לפני שעלה ארצה ממולדובה בגיל 15 במסגרת תכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים) קוראים קראו לו יורי, אבל מיד עם בואו לפנימייה בקיבוץ אילות שינה את שמו לאורי. את שם משפחתו המקורי הוא אינו מגלה גם היום, שבע שנים לאחר העלייה.

לא משנה היכן אתה נמצא, העיקר שתעשה את המקסימום. אורי גיל, צילום: דובר צה"ל

שמו המלא, כך לפי בקשתו, הוא אורי גיל. כאילו היה כאן מאז ומתמיד – צבר בערוגות הקיבוץ.

אורי (20), מדבר ועושה ציונות דרך הקיבוץ שבו אומץ, בזכות המכינה הקדם צבאית בהראל שבה שהה לפני הגיוס וכעת בגדוד החי"ר המעורב ברדלס, שמופקד על איזור הערבה. בהמשך, לאחר המסלול שיסיים בסוף החודש, מתכנן אורי לעבור גיור, ולאחריו קורס מ"כים וקורס קצינים.

ההתחלה לא בישרה על העתיד לבוא. יורי הצעיר גדל בעיר קישינב לאב יהודי ולאם אתאיסטית. כשהיה בן 13 נפרדו הוריו. שנה אחר כך החל לפקוד את המרכז לתרבות יהודית בעיר, שם נחשף לחגי ישראל ולקח חלק בפעילויות השונות.

אחותו, הגדולה ממנו בעשור, עלתה לארץ ושירתה כטכנאית מסוקים בחיל האוויר – בין היתר במהלך מלחמת לבנון השנייה. "רציתי ללכת בעקבותיה", מודה אורי.

"כל הנושא הצבאי סקרן אותי מאוד. גם הגירושין של הוריי, שהקשר איתם כמעט ולא קיים, השפיעו על ההחלטה שקיבלתי לעזוב את הבית ולעלות לבדי לישראל. במשפחה היו שכיבדו את הצעד שלי, והיו שלא וגם זה יצר ריחוק. סבא שלי מצד האבא אמר לפני מותו שאני מגשים את החלום שלו לעלות ארצה. אם היה בחיים היה מאושר מהצעד שעשיתי".

בגיל 15 נשלח אורי לפנימייה באילות. גם משפחה מאמצת נמצאה עבורו בקיבוץ. הוא למד בבית הספר האזורי ביטבתה במגמת אלקטרוניקה. "היינו כיתה של עולים בגלל קשיי השפה, אבל התחברנו עם ילדי הקיבוצים בסביבה", הוא נזכר.

"לאחר שסיימתי את הלימודים הלכתי למכינה בהראל בירושלים המיועדת לדוברי רוסית ובוגרי נעל"ה. במהלך השנה לפני הגיוס נאבקתי כדי להעלות פרופיל ולהתגייס לקרבי. הרופא חשב שיש לי בעיה מסוימת, אבל התעקשתי שאני בריא לגמרי ובסוף התברר שצדקתי. במרץ 2017 התגייסתי לגדוד המעורב ברדלס שקיים בצה"ל רק שנתיים. אני במחזור הרביעי שלו".

זה המקום אליו רצית להגיע?

"זה מה שהציעו לי לעשות, וקיבלתי את זה. לא משנה היכן אתה נמצא, העיקר שתעשה שם את המקסימום. כרגע אנחנו מתאמנים בעין יהב לקראת היציאה לתעסוקה מבצעית בדרום. זה האזור הגיאוגרפי שאני מכיר ואני מרוצה מהחבר'ה ומהאימונים. עצם העובדה שמדובר בגדוד שבו משרתות בנות לצד בנים זה מחזיר אותי למכינה. בכלל, הכל מזכיר את האווירה שהייתה שם".

כך תיארת לעצמך את השירות הצבאי?

"ממש לא. מגיל 10 התחלתי להתעניין בצבאות שונים בעולם, בסוגי נשק ובמערכות. בצבא הרוסי, עליו קראתי יותר, יש המון דיסטנס בין מפקדים לחיילים וזה עד סוף השירות. אי אפשר סתם לבוא למפקד כיתה או לקצין ולספר מה עובר עליך או לבקש משהו. פה זה כמו משפחה. אם לא הייתי עולה לישראל הצבא המולדבי היה מגייס אותי וזה לא תענוג גדול. מזלי שהגעתי לקיבוץ ולגדוד הזה".

ובסופי שבוע אתה חוזר לאילות?

"כן, למרות שיש לי את אחותי ואת המשפחה שלה במרכז. יש לי משפחה טובה וגם חבר מבוגר שעשה שירות קשה בצנחנים ולחם בששת הימים וביום כיפור. הוא מספר לי סיפורים ואני כל הזמן רוצה לשמוע עוד.

"ברגילה שתהיה לנו לאחר המסלול אבקר אצל אחותי, ובהמשך השירות אסע למולדובה כדי לבקר את סבתא. אני מרגיש כאילו רק נולדתי במולדובה, אבל הייתי כאן כל הילדות והנעורים. אני מרגיש שיש לי זכות להגן על המולדת שכל הזמן נמצאת לפני או אחרי מצב בטחוני קשה. כאן השורשים שלי".

כדי להשלים את התערותו המלאה בחברה הישראלית אמור אורי גיל לעבור קורס גיור, כשגם חברות בקיבוץ באה בחשבון. "אני בטוח שעשיתי את הבחירה הנכונה ויש לי עוד עתיד בארץ", הוא מבהיר.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו