"מנהיגה מהמעלה הראשונה"

עינת לוי, קבוצת יבנה. נשואה לרן ואם להלל (12), ליוגב (10), לאחינועם (8) ולאלישע (4). מדריכת תושב"ע מחוזית

עינת לוי היא אשת חינוך בכל רמ"ח אבריה ושס"ה גידיה. עיסוקה רב־השנים בחינוך יונק מהמעיין האיתן של הערכים הקיבוציים שהובילו אותה לפני מעט יותר מעשור מראשון לציון האורבנית לקבוצת יבנה השיתופית.

עינת לוי. צילום: אלבום פרטי

תחילת דרכה של עינת בקבוצה הייתה בחינוך הבלתי פורמלי של כיתות היסוד, תוך כדי ניסיון להטמיע בהם את ערכי השיתוף כפועל יוצא של משנת תורה ועבודה, המשנה שאליה נחשפה בנערותה בתנועת הנוער.

לאחר שנות פעילות מבורכות בחינוך הבלתי פורמלי, ומתוך רצון להשפיע במרחבים הולכים וגדלים, עברה עינת לחינוך הפורמלי כמורה לתורה שבעל פה בעמיח"י, בית הספר היסודי בקבוצת יבנה.

עינת ניחנה בלהט מיוחד של אמונה בטוב שבאדם, וכן ברצון לפעול למען חברה טובה וצודקת יותר. הדבר בא לידי ביטוי בעבודתה בבית הספר, הן מול התלמידים והן בתוך צוות המורים. לאחרונה החלה עינת לעסוק בהדרכת תורה שבעל פה בבתי הספר של החינוך הממלכתי דתי, תפקיד שבו היא מוצאת הזדמנות גדולה להגשמת רעיונותיה.

ערכיה של עינת באים לידי ביטוי גם בפועלה מחוץ למסגרות עבודתה. את קולה הייחודי זוכים חברי קהילתה לשמוע בכל פעם שבה נדונה סוגיה פרקטית בעלת מישורים ערכיים.

גם מעל במת 'עמודים', ביטאון הקיבוץ הדתי, מביעה עינת זה כשנתיים את עמדותיה הקיבוציות־שיתופיות בטור אישי קבוע, שלעיתים מביע את תקוותה ואת אמונתה בכיוון שבו יש לצעוד, ולעיתים את מפח הנפש במפגש שבין ערכים ומציאות.

כך או כך, קולה הוא כקול השופר הקורא לשותפים לדרך להקיץ מאדישותם ולתת את הדעת על מציאות ימינו. עינת מחדירה את השיח האידיאולוגי המרומם אל שגרת הדיונים הפרקטיים האופיינית כל כך למרחבי השיח הקיבוציים.

הצורך של עינת בשיח אידיאולוגי זה עומד גם בבסיס השתתפותה האדוקה בקבוצת 'משבי רוח' - קבוצת צעירים של תנועת הקיבוץ הדתי העמלה על בחינת הדרך לנוכח מקורותינו הדתיים והקיבוציים. תרומתה של עינת ניכרת בכל מפגש, ובדרך קבע ההמתנה למוצא פיה משתלמת.

עינת מסתמנת בתור מנהיגה ואשת מידות מן המעלה הראשונה, ואין ספק כי עוד נכונו לה תפקידים ציבוריים רבים בקיבוץ ומחוצה לו.

רחל שפרון, מנהלת בית ספר עמיח"י בקבוצת יבנה

 

"לא לשחוט את הפרה ולחלק את איבריה"

ליאור שמחה (40), מנהל קהילה בנצר סרני

כשליאור שמחה מדבר על "הקיבוץ החדש", אין הוא מתכוון לאותה הגדרה שהשתרשה זה מכבר במקומותינו. הקיבוץ החדש של שמחה הוא קיבוץ השייך להורינו, לילדינו, לנכדינו ולנו, קיבוץ שבו השותפות היא שם המשחק.

ליאור שמחה. צילום: אייל פאר

"שנות הקומונה הסתיימו כידוע מזמן", הוא אומר, "אך עדיין נשארנו, ושואפים להישאר, חברה ייחודית שיתרונותיה עִמה, ולכן חייב הקיבוץ החדש להיות מבוסס על שותפות איתנה בין החברים, וכן על כללים ברורים. השותפות חייבת לכלול את כל נכסי הקיבוץ, מניבים כצרכניים, ואל לנו לשחוט את הפרה ולחלק את סך אבריה, אלא להמשיך וליהנות מכוס חלב פעם ביום; קל לפרק, אך קשה מאוד לבנות".

