אחרי החגים כבר מזמן כאן, ולרגל החזרה לשגרה הכנו עבורכם טיול לפריחה סתווית, קצת נסתרת, ובכל זאת נוכחת וקיימת: פריחת החלמוניות. עוד באמתחתנו טיול לסְפר המדבר, ולפועלו של האדם בסְפר אז וכיום.

חיים במערות

בנעוריי, כשרק נדבקתי ביצר השוטטות, התוודעתי לספרים שונים על הארץ שלנו. באותם הימים הילך עליי קסם צמד המילים 'סְפר המדבר'. בדמיוני ראיתי את מורדי המלכות למיניהם, הבורחים מלחץ השלטון, חיים במערות בקבוצות. עוד ראיתי את העדרים ואת הרועים, את הנוודים ואת המתיישבים. מי שהוסיפו לדמיוני היו סיפורי התנ"ך, מדוד ונבל הכרמלי ועד המאבק של ישראל במדיינים.

פורח רק במקומות סודיים. פרח החלמונית

היום אני יודע קצת יותר על סְפר המדבר, אזור החיץ הגיאוגרפי בין שלוש יחידות נוף: מדבר יהודה, מדבר הנגב והחבל הים־תיכוני. לחבל ארץ זה מאפיינים גיאוגרפיים, אקולוגיים והיסטוריים ייחודיים לו.

ההתיישבות בסְפר המדבר הושפעה מיציבות השלטון המרכזי. בתקופות של שלטון חזק היו יישובים גם באזור סְפר המדבר. לעומת זאת, שלטון חלש מנע התבססות של יישובים.

עדויות לכך אפשר למצוא בשני הסיפורים שהזכרתי קודם על דוד והמאבק במדיינים, שם נחשפים לחולשת השלטון ולהתחזקות השבטים הנוודים, החודרים לארץ הנושבת.

בסיפור דוד אלו ימי חוליו של שאול, שאינו מצליח להשליט את מרותו על דרום יהודה. בימי גדעון מדובר במפורש על חולשה של השלטון. לעומת זאת, בימי שלטון חזק אנו מוצאים בסְפר המדבר התיישבות אנושית, כפי שנראה בטיול.

כדי לעזור לעצמנו להתמקם, נגדיר את מרחב הטיול: נתייחס לכביש 31, כביש צומת שוקת-ערד, כאל מיתר של קשת. תחילתה של הקשת בצד היישוב חורה בכביש 316, וסיומה בצומת תל ערד. כל טיולנו במתחם זה.

לרוץ ולא לפספס

סוד כמוס מהלך בין אוהבי הפריחה, המספר על פריחה סודית של פרח קטן־גדול, צהוב עז כחלמון ביצה טרייה, הפורח במספר מקומות סודיים בנגב ובעוד מקומות. כך היה הדבר עד לפני שנים לא רבות, אלא שאט־אט התוודענו לעוד אתרי פריחה, ועוד אנשים נחשפו לפריחה היפה הזו. זה הזמן לגלות גם לכם על אחד האתרים הפחות מוכרים של פריחת החלמוניות: יתיר.

המעניין באתר הפריחה של יתיר הוא שעד לפני כמה שנים פרחו באזור זה בעיקר חצבים. פתאום, בלי הודעה מוקדמת, נעלמו החצבים והחלה פריחה של חלמוניות. סוד נוסף שנגלה לכם על אתר פריחה זה, שהן פורחות בצל עצי אלת הבוטנה, הלא היא הפיסטוק.

החלמונית, ששמה נגזר מהצבע הצהוב כצבעו של חלמון הביצה, שייכת למשפחת הנרקיסים (ולא לשושניים, כמו שמרבים לחשוב). ראשונות לפרוח בסתיו הן החבצלות, אחריהן החצבים ובגל השלישי החלמוניות. עונת הפריחה שלהן כחודש, ולכן אם לא תרוצו לראות - ייתכן שתפספסו.

אז איך מגיעים לאתר? אנחנו בכביש צומת שוקת-ערד. לאחר הכניסה לחורה נמשיך עוד קצת, ואז ישנה פנייה שמאלה לכביש 316, המוליך ליישובים לבנה ושני. סעו בו, ושימו לב לנוף. היישוב חורה משמאל, ובשוליו מאהלים ופחונים.

המשיכו לנסוע עד שתבחינו בשלט כתום שעליו כתוב 'דרך החלמוניות'. כאן נעזוב את הכביש הראשי וניסע עד שנראה עצים בעלי גזע עבה ורחבי עלים, הנמצאים בתוך טרסות מאורגנות ומסודרות. זה המקום לצאת מהאוטו לטיול רגלי קצר בין העצים ומתחתם, שם תמצאו את הצהוב הזה שאתם מחפשים.

אל בית היערן

לאחר הביקור בחלמוניות נעלה חזרה למכוניות בדרכנו אל בית היערן. נמשיך עם דרך העפר (טובה לכל כלי הרכב, ואף לאוטובוס) עד צומת שלושת הדקלים, שם נפנה ימינה. עם בואנו לכביש האספלט נפנה שמאלה אל בית היערן.פתאום הופיעו, בלי הודעה מוקדמת

בית היערן הוא מכלול מבנים בגובה 658 מטרים מעל פני הים. מהמרפסת שבגג המבנה תצפית מרהיבה למרחב, מבקעת באר שבע ובקעת ערד, ועד הרי מואב. האתר נחנך באפריל 1967. היות שהמקום נבנה באזור סמוך לגבול, הבנייה הייתה כמבצר.

המקום יועד להיות בית מגורים לעובדי קק"ל ולבני משפחותיהם. המשפחות לא גרו שם, אך המקום בהחלט משמש את עובדי קק"ל כנקודת התכנסות ויציאה לעבודה. היו שנים שהמקום שימש מרכז הכשרה למתיישבי האזור. כיום המקום משמש מרכז שדה לפעילויות חינוכיות של קק"ל, ואף הוכשר בו חדר לשביליסטים.

יוזמה של איש אחד

יער יתיר הוא היער הנטוע הגדול בישראל ובמזרח התיכון (30 אלף דונם), והוא יוזמה של איש אחד: יוסף וייץ, איש קק"ל. את היער החלו לנטוע ב־1964 ומאז נוטעים ונוטעים. העניין הוא פיתוח הנגב וייצוב הגבול.

ניתן לומר כי חל שינוי באופי הנטיעות של קק"ל. בעוד שבעבר נטעו בעיקר אורנים, הרי שכיום ניתן למצוא יותר בוסתני פרי ויותר רחבי עלים, בהם הבוטנה, רימונים, שקדים, אגוזי מלך, חרובים ועוד.

כיצד משקים עצים בסְפר המדבר? ובכן, הרעיון הוא להשקות במי גשמים (כמה שניתן), ולהשתמש בשיטות השקיה נבטיות ביזנטיות כפי שמצאנו בנגב כשבאנו אליו. השיטה נקראת לימנים. ראשוני רביבים ניסו לאגום מים בשיטה זו.

בשנות החמישים ניקו אנשי שדה בוקר את הבורות הביזנטיים והשקו חלקות בהצפה, וכעת אנו בפרויקט של קק"ל להשקיית היער. פירוש המילה לימן – נמל, מקום מעגן. כשרואים את השטח מוצף מים לאחר הגשמים, ניתן לראות מאחורי הסוללה מעין נמל קטן, ומכאן השם.

חורבת ענים

חורבת ענים הוא יישוב יהודי עוד מימי המקרא, והוא מופיע לראשונה בספר יהושע כעיר בנחלת שבט יהודה "וענב, ואשתמה וענים". היישוב כלל מבנים ומערות חצובות, ששימשו בין השאר למגורים.

אוסביוס בישוף קיסריה מציין בדרומא (כך נקרא המרחב בימי המשנה והתלמוד) שני סוגי ענים, עליונה ותחתונה. האחת של יהודים, והאחרת של נוצרים. את ענים היהודית הוא מכנה "כפר גדול של יהודים". מעניין שגם בתקופת המקרא הייתה חלוקה כזו, כפי שעולה מחרסי ערד: "ענים תחתנם ועלינם".

המבנה הבולט כיום באתר הוא בית הכנסת שנחפר על ידי צבי אילן. פתחו של בית הכנסת הוא למזרח, ומבנהו אורכי כמו במעון הסמוכה. בחזית ניצבים עמודים על אדנים מרובעים, ועליהם כותרות.

במקום נמצא חלקי אגן שיש לנטילת ידיים. הרצפה הייתה מכוסה פסיפס. בבית הכנסת, וכן במעון הסמוכה, נתגלה קטע קיר מסלע האם, כנראה סוג של זכר לחורבן. סביר להניח שהיישוב היהודי הזה התקיים עד ימי האסלאם, ואז נאלצו יהודי המקום להתאסלם.

מתחת לבית הכנסת ישנה מערת מגורים, וכדאי להיכנס אליה מצוידים בפנס. מערה זו ודומיה שימשו למגורים ולעדרי הצאן. נמשיך לחורשת האורנים הסמוכה, תוך כדי שאנו שמים לב לשרידי גלי אבנים שהם בעצם שרידי יישוב. בתוך החורשה נגלה מתקנים חקלאיים שונים.

קק"ל, שהכשירה את המקום, נתנה לו את השם 'שביל המתקנים החקלאיים'. בין המתקנים שנפגוש כאן גתות ומפרכות לשמן זית, מערת קבורה ובור מים.

אין הבור מתמלא

בור המים הזה הוא הזדמנות להסביר פתגם בעברית: "אין הבור מתמלא מחולייתו". ובכן, המדרש מספר על שרי ישראל שבאו למלכם דוד, שלמד תורה כל הלילה, ואמרו לו שהעם רעב. אמר להם המלך: "לכו והתפרנסו זה מזה", אמרו לו: "אין הקומץ משביע את הארי - ואין הבור מתמלא מחולייתו".

בור מים ניזון מאיסוף מי גשמים. כדי למלא את בור המים, יש צורך בתעלות הטיה שיטו את מי הגשם לתוכו. הבור לא יכול להתמלא מהגשם היורד בדיוק מעל פתח השאיבה (החוליה). אין די בגשם היורד מעל הבור, אלא יש צורך בהזנה נוספת. כך גם בכלכלה. אין די במה שמייצר האדם, אלא יש צורך בתשומות חיצוניות.

המאגר הגדול

במקום נמצאו מתקנים חקלאיים ברצף גיאוגרפי. קיומם של המתקנים בסמיכות מעיד על כך שבמקום היה ריכוז גדול של אוכלוסייה. בין השאר נמצא באתר מאגר יתיר שנבנה על ידי קק"ל, והוא בעל יכולת קיבולת של כ־650 אלף קוב מים.

המאגר נועד לקלוט עודפי מים בחורף מן הקו המוליך מצומת שוקת לערד. מים אלו אמורים לשמש להשקיית המטעים והכרמים באזור. ככל שניכנס יותר ויותר לקיץ, כך יפחתו המים במאגר שנכלל בתוכנית פיתוח התיירות בחבל יתיר.

לצד המאגר אמפיתיאטרון ובן מאות מושבים, וסמוך לו אזור פיקניק גדול. חלק מהתוכניות כולל את המאגר עצמו, ובעתיד הוא צפוי לשנות את אופיו ואת המבנה שלו, ולשמש אגם מים מלאכותי לנופשים. לפני כמה שנים גבה מאגר זה חיי אדם. שני נערים בדואים נכנסו לשחות בו וטבעו למוות. המאגר כולו מגודר. אל תנסו להתחכם.

תצפית להרי מואב

נמשיך מהמאגר במכונית עד שנגיע לכביש. נשים לב משמאלנו לפסל סביבתי בצורת מגן דוד. הכביש לוקח ימינה ויורד עד כביש 31, בצומת תל ערד, אלא שאנו ממשיכים עוד קצת צפונה ומגיעים למעין מרפסת תצפית המשקיפה על הרי מואב, וכן אל העיר ערד ואל בקעת ערד. בשעות אחר הצהריים השמש בגבנו, ואז המראה מקסים. לאחר התצפית חוזרים לרכב, יורדים לכביש 31, משם לצומת שוקת והביתה.