מקצר דרך, מקצר חיים: מקצר דרך, חותך מהשדות. מקסימום חוטף פנצ'ר. הרכב הרי של הקולקטיב.

חיים ומוות ביד הלשון: חיים ומוות ביד למקרר באקונומיה, וממנה ללשון (מת מרעב? היכנס למקרר הגדול ותתפלל שלא תינעל בפנים ותמות מקור. או מהבושה, כשמויש'לה מהאחזקה יבוא לחלץ אותך).

דבר אל העצים ואל האבנים: תגיד להם מה שאתה רוצה, רק תשתדל שחדווה'לה מוועדת בריאות לא תשמע ותפנה אותך להסתכלות בתחנה. אבל את המידע החשוב באמת הקפד לחלוק עם חבריך לשולחן בארוחת הצהריים.

יום עסל יום בסל: לא חשוב מה מחלקים היום,הֶיֶה נכון תמיד עם סל זמין!

בוקרה פיל מישמיש: מחר האקונומית תעשה לפתן מהמשמשים הרקובים שנשארו במרכולית.

אם אין קמח אין תורה: אם אין קמח בכלבו, שנוררי מבית הילדים.

אם אין לחם תאכלו את עוגות השמרים של שושק'ה: כל יום שישי ב-16:00, במועדון לחבר.

את המידע החשוב באמת חלוק בארוחת הצהריים. צילום: בועז לניר

לא בוכים על חלב שנשפך, אבל לגמרי לגיטימי לקטר על ברז סודה מושבת.

הקיבוצניק ניכר בכוסו (לרוב מזכוכית פושטית בחדר האוכל), בכיסו (שמכיל לרוב שקית פן, תלושי כסף פנימי, כרטיסי אוטובוס מקומטים להחזר מקופת בית ופתק תורנות שהתפורר בכביסה) ובכעסו (כי בהגשה נשאר רק עוף מכובס).

יפה שעה אחת קודם, אבל את הרכב לסידור לעולם תחזיר באיחור.

כל כלב יבוא יומו לסחוב לך את הנעליים מהמרפסת.

כלב נובח לא נושך. הוא רודף אחרי הטוסטוס שלך או אחרי הקלנועית של סבתא, ומכת ההתרסקות על המדרכה הרבה יותר כואבת מהנשיכה שלו. בייחוד אם היא קרתה באזור חדר האוכל בשעת צפיית שיא.

אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך! (אבל אין כמו שמחה לאיד)

העבודה היא כל חיינו, אבל לא בשבילנו. בשביל זה יש מתנדבים. או תאילנדים. אנחנו ממילא מקבלים תקציב.

כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו = לא נותן כלום, מקבל לפי צרחותיו.

מעיין שגיא, בית השיטה