פעם, לפני שהשיתופיות התגרשה מהקיבוץ; כשפשטות, צניעות וחדוות התורנויות ("ערוך לי ואחסל לך") פיארו את שמחותיהם של החברים, וערכן עלה על כל סכום שבכתובה; כשבנות המשק הענוגות פיזזו בין תלמים בגיוסים מיוזעים, במקום בין דוכני שמלות כלה מפונפנים בדיזינגוף (שמחיריהן גורמים להן להזיע).

רק בשמחות. חתונה בקיבוץ

פעם, לפני שכל פרדס מפסיד הפך לגן אירועים מניב מזומנים ולפני שבבריכת השחייה המטופחת צפו, מלבד הוותיקים, נרות מנצנצים ופרחים לבנים – התקיימו החתונות על הדשא הגדול שלמרגלות חדר האוכל, אשר הוריק גם בשיאן של שנות הבצורת הקשות ביותר. והן נראו בערך כך: 

חופה וקישושין: בטרם יקדש את הזוג המאושר, בירך הרב על מיטב התוצרת של מפעל הקיבוץ שמילאה את הבגאז' שלו, ששווייה עלה, לרוב, על מחיר הטבעת שבכיסו של החתן.

על אצבעה של הכלה מבעוד מועד: שַׁיְבָּה חלודה מהגד"ש, על תקן טבעת אירוסין ספונטנית.

תחת רגלו של החתן: נורה שרופה מהגרילנדה, עטופה בנייר עיתון.

על השולחנות: מיץ פז אשכוליות ותפוזים וקנקני סודה.

בתפריט - מיטב קולינריית האקונומיה:

לקבלת הפנים בבר - אלכוהול נחות בשלל צבעים, פחיות בירה מכבי טובעות באמבט קרח, קעריות של זיתים חרוזית ירוקים ושחורים, תערובת פיצוחים (ממנה כולם שולים רק את הפיסטוקים), פסטרמה הודו (להלן נקניק חתונות) מגולגלת על קיסם עץ ומגובה בפרוסת מלפפון חמוץ, נתחי דג מלוח ורוד ולקרדה (זה אותו דבר?) גם הם משופדים.

בבופה - שניצלונים בציפוי שומשום (ביומיום מוגשים סתם שניצלים), שוקיות עוף, אורז לבן יבש עם 12 שקדים ועשרה צימוקים, תפודים ננסיים שרופים למחצה מרוב בילוי בארון החימום, שעועית מוקפצת בצבע קורוזיה וסלט תפו"א מקופסא. לקינוח – עוגת חנק בציפוי פרי משומר וג'לי זרחני בטעם תות/משמש.

על הדשא: בשעה שבה האורחים במיטב מחלצותיהם עושים דרכם בידיים עמוסות תקרובת מהמזנון לעבר ישיבה נינוחה על כסאות פלסטיק שמשענתם מעוטרת בסמל הסטטוס "ו. תרבות", שעון ההשקיה האוטומטי של הנוי פותח את הממטרות.

על הבמה: חבריו הסמי-שיכורים של החתן, מזכירים לו את מעלליו עם המתנדבות שקדמו לבת המזל שאיתה הוא בחר למלא את בתי הילדים.

מלקטי שאריות התקרובת: חברי הקיבוץ הלא-מקורבים, שקפצו על ההזמנה הקולקטיבית בלוח המודעות לשמח את הזוג המאושר, שבימים כתיקונם רחוק מלעלות על ראש שמחתם.

רק בשמחות!

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו