"והגית בו יומם ולילה" (או כשסתם בא לך יום חופש מהענף או כשאת/ה משתעמם/ת בשמירה) - התנ"ך הקיבוצי:

גם לקיבוצניקים החילוניים הגמורים יש, מתברר, את התנ"ך שלהם. אף הוא טומן בחובו שפע סיפורי גבורה, מעשיות לתפארת, חצאי אמיתות שעליהן נשענת היסטוריית המקום ודמויות מפתח מיתולוגיות שסביבן נרקם ההווי הקיבוצי.

אין כמו חגי ישראל המסורתיים. צילום: מארק ניימן, לע"מ

אז כשאומרים "ארון הקודש" מתכוונים יותר לארון הלא-מסומנים ומברכים על כל מציאה שאין לה דורש (וגם אם יש - ברגע ששמת עליה את היד, היא שלך לעד), ו"ישיבה" היא בעצם כינוס של אחת הוועדות במזכירות, או תירוץ של מנהל הענף להיעדרות מקבלת החלטה בעת תקלה קריטית. אבל אין כמו חגי ישראל המסורתיים כדי להזכיר לנו שחובה לשמוח, ושאין שמחה כמו שמחה לאיד– וזו, כמובן, תקפה כל השנה!

תורה:

בראשית – התחלה של סיפור טוב, לא לגמרי בלתי מבוסס

שמות – המעורבים בפרשה

ויקרא – קרא לחבריך וספר להם

במדבר – המסע שהסיפור עובר מפה לאוזן

דברים – שכל אחד מוסיף על אלה שלך

נביאים:

מה שלא יודעים, ממציאים

כתובים:

הסיפורים שלא נס לחם שמורים לדורות בפנתאון הרכילות הקיבוצי – הלא הוא חדר האוכל

ותשבעו שלא תספרו לאף אחד, הא?!