עם תחילתה של העונה הבוערת, תרתי משמע, כשהחמסינים הכבדים אורבים מעבר לחדר האוכל המהביל (אצלנו לא היו מזגנים).

כשעולל מזנק לעמוקים אף אחד לא נבהל, צילום המחשה: אבי אוחיון, לעמ

וגם כשרביצה בבריכה בחברת עוללים מצווחים, מתנדבות צלויות Well Done ונחילי ברחשים המתענגים על עסיס אבטיחים דביק וקלחי תירס מכורסמים עד תום כבר נהיית פחות אטרקטיבית, כל מה שמתחשק לקיבוצניק המצוי לעשות כשהחום המעיק מעביר אותו על דעתו הוא:

* להינעל באחד המקררים של חדר האוכל ועד שיגיע החילוץ להספיק לדמיין שלא משנה כמה זמן יעבור, בטוח יצליחו לזהות את הגופה.

* להחליף את הפתולוג מ"מבצע סבתא".

* לעבוד במדגה (ולעזאזל יקיצה לפנות זריחה וצחנת הדגים שהתייבשו על גדות הבריכה).

* לעמוד בתור לחלוקת תרופות ותוך כדי לחטוף הצטננות קשה שבאמת תצדיק את השהייה שם.

* לחבל במחשב ההשקיה של הנוי כך שעל כל מדרכה שיעבור בה, הוא יזכה לקילוח מרענן.

* להרוג את סדרן הרכב, שפינק אותנו בסובארו עם מזגן ששבק.

שיר

האורחים מהעיר טובלים במים עם מצופים ועם גלגל,

אך כשעולל מן היישוב מזנק עירום לעמוקים

אף אחד אינו נבהל,

כי אצלנו בני שנתיים כבר מתחרים בוותיקות,

עושים בריכה אחת או שתיים בלי לאחוז במעקות,

הקיבוצניק מחוסן משמש, ואם יחליק כלום לא קרה!

העירוני בצל יישב לו, ויחרד מכל דבורה

מעיין שגיא, בית השיטה

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו