להקת הנח"ל של מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה שבאה בעקבותיה, הייתה מהזכורות ביותר בזכות סוללת כוכבים שכללה את שלום חנוך, שולה חן, מנחם זילברמן, מירי אלוני, טוביה צפיר ו"ג'יימס דין הישראלי" מוטי פליישר.

טוב לי במקום שבו אני נמצאת. רוזנצוויג היום, צילום: אלבום משפחתי

שירי הלהקה, שנשמעו בתכנית "הנחלאים באים, הנחלאים באים", הפכו ללהיטים שחרכו את גלי האתר. אז גם הופקו הקליפים הראשונים שזכו ל-100 אחוזי רייטינג בערוץ היחיד ששידר.

מי שהייתה שותפה להצלחה ואף הופיעה לצד שולה חן ואביבה בנו (רוזנטל) בשיר האלמותי "הוא לא כל כך חכם", הייתה רותי רוזנצוויג מדליה. היום היא רותי בוכמן (שם נישואיה) מבית השיטה.

בוכמן לא ביצעה סולואים בלהקה, גם לא המשיכה בקריירת שירה לאחר שחרורה, אבל דמותה היפה וכישרון הריקוד שלה, לצד הקול הערב, זכורים לחברי הלהקה היטב.

כבר בנעוריה בקיבוץ דליה נחשבה לזמרת, למרות ביישנותה. בקבלות השבת ובמופעים הפנימיים היא הייתה הזמרת המובילה. "ידעתי שאני רוצה לשרת בלהקת הנח"ל והכנתי את עצמי לכך", נזכרת בוכמן, היום מנהלת מרפאת השיניים בבית השיטה.

"הלכתי למבחנים כבר בכיתה יב', ושרתי בפני הבוחנים דני ליטאי ויאיר רוזנבלום את 'שחקי שחקי על חלומות'. כבר בבחינה אמרתי שאני לא יודעת לשחק אלא רק לשיר ולרקוד, וכנראה שזה הספיק להם. גם זה שהייתי, בצניעות, בחורה יפה לא הזיק לעניין. הנבחן הנוסף שישב לצידי היה מוטי פליישר".

ואז התגייסת ללהקה שהיו בה כישרונות גדולים.

"וגם פה יש סיפור יוצא דופן. היה צריך להחליף באופן מיידי שתי בחורות (הדה זהבי ורוחל'ה חנוך) שעמדו להשתחרר. נכנסתי עם עוד בחורה להרכב שכבר העלה תוכנית שקדמה ל'נחלאים באים', והופעתי עם החבר'ה הוותיקים במשך שלושה חודשים.

"רק לאחר מכן הלכתי לטירונות של שלושה שבועות במחנה 80. אני זוכרת את שלום חנוך וחברים מהלהקה באים לבקר אותי בבסיס. שתינו קפה ושרנו בסופי שבוע. אחר כך פרצה מלחמת ששת הימים והתחלנו לעבוד ולהופיע בתוכנית החדשה כל סיני. הגענו עד לחורשת הדקלים המפורסמת באל עריש ועל כך כתבה נעמי שמר שיר מפורסם. היינו, יחסית ללהקות אחרות, ממש קרביים".

למה לא נאבקת על שירת סולו, על קדמת הבמה?

"כי התאים לי לעמוד בשורה האחורית. היו זמרות חזקות כמו שולה חן ומירי אלוני, וגם אביבה בנו שקיבלה כמה סולואים. לי התאים הרקע כי אז, כמו היום, אני בלי מרפקים".

זה שהייתי בחורה יפה לא הזיק. רותי בתקופת הלהקה, צילום: אלבום משפחתי

לאחר התכנית 'הנחלאים באים, הנחלאים באים' שביימו דני ליטאי (תנועה) ויאיר רוזנבלום (שירה ועיבוד מוסיקלי), הגיעה נעמי פולני לעשות תוכנית. בתום שלושה חודשי חזרות החלה הלהקה להופיע איתה, אבל השירים והמערכונים לא התקבלו יפה על ידי החיילים והיא הורדה מיד מהבמה. יאיר רוזנבלום שב לעבוד על תכנית חדשה. "אני זוכרת שבאנו להופיע בגני התערוכה עם התוכנית של פולני וזרקו עלינו עגבניות", נזכרת בוכמן.

לאחר שסיימה את השירות, כולל תקופה קצרה בקבע, יצאה רותי לאזרחות וחזרה לדליה. יחד עם שלוש בנות קיבוץ הקימה חבורת זמר ששרה א-קפלה, ולאחר מכן צורפה ללהקת בני קיבוצים ומושבים מעמק יזרעאל בשם "שומבצל".

מייסד הלהקה היה המפיק חבר גניגר ישראל אריאלי. רפי בן משה היה המפיק המוסיקלי, ויעקב קלוסקי היה אחראי על התנועה. חמש בנות וחמישה בנים שרו בהרכב שהופיע, לאחר יום העבודה, בכל הארץ כולל במוצבי התעלה בזמן ההתשה וגם הוציא תקליט אחד בשם "קוצים ורקפות".

מ"שומבצל" זכורים המערכונים וגם הלהיט של אותה תקופה "אינשאללה". בין חברי הלהקה המפורסמים יותר ניתן למנות את שמוליק זהר ועוזי מאירי.

ב-1978, לאחר 30 שנים בדליה, עברה בוכמן להתגורר בקיבוץ של בעלה בית השיטה.   35 שנה היא חברת הקיבוץ המשופע בכישרונות מוזיקליים, שחלקם שרים בגבעטרון.

היא עצמה בחרה לפרוש משירה לאחר הולדת בתה הראשונה, והלכה ללמוד סייעות שיניים בירושלים. "אני אמא לשתי בנות, וסבתא לשלוש נכדות. בינתיים אף לא אחת מהן נדבקה בחיידק השירה. טוב לי במקום שבו אני נמצאת, וגם טוב להיזכר בימי הלהקה. אני שומרת על קשר עם מירי אלוני ושרהל'ה לפיד שהופיעו איתי. יש לנו קבוצת ווטסאפ פעילה עם עוד חבר'ה מהלהקה. את השירה אני שומרת לנכדות", היא מסכמת.