שמחה, דור שלישי בנצר סרני, עבד כל חייו הבוגרים בתעשיית הפרסום התל־אביבית במשרד מוביל. הוא בוגר תואר ראשון בכלכלה ובניהול, תואר שני במִנהל עסקים מתוכנית יוקרתית של 'העברית', ולזכותו נזקפים הישגים בתעשיית השיווק והפרסום בישראל. נוסף על כך, הוא בקשרים הדוקים עם מנהלים ועם פוליטיקאים במשק הישראלי.

לפני כארבע שנים החליט לעזוב את כל אלה לטובת ניהול קיבוץ. "באתי לעשות לביתי", הוא מבהיר. מאז הוא משמש מזכיר ומנהל קהילה, ומוביל את נצר סרני במתווה השותפות - "מתווה סוציאל־דמוקרטי" כהגדרתו, המבקש לשמור על צביון הקיבוץ ועל ערכיו המסורתיים, אך עם עקרונות חברתיים חדשים.

"כבר מראשית הקדנציה הראשונה שלי הבנתי שסוד הצלחת הקיבוץ טמון באנשים, ושלמען הצלחתו והצלחתי, עליי לגייס ולעבוד עם אנשים טובים ממני. לשמחתי, הצלחתי לצרף אליי את איציק בדר, וזו הצלחה אדירה.

"איציק הוא מנטור לחיים, לא פחות. הוא בעל ידע והבנה כלכלית יוצאת דופן, ומהזן הנדיר במחוזותינו של מנהלים הרואים מחובתם לעבוד לטובת הקיבוץ וחבריו, ולא לשם האדרת שמם.

"הוא שותף מלא לתפיסה המייעדת את מקורות ההכנסה של הקיבוץ, את הכסף שמייצרת השכבה היצרנית, העובדת, בראש ובראשונה לשני סקטורים: לפנסיונרים ולילדים.

"כאדם צעיר אני אמור לעבוד קשה כדי שהכסף הפנוי יופנה בעיקר להורים. אני גאה בכך שדאגנו לעגן בתקנון תקציב פנסיה שוויוני בסך 6,000 שקלים, לא כולל ביטוח לאומי, כדי לאפשר את מתווה השותפות. נדרשת ראייה כלכלית וגישה חדשה, פורצת מוסכמות וגבולות.

"בפירמה פרטית תפקיד ההנהלה הוא למקסם את הרווחים לבעלי המניות, אך בקיבוץ זה עובד אחרת. כאן על החברים להחליט איך הם רוצים לראות את הקיבוץ בעוד 15 שנה, ולקבל החלטות המקדמות את היעד הזה.

"לטוב המשותף חייב להיות מקור כלכלי. אסור לנו לנוח על זרי הדפנה, וחובה עלינו לייצר מנועי צמיחה לדור הבא. נצר סרני משקיע כיום סכומים לא קטנים כדי לייצר הכנסות עתידיות מגוונות ארוכות טווח, שיהוו מקורות הכנסה עתידים.

"למשל, השקעה או שותפות במפעלים ובנכסים מחוץ לקיבוץ, הפעלה והשמשה של מתקנים ותשתית קיימת בקיבוץ, או שימוש באנרגיה סולרית. במקביל, חובה עלינו לאמץ, ומיד, את הכלכלה החדשה, את הטכנולוגיה העכשווית.

"הקיבוצים עוד לא שם, אפילו רחוקים משם, והעולם הזה הרי דוהר קדימה, אינו עוצר, ומי שלא ישתלב בו - יישאר מאחור. איננו מנצלים מספיק את ההון האנושי האיכותי שיש לנו בקיבוץ למטרה זו".

דגש מיוחד שם שמחה על ניהול המערכת. "תפקיד המנהיג־המנהל הוא החשוב ביותר בפירמה; סטרטאפ ממוצע עושה ארבע פעמים 'פיווטינג' בשנתיים. בחירת ההשקעה אינה מתבססת על הרעיון הגדול הבא, אלא על המנהלים המסוגלים להוציאו לפועל.

"מנהיג חייב להיות מוכן לשלם את המחיר האישי ולשאת בעול הכבד של תפקידו ושל אחריותו. לקום איתו בבוקר וללכת לישון איתו בערב. התפקיד מחייב יצירת חזון, חתירה ללא פשרות להגשמתו, וקבלת החלטות מתוך ראייה נכוחה של העתיד, שפירושה ראיית ילדינו, ולא רק הורינו.

"מנהיג אינו יכול להרשות לעצמו להסתפק ולהתמקם בעמדת הפרשן. עליו להיות פתוח וקשוב לציבור, כי הוא משרתו. הוא לא מעליו, הוא רק המנחה והמוביל אותו לארץ המובטחת. לקיבוץ החדש".

תום אפלשטיין, חבר הנהלה בנצר סרני

"בכל שאלה צח הוא הכתובת"

צח אקשטיין (34) מרמת הכובש, מנכ"ל אוניברסיטה בעם. נשוי לנעמה, אב לרעות ולגלעד

היכרותי עם צח נובעת בין השאר מתפקידו כמנכ"ל אוניברסיטה בעם ומתפקידנו במילואים כמפקדי פלוגה מקבילים. צח משמש זה כשנתיים בתפקיד מנכ"ל אוניברסיטה בעם, הפותחת את שערי האוניברסיטאות למבוגרים מאוכלוסיות מוחלשות, ומאפשרת להם לרכוש השכלה חיונית ומעשית בסביבה אקדמית. בכך היא משמשת הזדמנות בלעדית לקבוצות אוכלוסייה שלמות להמשיך וללמוד בבגרותם, גם לאחר נסיבות חיים קשות.

צח אקשטיין. צילום: אלבום פרטי

הלומדים - המופנים מטעם רשויות הרווחה, הבריאות והחינוך - משתתפים בקורסי מבוא המותאמים עבורם, ומועברים על ידי סטודנטים מנחים לתואר ראשון.

אוניברסיטה בעם פועלת כיום בארבע אוניברסיטאות בפריסה גיאוגרפית רחבה: אוניברסיטת בן־גוריון בנגב, אוניברסיטת תל־אביב, האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת חיפה. בשנת הלימודים הנוכחית ילמדו בתוכנית כ־2,400 משתתפים מחמישים ערים ויישובים, וידריכו בה כמאה סטודנטים.

יותר מ־19 אלף בוגרים כבר סיימו בהצלחה את לימודיהם בתוכנית בשנות פעילותה, ונהנו משינוי מציאות של ממש בחייהם. בכך משמשת אוניברסיטה בעם מודל ייחודי בעולם בחינוך מבוגרים מאוכלוסיות מוחלשות.

צח פועל להרחבת מעגלי ההשפעה של הלומדים ושל הסטודנטים, ומקדם אסטרטגיה של שותפויות עם משרדי ממשלה, עם רשויות מקומיות, עם ארגוני מגזר שלישי ועם עסקים. בין השאר שותפים בעשייה ההתנדבותית חברים מהקיבוצים בארי, מעגן מיכאל ויגור, המלמדים אף הם בקורסים שונים באוניברסיטאות.

לפני כן עסק צח בתכנון מדיניות במסגרת עבודתו באגף ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. תחום עיסוקו העיקרי היה בנושאי חברה ושיתופי פעולה בין־מגזריים, כגון מיסוד שיתוף ציבור בעבודת הממשלה, פיתוח מערכת מדדי איכות חיים לישראל, שיפור תהליכי אספקתם של שירותים חברתיים והשתתפות בוועדה למלחמה בעוני.

חלק מתחומי עיסוק אלו משפיעים על צח עד היום, בתפקידו כחבר מזכירות הקיבוץ, במאמצים לקדם תפיסה של תכנון ושל כתיבת תוכניות עבודה. לצד זאת, ניכר שהוא גם מגלה התלהבות להדריך טיולי קיבוץ שונים, כחלק בלתי נפרד מאהבת הארץ שהתחזקה בו בשנת השירות בניצנה.

היוזמה והמנהיגות החברתית של צח אפיינו אותו עוד כסטודנט כאשר הקים ועמד בראש ארגון ארצי של סטודנטים לעבודה סוציאלית בשם 'עו"סים שינוי'. ארגון זה פועל גם כיום בפריסה ארצית, והוא שותף מוביל במאבקים חברתיים רבים וחשובים על דמותה של החברה הישראלית ועל מחויבותה לקבוצות אוכלוסייה מוחלשות באשר הן.

לצד העשייה הענפה, שנינו מפקדי פלוגות ביחידת מילואים מובחרת, וזאת לאחר שירותו של צח כקצין ביחידת מגלן, בין השאר גם במלחמת לבנון השנייה.

נהוג לומר אצלנו שאם יש לך שאלה, ולא משנה באיזה תחום, צח הוא הכתובת. צח הוא מאגר בלתי נדלה של ידע, של ניסיון ובעיקר של יכולת לומר לך את הדברים הקשים והכנים ביותר, כמו שרק הוא יודע.

