לאחרונה ראה אור ספרו החדש של רן גורן "נעלמים" (הוצאת ידיעות ספרים). זהו סיפור אנושי על שלושה בני קיבוץ צעירים - שני בחורים ובחורה - הנושאים מטען נפשי כבד, שמתעצם עם השנים ומנתבם להיעלמות מפתיעה.

"אינני הדמות המרכזית". גורן, צילום: עמית מגל

זהו רומן המתרחש עם קום המדינה, תקופה מורכבת וסוערת בארץ בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט.

גורן, 76, בן מרחביה, מפגיש את בן־דמותו הצעירה באותם ימים עם השאלות שהביאו לצעד הנועז וההרסני של שלושת החברים, ותוהה: האם היה זה היסוד הנפשי באישיותם או השפעת הגורמים שסבבו את מסלול חייהם אשר הוביל אותם להחלטה?

גורן - טייס קרב, סגן מפקד חיל האוויר, ראש אכ"א ואלוף בצה"ל - שואב את השראתו מהוויית החיים במרחביה, הקיבוץ שבו נולד והתחנך, שהיה בשנים ההן מרכז רוחני וארגוני של הקיבוץ הארצי בהנהגתו של איש דור הנפילים מאיר יערי.

"הטריגר לספר היה השאלה שניקרה בי שנים רבות: איך קרה שמהקבוצה הקטנה שלי שלחו יד בנפשם שניים מהבנים המרכזיים בה? אחד מהשניים הוא חיים יערי, בנו הצעיר של מאיר יערי, מייסד ומנהיג הקיבוץ הארצי ומפלגת מפ"ם.

"עקב הרגישויות הכרוכות בנושא העדפתי להתרחק עשרות שנים ממועד התרחשות הדברים. שני הבחורים הללו, ובחורה נוספת - שהיא פרי דמיוני המוחלט והפכה לדמות המרכזית בספר - שימשו עבורי מקור השראה אף שאינם שיקוף מדויק של דמותם המציאותית.

"סביבם קורות התרחשויות רבות, קשורות יותר וקשורות פחות, וחלקן אף קלילות ומשעשעות", מספר גורן.

המטען האישי של הצעירים סולל את דרכם בחיים בקיבוץ הדמיוני שדות העמק הנמצא בלב הסיפור. "האחד הוא בנו של מנהיג דגול ודומיננטי שמעצם מהותו גורם לו לעמוד במבחן מתמיד של עמידה בציפיות שלו מעצמו ושל הסביבה ממנו;

"השני הוא ניצול השואה שעקבותיה טבועות בו, אך בבגרותו הן פורצות החוצה ומשתלטות עליו; והשלישית היא בת לאם חד־הורית שילדה אותה כשהיתה בת 17. היא בחורה מיוחדת, רגישה ויצירתית, שחווה משברים קשים בתקופת התבגרותה.

"המטען האישי שלהם כמו צרוב בדי־אן־איי ומשפיע על התנהלותם לאורך חייהם כמעט באופן גנטי, ואף מתעצם בשל נסיבות חדשות בחלוף השנים. יש בספר קטעים אוטוביוגרפיים המתייחסים למספר, שהוא אני, אך במכוון אינני הדמות המרכזית בספר.

"לפחות מחצית מהדמויות וההתרחשויות קרו במציאות, ולרובן הייתי עד באופן אישי. המחצית האחרת היא פרי דמיוני, אך מתאימה להוויית החיים שבה התנסיתי ולכן היא קרובה למציאות".

איך קצין קרבי הופך לסופר?

"מאז ומעולם ניחנתי בכישרון כתיבה ובזיקה לשפה העברית. קראתי כמעט כל ספר של הכותבים העבריים העיקריים בני־זמננו. כבר כקצין בכיר בצה"ל כתבתי לא מעט מאמרי הגות שהניחו תשתית רעיונית לרפורמות שהנהגתי.

"לאורך כל השנים פיעם בי דחף לכתוב ספרות יפה. רק כ־15 שנה לאחר פרישתי מצה"ל מצאתי את הזמן ואת המוטיבציה לשבת ולכתוב. התוצאה היתה ספרי הראשון 'ורטיגו', שהתפרסם בשנת 2011 בהוצאת ידיעות ספרים והיה לרב־מכר. מכאן שפנייתי לעולם הספרות לא קרתה עם הספר הנוכחי אלא הרבה קודם לכן".

עטיפת הספר

גורן מסביר כי תהליך הכתיבה של "נעלמים" התנהל בגיבוש הרעיון הכללי, באיסוף חומרי עזר ובלימוד מקיף את התקופה. "עסקתי בכתיבה כמעט מדי יום ביומו, במשך שעתיים-שלוש. לא שיתפתי אנשים אחרים בכתיבה, למעט אשתי, שעשתה עבורי הגהה שוטפת ואף יעצה פה ושם", הוא אומר.

רבות נכתב על ה"אז ועכשיו" של התנועה הקיבוצית. במה שונה או מיוחד הסיפור הזה מסיפורים אחרים על האתוס הקיבוצי והתנפצותו?

הדברים הקשורים לאתוס של התנועה הקיבוצית ולכשלים של האידאולוגיה שהנחתה אותה, ובעיקר את הקיבוץ הארצי ואת מפ"ם, הם רק נושאי רקע כלליים לסיפורים האנושיים והאישיים, שהם לב הספר.

"הסוגיות הכלליות אומנם נדונו בצורה זו או אחרת בעבר, אך הייחוד שלהן הוא בתיאורים האותנטיים של מי שחי בתוך המציאות של קיבוץ מרחביה - המרכז הרוחני של התנועה והמפלגה - וראה מקרוב חלק מהדמויות המרכזיות שפעלו בו".

לדבריו הספר אינו בא למלא שליחות, להעביר מסר או להפיק לקחים, אף שניתן להסיק ממנו על אילו שגיאות לא כדאי לחזור. כך למשל תפיסות חינוכיות שאינן תואמות את טבע האנוש, או דבקות באמונות פוליטיות אוטופיות ונאיביות.

"הוא נועד בראש ובראשונה להביא לקוראיו סיפור אנושי מעניין ומרגש, ובהזדמנות זו להזכיר נשכחות נוסטלגיות למי שחי בתקופה ההיא, ולהכיר לדור הצעיר מציאות עבר, שהודות לה הם חיים כיום במדינה מפותחת ומשגשגת, אף שיש עוד הרבה מה לשפר בה", הוא מבהיר.

נוסף על עיסוקו כסופר, גורן - אב לארבעה (שלושה מהם טייסים) וסב ל­־14 - הוא יו"ר ומנכ"ל שירגל־כנפיים מכללה לתעופה בע"מ.