בשבת הקרובה אמורה הייתה להינעל התערוכה המשותפת של הצלמת אמירה זיאן מירכא ושל המעצב רמי טריף מג'וליס בגלריה השיתופית בכברי. התערוכה נפתחה לפני כחודש, באצירתה של ענת גטניו.

תצלום של זיאן מתוך התערוכה, צילום: קרני עם-עד

ביום חמישי האחרון התבשרו השניים, בעיתוי מוצלח מבחינתם ומבחינת הגלריה, על זכייתם בפרס מטעם משרד התרבות לשנת 2017. טריף יקבל את פרס עיצוב המוצר, ואילו זיאן תזכה בפרס על עידוד היצירה. בשל הזכייה התערוכה תציג עד ל-13.1.

מדובר באמנים שיוצרים בהשראת המסורת הדרוזית ובית הגידול שלהם, תוך שילוב של מאפיינים מודרניים וחתרניים. בתערוכה המשותפת לשניים (הונא והונאק) "כאן ושם" שמה, מציגה זיאן תצלומים מבוימים ורחבי יריעה שמותחים ביקורת מרומזת על תפקידה ועל תפקוד האישה הדרוזית בחברה הפטריארכאלית בכפר.

בעזרת הסתרה והחשכה של מרבית איברי הגוף וגילוי של ידיים ורגליים עמלניות, מתעדת זיאן מלאכות של ניפוי קמח ואורז, הסרת קשקשי דג, שטיפת מדרגות וניקוי חלונות. השילוב של השחור והלבן מעניק לדימויים מעמד אפל ובו נגיעות של טוהר ורוחניות.

טריף יוצר מעין מלאכות יד מסורתיות (ריקועי נחושת מוזהבת, קליעה ואריגה, גילוף בעץ ועוד) ומשלב בהן אמירות אודות המודרנה שהשתלטה על חיי הכפר. הוא חורט ומעצב בחומר צורות של טלפונים ניידים, אקדחים וחרבות מוצלבות (הד לסמל החטיבה הדרוזית), כלי קיבול וכיסאות מטופלים.

עבודה של טריף מתוך התערוכה, צילום: קרני עם-עד

"אני מתבונן בחברה שלי כל הזמן", מעיד טריף על יצירותיו, "ומנתח דברים בעיניים של מעצב וחוקר תרבות. אני אוסף כל הזמן חומרים, לועס אותם ומטפל בהם: חפצים, מנהגים, תופעות חדשות בתוך החברה הדרוזית. מה אנחנו מנסים לשמר, ממה אנחנו מנסים להתנער ומה נעלם והלך לאיבוד" (מתוך טקסט התערוכה של ענת גטניו).