כיום השפעה אינה נמדדת בהכרח בתחום אחד ויחיד, אלא דווקא בבחירה עקבית, רב־תחומית. להציב את עצמך שוב ושוב במוקדי ההשפעה ולהוביל עם אחרים לעשייה משמעותית - כזו הגורמת לחברה שלנו להיות ראויה יותר - זו הציונות של היום.

רז פרויליך, מנכ"ל החברה למתנ"סים

 

"דוגמה ומופת לסובבים"

אורון ענבר (40), רב סרן בחיל הים, בן יגור, כיום מכפר המכבי. נשוי לאילה, אב לנעמה (7), לשיר (5) ולעופר (שבעה חודשים)

צילום: דובר צה"ל

עם סיום לימודיו התיכוניים יצא ענבר לשנת שירות בניצנה, ואותה הוא מתאר כאחת השנים המשמעותיות בחייו.

רס"ן אורון ענבר (במרכז). צילום: דובר צה"ל

ב־1997 התגייס לקורס חובלים במסלול של קציני מכונה. אחרי שירות בספינות היה מפקד בקורס חובלים. במקום להשתחרר הגשים חלום, והתנדב לשרת ביחידה למשימות תת־מימיות.

כשאתה מתבקש לכתוב על אדם ועל מעלותיו, מוצא אתה את עצמך מתחבט ארוכות, אף אם אתה מכיר את האדם היכרות עמוקה וקרובה.

אהיה כן עם עצמי ועם קוראי שורות אלו, ואציין למען הסר ספק כי ההתלבטות המשתקפת בפתיח של דבריי נעלמה לה חיש מהר כשנתבקשתי לכתוב על אורון.

היכרותי עם אורון החלה לפני כשני עשורים. אורון היה באותה העת חניך בקורס חובלים במגמת מכונה, ואני הייתי מדריך בקבע בבסיס ההדרכה של חיל הים.

מחד גיסא, זכור לי חניך בעל ממדים מרשימים, ומאידך גיסא, כאשר התעמקנו בנבכי החומר ובהדרכת החניכים, נחשפתי לאדם עדין, צנוע, אינטליגנטי ואהוד מאוד על חבריו. אני משער אהדה זו שהוא זכה לה בקרב חבריו תפסה מקום גם בליבי ובקרב מפקדיו לקורס לאור התכונות שהוא ניחן בהן.

אורון סיים את קורס החובלים בהצלחה ופנה לשרת כמפקד צוות לוחמים בכלי השיט.

מהמפגשים שהזדמנו לי עם חייליו בעת שהגיעו להדרכות, למדתי להבין כי תוכו כברו. כפי שנהג בנעימות ובדרך ארץ עם סובביו בעת שהיה חניך בקורס, כך נהג עם פקודיו כשניתנה לו עמדת הפיקוד.

חייליו העריצו אותו ונשמעו להנחיותיו מתוך הערכה והכרה בדוגמה האישית שהביא עִמו. פקודות והנחיות ניתנו בצורה נעימה, בליווי הסבר ועבודת כתף אל כתף לצד חייליו.

חלפו שנים מספר, וכל אחד מאיתנו פנה לדרכו וביצע מגוון תפקידים בשירות חיל הים. לפני כשש שנים נפגשנו שוב כאשר הוצבתי לשרת כמפקד פלגה טכנית ביחידה למשימות תת־מימיות.

חשוב לי לציין כי מעטים הם הקצינים שפגשתי או שעבדתי איתם בתקופת שירותי שנשארו יחידים ומיוחדים כפי שהיו בהיכרותי הראשונית עִמם.

כיום יכול אני לומר בביטחון מלא כי אורון נשאר כפי שהיה.

אורון הוא דוגמה ומופת לסובבים אותו. איש ישר, נרתם לכל משימה קשה כקלה, ומבצע אותה בצורה יסודית ומלאה, תוך כדי שהוא משרה על עמיתיו ועל פקודיו אווירה נעימה המאפשרת עשייה בחדווה. בטוחני כי אורון יצליח ויביא עִמו עשייה מפוארת בכל אשר יבחר לפעול.

יצחק אקרמן, חבר מהשירות הצבאי

 

"יזמת בלתי נלאית"

תהילה בר־אור (36) מרגבים. נשואה לגור ואם לשניים. בעלת חברת TAYA לניהול ולהובלה של פרויקטים בתחום האנרגיה

תהילה היא יזמת בלתי נלאית, חולמת, תורמת ומגשימה בעשר אצבעותיה. היא מובילה תהליכים ומגמות חדשניות, שוברת תקרות זכוכית של מגדר וגיל, לוחמת ומצליחה בדרכה, חרף כל המכשולים הרבים בעולמות העסקיים והציבוריים, לשנות ולהשפיע על המגזר העסקי־חקלאי בכלל והכפרי בפרט.

תהילה בר-אור. צילום: חגית גרוסמן

היא בעלת חברה האחראית למיזמים עסקיים תוך כדי שימוש משכיל בגורמי הייצור העומדים לרשותם של בעלי גורמי הייצור (רבים מהם קיבוצים). היא מאבחנת, מתכננת ומבצעת אופטימיזציה של אנרגיה אצל צרכנים עתירי אנרגיה בהיבטים של התייעלות הצריכה, הרחבת הרווחיות והפוטנציאל מחד גיסא ומקורות האנרגיה מאידך גיסא.

החברה מתמחה ברמה עולמית במערכות קוגנרציה המוּנעות בגז טבעי. מערכות אלו הן יצרן אנרגיה חליפי בחצר הקיבוץ או המפעל, והן מאפשרות לצרכן להחזיק בשטחו מערכת לייצור חשמל, חום וקור בעלויות נמוכות יותר וכדאיות משמעותית מהזמינות לו כיום.

לתהילה, כבעלים של TAYA ובאמצעותה, הסכמים מול קיבוצים ומפעלים להקמת תחנות אלו במימון מלא ובשותפות עם גורמים בעלי יתרון יחסי מובהק ומוכח במשק האנרגיה. כל מיזם בהתאם לצרכיו ולתועלת אותם קיבוצים למשך שנים רבות.

כל זאת נעשה על ידי תהילה בתנאים של אי־וודאות רגולטורית, שינויי חוקים ותקנות, ותחלופה של מקבלי החלטות בדרג המדיני, המקצועי, המוניציפלי ועוד. לאורך השנים הייתה תהילה שותפה בהנעת תהליכים שישפרו ויאפשרו את קידום התחום גם בארץ, כפי שקורה במדינות אחרות, וזאת תוך כדי מתן פתרונות יצירתיים, מענה מותאם לנסיבות וחתירה לפעולה ולתוצאות מיטביות.

אציין כי תהילה פועלת בגישה חיובית, יש לה יחסי אנוש אישיים ומקדמים, רצון לעזור ולתמוך, והכול בנחישות, באמון בדרכה, בהתמדה וגם בעקשנות המובילה אותה להצלחות.

חשוב לציין כי תהילה (TAYA), זכתה במכרז של רשות הגז, והיא מובילה צוות יועצים מקצועיים מהארץ ומחו"ל לכתיבת תוכנית אב לשילוב הגז הטבעי בחקלאות ובמגזר הכפרי בישראל. תוצריה של התוכנית יהיו דוח המלצות להסרת חסמים ועידוד שילוב הגז הטבעי בענפי חקלאות מובילים.

בפעילותה בתחום האנרגיה מתמחה תהילה בעבודה במגזר הכפרי ובקיבוצים בפרט. היא עומדת בקשר רציף ומלווה מרכזי משק, מנהלי מפעלים ובעלי חברות עתירות אנרגיה. תהילה משמשת גם דירקטורית בהנהלת גרנות, חברת הוועד המנהל בקיבוץ רגבים וחברת דירקטוריון חברת מירם.

מהיכרותי עם תהילה אני רואה את ההתמודדות היום־יומית של ניהול עסק עצמאי, את ההתמדה, את האחריות מול הלקוחות ואת הצורך להפיק תוצרים ברמה גבוהה ולהצדיק את פעילותו של עסק מצליח ומאתגר, אל מול הרצון להיות אם במשרה מלאה לשני בניה ולאזן בין הבית לבין בניית עסק.

כל זאת מתאפשר גם בזכות גור, בעלה של תהילה, שאפשר לה בשנים האחרונות ליזום ולהתקדם גם במקומות שבהם הייתה אי־ודאות. הוא האמין ביכולותיה ותמך בה, ניצב לימינה ופסע עמה יד ביד בדרך שהיא בחרה.

הכרתי את תהילה ברגבים, כשהתנדבה - מתוך רצון וזיקה לטובת הקהילה וחבריה - לוועדות שונות ומגוונות, לכתיבת תקנונים חדשים, כחברת ועד ממונה ועוד.

דן לבנון, יו"ר קיבוצים בקמ"ה

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו