דני ברזילי בתזה המעניינת שלו טוען שחברות בכלל, וחברות שיתופיות בפרט, נכשלו מפני שהפרטים בחברה העדיפו את האינטרס הפרטי שלהם על פני האינטרס הכללי. או: ניגוד אינטרסים בין טובת הכלל לטובת הפרט. והפתרון לבעיות האלה, הריפוי לחוליי החברה, הוא... ההפרטה. ההפרטה היא מנגנון שמטפל בניגוד האינטרסים. עם ההפרטה - אין יותר ניגוד אינטרסים בחברה.

הטענה המרכזית של הניאו-ליברלים היא שאגואיזם כלכלי, תאוות הבצע, הוא דבר טוב, חיובי. זוהי האידיאולוגיה שהובילה את כלכלת העולם המערבי עד הזמן האחרון, וגם הבסיס ל"שינוי" המתחולל בקיבוצים: השאיפה להתעשר - לא השאיפה להעשיר את החברה - היא המנוע של הכלכלה המצליחה. ההישגים האגואיסטיים של הפרטים, ההתעשרות העצומה של מעטים, "יחלחלו למטה", אל כלל החברה, ובדיעבד החברה כולה תצא נשכרת.

הרעיון הקיבוצי הישן, האמונה שאפשר לרתום את הפרטים לעבודה נטולת אגואיזם למען טובת הכלל, ובדיעבד גם הפרטים יצאו נשכרים - דווקא הרעיון הזה נזרק, גם על-ידי חדשני הרעיון הקיבוצי, לפח האשפה של ההיסטוריה. במקומו נולד הרצון להתנער מסינדרום המטפלת, מהמזכיר שדואג לאינטרס של הכלל, ולהציב במרכז את הפרט שדואג לעצמו, והכלל כבר יצא נשכר איכשהו.

כמה אירוני שאנחנו לומדים זאת דווקא עכשיו, כאשר השיטה הניאו-ליברלית נתגלתה במלוא קלונה,
כששאר העולם כולו מחפש דרכים להתגבר על הביזיונות של הכלכלה המופרטת, באמצעות כלים שיתופיים. אמריקה היא לא קיבוץ, אבל הטיפול של אובמה בחברות כמו AIG ו"ג'נרל מוטורס" מזכיר בהחלט את העבודה של מזכיר הקיבוץ בימיו הטובים...

הקיבוץ שוקע כי הוא נכשל בטיפול בבעיות שבתוכו. לא בגלל השיטה. השיטה הצליחה. היא הצליחה לבנות את כל מה שיש לנו היום - גם את מה שיש בקיבוץ המופרט. והיא מצליחה עד היום בכמה קיבוצים שנשארו שיתופיים למהדרין. רק הסתכלו סביבכם. אתם בטוחים ששיטות אחרות הן נטולות בעיות? שהקיבוץ המופרט הוא נטול מכשלות, נטול עיוותים? אולי הוא פשוט "מתאים" יותר לקבוצת מצליחנים, כמו השיטה הניאו-ליברלית שהיתה נהוגה בכל העולם לפחות עד הזמן האחרון?
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו