רז סקורי, תלמיד כיתה י"ב המתגורר בקיבוץ אדמית, שב בחודש שעבר מפסטיבל סרטים בינלאומי של תלמידי בתי ספר לקולנוע שהתקיים בניו יורק.

רוצה להיות יותר במאי משחקן. סקורי, צילום: אלבום פרטי

סקורי (18) הציג בפסטיבל את "השנה החמישית" – סרט באורך 12 דקות וחצי שמתעד את התקופה שבה התמודד עם מחלת סרטן העצמות שבה חלה, וכולל גם קטעים שמציגים אותו אחרי החלמתו.

הסרט, שצולם בשנתיים האחרונות, היה הנציג ישראלי היחיד בפסטיבל הנחשב ולמרות שלא זכה בפרס כלשהו גרם להתרגשות בקרב הצופים וקיבל אהדה רבה מהסביבה.

"חליתי במחלה בגיל 12", מספר סקורי, "ובתקופה שאחרי האבחון, שכללה טיפולים כימותרפיים וקטיעה חלקית של רגל שמאל מתחת לברך, החלטתי להתנדב ולסייע לאחרים.

"במהלך הסרט אני נפגש עם ילד שרגלו נקטעה אחרי שחלה בסוכרת והתחיל לשחק, כמוני, כדורסל על כיסאות גלגלים. אני מתעד גם עבודה על סרט שואה שאני יוצר, במטרה להגיע ללבם של אלו שעברו את התקופה הנוראה ההיא.

"במקביל, מוצגים בסרט קטעים מהטיפולים שעברתי ותיאור של תקופת ההתבגרות המוקדמת. יש סצנה לא קלה של חשיפת הפרוטזה ברגל. מעל הסרט מרחפת נימה אופטימית ותקווה שהשנה החמישית מאז המחלה מסמלת את ההחלמה ממנה".

סקורי הוא בן לאב ישראלי ילד הקריות ולאם ממוצא שבדי. הוא נולד בשבדיה ועלה עם הוריו לישראל בגיל תשע. המשפחה התגוררה בכפר חנניה, באילת ואז בנתניה. לבית אותו שיפצו באדמית עברו שנה לאחר שהתגלתה המחלה של רז, ובתום הטיפולים הכימותרפיים והקטיעה. הוא היה אז בן 13.

"בדרך כלל, המחלה שבה חליתי תוקפת עצמות ארוכות", מסביר סקורי. "אבל במקרה הנדיר שלי היו אלה עצמות של עקב אכילס ברגל שמאל. התחלתי לעבור סדרה של טיפולי כימותרפיה ולאחר חצי שנה הוחלט לקטוע את הרגל השמאלית מתחת לברך, כי לא הסכמתי לטיפול חדשני בהקפאה אותו הציעו לנו.

נימה אופטימית. סקורי, צילום: מתוך הסרט

"סיכויי ההחלמה של אותו טיפול לא היו גדולים, והכרתי נערה שעברה את זה ונותרה בסיומו על קביים. לאחר הקטיעה המשכתי לקבל טיפולים במשך חצי שנה בסיומם הוגדרתי נקי. את הטיפולים עברתי בבית החולים רמב"ם ואת הקטיעה והליך השיקום בתל השומר".

ומיד אחר כך התחלת לשחק כדורסל נכים?

"שיחקתי בכרמיאל, בבית הלוחם חיפה ובאיל"ן בקריות. אפילו הגעתי לנבחרת העתודה של ישראל על כיסאות גלגלים. פרשתי כי איבדתי עניין, אבל עברתי לסקי נכים. במקביל אני עושה עוד המון דברים ולומד לבחינות לצד יצירת סרטים דוקומנטריים".

ומה יקרה בעתיד הקרוב לאחר סיום הלימודים במנור כברי?

"אני כבר מתמיין לשנת שירות ובודק שלושה מקומות שהוצעו לי, בין השאר בית אקשטיין וקיבוץ רביבים. לאחר מכן אולי אתנדב לשירות ביחידת ההסרטה של צה"ל , אבל יש לי עוד זמן להתלבט. בעתיד הרחיק יותר אולי אסע ללמוד קולנוע בשבדיה. אני רוצה להיות יותר במאי משחקן, ולא לספר רק את הסיפורים האישיים שלי על המחלה וחוויית ההגירה שעברתי".

הסרט של רז סקורי נתמך וקודם על ידי עמותת דוק וילאג', שעובדת גם עם מגמת הקולנוע בבית הספר מנור כברי שבקיבוץ כברי.

המרכז נוסד ב-2011 על ידי ורד אוסמן, בת וחברת קיבוץ אילון, והוא פועל מתוך מיקום פריפריאלי בגליל כשמטרת העל שלו היא פיתוח וטיפוח פרויקטים תיעודיים בתחום הקולנוע - לרבות יצירת מפגש רב תרבותי בין יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, ותיקים ועולים חדשים.

"נעזרים בנו מגזרים ואוכלוסיות שונות ומגוונות, בהם סטודנטים ללימודי קולנוע, בני נוער וילדים" אומרת אוסמן. "המרכז משתף פעולה עם גופים המקדמים יצירה תיעודית בארץ ובעולם, לרבות תוכניות המקדמות את שיווק הסרט התיעודי בארץ ובחו"ל. בחזונו שואף המרכז להצטרף למעמד המוערך והמכובד של תעשיית הקולנוע התיעודי העולמי".

המרכז כולל בתוכו פרויקט כיתות אמן בינלאומיות: פרויקט חדשני לעידוד וקידום הדור הבא של יוצרי הקולנוע התיעודי. הוא מבקש לקדם סטודנטים מצטיינים בתחומי הקולנוע והטלוויזיה מישראל ומהעולם, הנמצאים בשלבי פיתוח של סרט תיעודי בנושא רב-תרבותי במסגרת פרויקט הגמר שלהם.

צפו בסרט של רז: