אחר צהריים של יום חול. לא יום שלישי, כי אז החנויות סגורות. נסענו לקנות בגדי ים בעפולה, בירת העמק. מקום טוב בשביל לקנות בו בגדי ים. גם עיר גדולה ושוקקת מסחר, גם קרובה לים, אולי 25 קילומטר בקו אווירי.

זה מה שקורה כשהמחסנאית לא מצליחה להשביע את רצון הבנות. צילום: דוד (דדה) עינב

אוכלוסיית המקום מבטיחה שהסוחרים יביאו לעפולה מגוון גדול של בגדי ים. זהו גם הזמן המתאים לנו, החסכנים. עונת הרחצה כבר החלה, המחירים במים ולא בשמים ונוצר עדיין זמן רב עד לסיום העונה, כך שנספיק לטבול ולהרטיב את בגדי הים החדשים.

צריך אוטו כדי להגיע. מרכז המוסך אמר לסדרן הרכב שהוא משתמש במכונית שנרשמה לי עד שבע בערב, אבל לא רשם את זה בהזמנה והסדרן שכח. נורא התעצבנתי, וזה קורה לי יותר מדי מול מרכז המוסך. אז תפסתי את הסדרן והושבתי אותו מול רשימותיו, ואנסתי אותו לבטל מכונית של מישהו אחר, כי הוא היה רשום אחריי בהזמנות הרכב.

לי זה עלה בעצבים, לסדרן זה עלה בבריאות, ולחבר שלא קיבל מכונית זה עלה בעוגמת נפש. אלה הם חיי קיבוץ, אומרים לי: עוגמה, עצבים וצער. לא אני המצאתי את זה.

בסופו של דבר הגענו למקום הכי מרכזי בעפולה. הבת שלי ידעה שיש שם חנות טובה לבגדי ים, אבל בחנות הטובה הזאת היו רק שני מעמדים עם בגדי ים מכל הגדלים: החל בתינוקות ברחמי אימותיהם, וכלה בנשים שבטרום קיצור מעיים.

הבנות סקרו בקפדנות ובביקורתיות את המבחר המועט שהתאים לגודלן, מדדו שניים-שלושה, הקשיבו בסבלנות ראויה לשבח להמלצותיה של הזבנית, שנראתה מושבניקית שלאחר הפרישה (מהחקלאות ומהעבודה), אבל נראה היה שגם הטעם שלה בצורות ובצבעים  מתמהמה ומתעכב זמן רב מדי לפני היציאה לגמלאות.

הנערות החליטו ש-זה-לא-זה. האחד צר מדי, האחר משפשף מדי, וכמו השלישי יש כבר לשתי בנות בכיתה.

יצאנו בנימוס, המשכנו לאורך השדרה הראשית של בירת העמק, ופגשנו ארבע בנות מארבעה קיבוצים, שלומדות עם בנותיי בבית הספר המשותף. למדנו לדעת שגם בקיבוצים אחרים המחסנאית של בגדי הילדים לא מצליחה להשביע את רצון הבנות, ושמחנו.

האמת היא שבנותיי כבר היו מוכנות לוותר על הרעיון, ולהישאר עם השמאטעס של שנה שעברה, ודווקא אני האצתי בהן לשוטט עוד בשדרת האופנה של עפולה. הצצנו לשלוש חנויות נוספות עד שהגענו אל נאת-מדבר בלב השממה: חנות ספרים ובה ספרים חדשים מאותה שנת מודל 88'.

כאן גילינו את הספר "בפברואר כדאי לקנות פילים" מאת יואל הופמן ואיור בידי כרמי גל. הספר שופע הומור ופותח במשפט אחד לכל מלוא העמוד הראשון: "מורים אינם מספרים", ואחריו באות אמירות המתחילות כולן ב-ש'. למשל: מורים אינם מספרים "שיש אנשים שלא נולדו עדיין".

מכיוון שאני נהגתי, קראה לי אחת הבנות את האמירות הכי מצחיקות, ואת עניין בגדי-הים כבר מזמן שכחנו. OMG! כמה שאנחנו צחקנו בדרך הביתה! ולידיעתכם: מורים אינם מספרים, אבל  ביולי כדאי  לקנות בגדי ים במקום אחר, לא בעפולה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו