ילדים בקיבוץ דן (צילום: זולטן קלוגר, לע"מ)

האביב כבר נכנס רשמית בתחילת השבוע, אך לפחות עד שבועות צפויים ממטרים פזורים פה ושם (מקווה שבעיקר שם. כי שכבות ביגוד, מגפיים ומטריה מכבידים עליי, ולא רק פיזית). אז לכבוד שלהי העונה ה"גשומה", לכבוד התעוררותו של הטבע הקסום על שלל פריחותיו, ריחותיו ושאר יצירי בריאה נפלאים או מטרידים ולכבוד חוויות ילדות שלא יכולתי לצבור בשום מקום אחר, בחרתי לפתוח את הטור ההומוריסטי שלי באחת מגאוותיה של ההתיישבות האובדת: החינוך הקיבוצי, המתפאר בטיולי הבוקר הייחודיים, החווייתיים והערכיים שהוא מעניק לגיל הרך בסביבה הכפרית.

האמנם?

* פריחת הכלניות – בזמן שהגננת מקבצת סביבה את הטף תוך הסבר על הפרח המוגן, המטפלת שאיתה פורשת בסתר לקטיף של זר נאה לקבלת שבת.

* ליקוט חלזונות וזחלי משי – מסביבת המחייה הטבעית שלהם, למאסר באקווריום מצחין ב"פינת הטבע".

* המלטה ברפת – פרה זועקת חסרת אונים, גננת שעסוקה בעיקר בלהסות את הקטנטנים המבועתים והשאלה המתבקשת בערבו של המחזה: "אמא, גם אני יצאתי מהטוסיק שלך?"

* ליטוף והאכלה במשק החי – סיור רב חושי לכל הדעות, שלפחות אחד יסיים אותו במרפאה.

* הס פן תעיר – קן עם שתי ביצים שאספנו בדרך לצפייה במכסחת בדשא הגדול, לאחר שהבהלנו את הדוגרת. בגוזלים של צוצלת שמזלה שפר עליה כבר נתבונן בקן שעל המזגן בקיר האחורי של הגן.

* 20 בעקבות אחד – חזרנו על עקבותינו לתור אחר הזאטוט החולמני שנשאר לחקור איפשהו במסלול.

לטיול יצאנו (פרפרזה על "הטיול הקטן"/ מילים ולחן: נעמי שמר)

לטיול יצאנו
חלזונות מחצנו
על שבילי המשק המוצפים
בתוך הבוץ דרכנו
עקבות מרחנו
וכולם היו מה-זה מרוצים!

איש ותיק פגשנו בדרך
על הקלנועית הוא סחב כביסה
לא שם לב שהיא קצת נושרת
ובתוך הגשם התבוססה

בשלולית המים
שמנו ת'רגליים
כמה ילדים נרטבו נורא
בחלקת אספסת
רצנו בתופסת
גילי החליקה, ת'יד שברה

אז המשכנו בלי הילדונת
רוח סערה מעיפה הכל
חיכינו קצת בתוך חדר אוכל
ומשם יצאנו בלי לאכול

אז מאד עייפנו
אל הגן חיש שבנו
מעילים פשטנו בבכי מר
רק בתוך הדשא
חילזון לוחש ש:
"מקווה שלא
ניפגש מחר"...

מעיין שגיא, בית השיטה