לאחרונה קיבלו חברי משפחת רוגוז'רסקי תמונה מעניינת לעמוד הפייסבוק שלהם: אבא פג'ה עם שני בניו, מטיה וניקולה, כשעל חזיהם מדליות זהב, והכל על רקע הדגל וסמל המכביה ה-20. לאחר הברכות והאיחולים ניגשנו לפג'ה וביקשנו ממנו "הסבר, פרט ונמק", ומתברר שהסיפור עוד יותר יפה מהתמונה.

הלוחמים לבית רוגוז'רסקי. מימין לשמאל: ניקולה, פג'ה ומטיה, צילום: אלבום משפחתי

פג'ה (פרדרג רוגוז'רסקי) נולד ב-1973 לאם יהודייה פליטת שואה ולאבא סרבי, בעיר פנצ'בו שליד בלגרד. יוגוסלביה של אז, תחת שלטון טיטו, לא התירה כל חינוך יהודי ולכן המוצא תמיד עמד ברקע אבל לא היה חלק מהחיים.

הוא החל להתאמן בקראטה בגיל עשר במועדון העירוני, התקדם והתפתח עד לנבחרת יוגוסלביה שזכתה בזמנו במקום הראשון (קבוצתי) באירופה.

לאחר גיוסו לצבא החל להתעניין ביהדותו, יצר קשר עם סניף הסוכנות בעירו ודרכם הגיע גם להתחרות במכביה ה-15 ב-1997, שם גם זכה במקום הראשון כמייצגה של סרביה.

פג'ה למד הנדסת מכונות ועסק בהדרכת קראטה. את רעייתו, ביליאנה, פגש במקום העבודה. הם נישאו ב-1998 ובסוף אותה שנה נולד בנם הבכור מטיה. בשנות התשעים הייתה יוגוסלביה נתונה במלחמת אזרחים לאחר שנפרדה למדינותיה האתניות.

בסוף העשור פרצה התנגשות בין סרביה לקוסובו וברית נאט"ו התערבה ושלחה מפציצים נגד סרביה. הזוג הצעיר אמר לעצמו "עד כאן. יש לנו תינוק וגם אלטרנטיבה", עזב לבודפשט ומשם הגיע, בעזרת הסוכנות היהודית כמובן, לבאר שבע.

עוד לפני סוף האולפן התקבל פג'ה לעבודה בחברת אינטל בקרית גת ובמקביל החל לאמן ילדים בקראטה. לאחר לידת בם השני, ניקולה, ומשלא מצא מקום מתאים לאמן את מטיה בן החמש, הוא הקים מועדון קראטה עצמאי בשיתוף עם החברה העירונית "כיוונים", שם הוא עובד ומדריך עד היום.

בגיל שלוש וחצי הצטרף גם ניקולה לאימונים. מזה עשר שנים משמש פג'ה כשופט בינלאומי, היום הוא השופט הבכיר בישראל וחבר הנהלת ההתאחדות לקראטה.

לפני שבע שנים הגיעה המשפחה למגן לבקר את ידידם איבו פנצ'ב. איבו כבר היה חבר קיבוץ ומדריך חוג הקראטה של אשכול. לדבריו הם התאהבו מיידית במקום, ראשית הילדים והאבא, וקצת לאחר מכן גם אמא.

הם הגיעו עד מהרה לקליטה ולאחר שתי שנות מועמדות התקבלו לחברות. ביליאנה, המכונה אצלנו גם "בילי האדומה" בשל צבע שערה, עבדה בתחילה במטבח ולאחר מכן, ועד היום, כמזכירת המפעל "מגן אקו-אנרג'י".

פג'ה נוסע כל יום אחר הצהריים למועדון שלו בבאר שבע. לא קל אבל זה המחיר של איכות חיים. מטיה התגייס כבר ומשרת כספורטאי פעיל ליד בירת הנגב, מה שמאפשר לו להתאמן כל יום ולחזור הביתה עם אבא. ניקולה עולה לכיתה ט' וגם הוא ממשיך במסורת כמובן.

במכביה האחרונה השתתפו שניהם, הגדול בבוגרים (הוא אלוף ישראל כבר שנתיים וזכה גם במכביה הקודמת) והצעיר בקדטים, ושניהם זכו במדליית זהב. המעגל נסגר לאחר עשרים שנה.

למרות שהבנים ניסו גם ענפים אחרים, הבית כולו סובב סביב הקראטה. פג'ה נוסע כמה פעמים בשנה לחו"ל כדי לשפוט בתחרויות בינלאומיות, או כמדריך לחניכיו בנבחרות השונות. לאחר שהענף הוכר כענף אולימפי למשחקים הקרובים בטוקיו 2020 הוא מקווה מאד להגיע לשם כשופט.

והקיבוץ? הוא בית, תומך ועוזר ככל האפשר, וזה כולל גם את ביה"ס "נופי הבשור" המתחשב בבנים. פג'ה מבקש להודות מאד גם לעיריית באר שבע התומכת במועדון. השנה עברה המשפחה לדירה גדולה ומרווחת ובאופן כללי מרגישים שהחיים מחייכים אליהם. המטרה הבאה – אולימפיאדה.