פעם ישנו יחד, היום סוגרים מרפסת כיחידת דיור. לינה משותפת בגעש צילום: ארכיון געש

אז: לינה משותפת. היום: משתפים לינה - חברים סוגרים מרפסת כיחידת דיור להשכרה, ובהנהלת הקהילה מעלימים עין.

אז: בני תשחורת מקומיים התהדרו במבצעי פריצה נועזים לכלבו ולאקונומיה. היום: בני המגזר גילו את ענף הפריצות לחדרי החברים, כי סוף סוף יש מה לגנוב.

אז: רבים על השגת רכב בסידור. היום: מסתכסכים על החניה הכי קרובה לבית.

אז: חדר האוכל הוא לב ליבו של הקיבוץ. היום: אוכלים את הלב כשהמוסד הזה נסגר, ואיתו הקיבוץ.

אז: מתנהלים במספרים - מספר תקציב, מספר כביסה והמספר הסידורי של הרכב בצי הגלגלים המשותף. היום: המספר היחיד שרלוונטי הוא של חשבון הבנק הפרטי.

אז: עברת מדירת חדר לשיכון קבע והרגשת שהגעת אל המנוחה ואל הנחלה.

היום: מהחלטה על שיוך דירות למהלך של סיבוך דירות (היש קיבוץ שבו מימוש "היום הקובע" יעבור חלק? ללא ריבים, ללא סכסוכים וללא שיוך צרות אחרות?!)

קולקטיב

כולם אוכלים מאותה הצלחת

לפרטיות לא תזכה אפילו במקלחת

בכלבו מאלצים אותך להסתפק במה שיש,

על בגד משומש מאחלים: "תתחדש!"

סדרן העבודה מחליט היכן את חלקך תתרום

ועל רכב משלך תוכל רק לחלום...

כי זוהי בעצם מהות הקיבוץ:

קובעים בשבילך מה מקובל ונחוץ

אך בהיעדר ברירה אחרת בתוך ה"ביחד",

אתה מבין שלהסתדר - זה פשוט לקחת

ומתנהל בקולקטיב כשבלבך כמיהה אחת:

חופש פעולה לפרט!

 

הקיבוץ המתחרבש

באסיפה החליטו שהפרטה היא מהלך מתבקש

והנה הפכנו לקיבוץ מתחדש:

חדר האוכל הוסב למפעל הסעדה

עם פרצופים לא מוכרים וקיש במקום פשטידה;

חנויות בוטיק ממלאות חלל ענף שנסגר

ואת הקניות עורכים בעיר, כי בכל בו כבר יקר;

גלגלי הקלאב-קאר מחליפים ת'אופניים

ורכבים פרטיים מנקרים עיניים;

סדרן העבודה כבר מזמן אינו נחוץ,

כי את הפרנסה רבים מוצאים בחוץ;

קבלנים רומסים כל חלקה טובה

ואת הנוף מסתירים בתי ההרחבה...

 המייסדים בקבריהם ודאי מתהפכים:

כיצד התפוררו השיתוף וגם הערכים

ואיך ממפגש בגורן ומאבחת חרמש

נותרו ההתיישבות האובדת והקיבוץ המתחרבש?!

מעיין שגיא, בית השיטה

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו