיש בהם כדי לפתח את היישוב.

במצב עניינים זה, ובד בבד עם היותה דירקטורית של מפעלי משקי המפרץ, וכן יושבת ראש החקלאות של חניתה, היא תרה אחר יוזמות עסקיות חדשות עבור חניתה. חיפוש זה, לצד ההזדמנות לקבל מכסות חלב, הביא לאחרונה לקבלת החלטת אסיפה שעניינה הקמת רפת משותפת. זאת לאחר תהליך עסקי וקהילתי ארוך בהובלתה של אורלי.

קצרה היריעה מלפרט את מעשיה ואת פועלה של אורלי. בתמצית, אורלי היא אשת חזון ויוזמה שניחנה ביכולת הנהגה טבעית. היא מסמנת יעדים ומטרות, פועלת ליישומם באופן מקצועי ותהליכי תוך כדי שיתוף הפרטים בקהילה והתמודדות עם המהמורות ועם הקוצים שבדרך. כך גם בחייה האישיים ובריצותיה למרחקים ארוכים.

שרי יצחקי־דובלין, עורכת דין ומגשרת

"לחיות בקיבוץ ולכבוש את העולם"

ד"ר שני שנהר־צרפתי (40) מגשר, חוקרת בבית החולים איכילוב, נשואה לאבי ואם לשלושה

במסגרת הניסיון להבין איך הגיעה שני, בת לכיתת ארז, מעבודת נעורים ברפת של קיבוץ גשר להיות חוקרת מוערכת בבית החולים איכילוב, בעלת 37 פרסומים מדעיים בכתבי עת (נחשבים) ומוזמנת להשתתף בכנסים מקצועיים מהוואי ועד סין, מומחית בתחום הסטרס, דלקת והידרדרות קוגניטיבית - נשאלת השאלה: האם לימודיה בבית הספר התיכון בבית ירח הובילו אותה ללימודי התואר הראשון במדעי בעלי חיים בפקולטה לחקלאות?

שני שנהר-צרפתי. צילום: אלבום פרטי

והאם משם אל התואר השני והשלישי במדעי הרפואה באוניברסיטת תל־אביב, ומשם היישר לפוסט־דוקטורט בתחום מדעי המוח באוניברסיטה העברית ולפוסט דוקטורט נוסף בשיתוף 'שריטה יוניברסיטי הוספיטל' בברלין?

או שמא שנת השירות בניצנה שממנה המשיכה לשירות צבאי כמדריכה בבית ספר שדה עין גדי ולהיכרותה שם עם אבי, שותפה לחיים ואבי שלושת ילדיה, אגרונום בן כפר סבא, שהמיר את חיי העיר בחיי הקיבוץ, האם אלו הגורמים שהובילו את שני בדרכה המקצועית פורצת הדרך?

דומה שבבחינת דרכה של שני ועשייתה עד כה יש מקום גם להיותה אחת מחלוצות הקליטה בקיבוץ גשר במילניום הנוכחי, לכהונתה בתפקיד יו"ר מִנהלת החינוך, חברת צמ"ד, חברת ועד ההנהלה בקיבוץ וחברת ועדת קליטה בו.

ועדיין לא הזכרתי את פעילותה בקורס המנהיגות ובקבוצת המנהיגות הצעירה בעמק המעיינות, ואת פעילותה הנמרצת בקהילת חוקרים מהמזרח התיכון הפועלת לקידום שיתוף פעולה מחקרי אזורי.

בקרב סימני הדרך שהתוו ואף השפיעו ככל הנראה על משעול חייה של שני, ניתן למצוא גם את גיוסה לעבודה בחברת אינטל לאחר שחרורה מצה"ל, ואת התקופה שבה עמלה ללא לאות במפעלי החברה בפניקס (אריזונה) ובפורטלנד (אורגון), עד שהחליטה לשוב לישראל ולהתחיל במסלול האקדמי.

ואולי מעבר לסקרנות ולעשייה הרב־תחומיות והבלתי פוסקות ששני מתאפיינת בהן, מצוי הסוד להיותה מי שהיא דווקא בהוריה המסייעים והתומכים ציפי ואלישע, חברי גשר, שהביאוה עד הלום? ובאבי, האיש שאיתה שהוא גם עזר כנגדה, ובילדיה, העושים לה בית ספר אבל מראים ומוכיחים שאפשר גם לחיות בקיבוץ בעמק המעיינות והלכה למעשה - לכבוש את העולם כולו.

אין ספק כי הכלים שרכשה שני לעצמה עם השנים - כלים מדעיים, מחקריים, ניהוליים וחברתיים - יאפשרו לה, בזכות מי שהיא, להמשיך להטביע את חותמה ולסייע לכולנו לחיות חיים בריאים יותר, קיבוציים יותר וטובים יותר.

עו"ד מרב ניב, שכנה וחברה

"זן נדיר"

נרי שוטן (34) ממקימי קואופרטיב החקלאות 'לעבדה ולשמרה' של דרור ישראל

נולד בשפיים. בסיום התיכון יצא לשנת שירות בנוער העובד והלומד בבאר שבע. את שירותו הצבאי העביר ביחידת קרקל, ותוך כדי השירות הדריך בכמה קיבוצים בעמק הירדן.

נרי שוטן. צילום: מור ליפשיץ

"כבר בשלבים הראשונים של חייו התחיל נרי לעצב את הנתיב שלו, שבו המשיך בעקביות ובאמונה רבה. ב־2006 החליטו הוא וחבריו לעבור לקיבוץ רביד - קיבוץ חינוכי של דרור ישראל, תנועה הפועלת מתוך אמונה כי המשימה הלאומית היא עיצובה וביסוסה של החברה על ידי חינוך, בדגש על חינוכו הערכי של הנוער.

מתוך רצון עז ליישם את האידיאולוגיה הזאת, היה נרי שותף מוביל בהקמת צוות המטע ברביד, יציאה מהסכם עם חברה פרטית, והכנסת המטע למערכת אזורית שיתופית. כך נעשה פעיל בצמח מפעלים ובמערכות האזוריות, ובאומץ רב נלחם בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו למען שמירת המערכת השיתופית.

הוא היה גם גורם מרכזי בהתארגנות של 'מגדלים נאמנים' בצמח אבוקדו, מתוך הבנה שלמבנה הכלכלי הקואופרטיבי יש סולידריות, והוא מסייע למי שנקלע למצוקה מכל סיבה שהיא, והכול לצד שוויון הזדמנויות, חמלה ושיתוף כערכי יסוד.

החל משנת 2015 אחראי נרי, עם חבריו לתנועת דרור ישראל, על הקמתו של 'לעבדה ולשמרה' - קואופרטיב חקלאות שמטרתו שמירה על אדמות הלאום כנכס ציבורי שאינו ניתן למסחור או למכירה. הדרך לעשות זאת היא באמצעות החזרת שטחים חקלאיים לרשות הקיבוצים והמושבים באופן פעיל, קיום הדרכות וסמינרים לחקלאים צעירים וארגון התאגדויות של חקלאים במושבים, כמו לדוגמה מגדלי הבקר ברמת הגולן.

הדבר המנחה אותו כל העת הוא ההבנה שיש צורך לשוב ולחזק את הקשר שבין האגודות החקלאיות לבין הקרקע החקלאית שברשותן באמצעות עיבודן, במטרה לשמור על החקלאות הישראלית ועל יישובי הפריפריה מתוך ההבנה כי לחקלאות תפקיד ציוני חשוב, כאז כן כיום.

אפשר להמשיך ולספר רבות על אודותיו, אבל כך או כך, הדבר המצטייר והבולט לעין בסיפור, הוא שנרי, כחלק מתנועת דרור ישראל, הוא בחזקת זן נדיר. זהו זן נדיר של קבוצת מאמינים בערכים, המבקשים לשים את האדם במרכז, ואף יודעים לשלב אידיאולוגיה בכל מעשיהם ולהפוך אותה למציאות.

נרי יודע לפעול במציאות מורכבת בשיתוף פעולה עם חברים ועם שותפים, ברגישות ובגילויי מנהיגות, להגיע למטרות שקבע לעצמו ולהשפיע במעגלים שונים של החברה הישראלית.

כל עשייתו, שלא פעם הייתה כרוכה בהיתקלות בקשיים ובהתנגדויות, היא מיוחדת במינה. יש לה צבעים וגוונים שונים, כאלה המתבטאים בתפיסת עולם ערכית ובלתי מתפשרת, ברצון לחברה צודקת יותר, ביכולת לראות ולהבין בצורה רחבה וללא כניעה את מציאות הלא פשוטה, תוך כדי יכולת להמשיך ולפעול ליצירת עולם טוב יותר לכולם.

העולם הזה, האידיאל שאותו רואה נרי לנגד עיניו, בא ממקום עמוק, מאמונה גדולה ומאידיאולוגיה חזקה שקלט, ספג והפנים במעגלים שונים בחייו, ובעיקר מתוך חברותו בתנועת דרור ישראל.

דיאנה בוגוסלבסקי, לשעבר מנהלת משקי עמק הירדן וצמח מפעלים אזוריים, וכיום יו"ר יישובי חבל מעון ומנכ"לית חברת תעבורה

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו