אמוץ ברונטמן (אמוצי בפי מכריו), בן וחבר אפיקים שנושק לשנתו ה-70, היה כבר בשנת הקבע בזמן ששירת בלהקת הנח"ל אליה התגייס ב-1967. הוא נפצע קשה בדרכו להופעה באחד ממוצבי צה"ל על גדות התעלה, אחרי שרסיס פגז קרע את רגלו מהברכיים ומטה, ורק טיפול מהיר של רופא במקום מנע איבוד דם רב שהיה מסכן את חייו.

לא הייתה לי יומרה להיות אמן מוכר. ברונטמן בימיו בלהקה (עומד במרכז), צילום: אלבום משפחתי

שנה של ניתוחים ושיקום עברה על ברונטמן, שרק רצה להיות חייל שמשחק ושר והפך קרבי שלא באשמתו.

"אהבתי לשיר ולשחק ובלטתי בתחום", מספר ברונטמן. "כשקיבלו את בני השכבה שלי לחברות בקיבוץ, העלינו מופע ובמקרה נכח בו קצין חינוך מפיקוד הנח"ל. הוא כנראה זיהה בי משהו, והמליץ לי להגיע לבחינות של להקת הנח"ל. הלכתי והתקבלתי עוד לפני הגיוס שלי לצבא, והתחלתי לעשות חזרות כאזרח ארבעה חודשים לפני שהפכתי לחייל.

"הקיבוץ נתן לי כמה גרושים לאוכל, וגרתי בדירה של אפיקים בתל אביב. היה לי פרופיל 97 אבל אז, בניגוד להיום, קיבלו לשירות בלהקות הצבאיות גם בעלי נתונים קרביים. מי שבחנו וקיבלו אותי היו יוסי בנאי, יאיר רוזנבלום ודני ליטאי. יאיר ודני ביימו והפיקו את שלוש התוכניות שבהן השתתפתי ("הנחלאים באים", "קרנבל בנחל" ו"היאחזות הנחל בסיני").

"הקטעים שהעליתי בפניהם היו ממופע הכיתה באפיקים. כנראה זה היה מספיק עבורם וגם הצחקתי אותם לא מעט. יחד איתי התקבלה ללהקה שרהל'ה לפקוביץ' (היום לפיד) מאשדות יעקב איחוד.

"בכל השירות שלי בלהקה לא הייתי מהבולטים, כמעט ולא היו לי סולואים. אבל הייתי מתאים להם כי ידעתי לשיר קולות רקע, לרקוד, לשחק. בתוכנית השנייה גם הפכתי למפקד הלהקה, כשמולי התמודדו על התפקיד מוטי פליישר ואיציק וויס שהיה המתופף.

"לא אחת הטלתי קנסות על חברי הלהקה שהפריעו בחזרות או איחרו להגיע להסעה. אלוף הקנסות היה מנחם זילברמן, שהבדיחות שלו הפריעו ליאיר רוזנבלום. קופת הלהקה הייתה מלאה מתמיד".

יצא לך לשרת בלהקת הנח"ל הפופולארית מכל הלהקות דאז, ועם מיטב הזמרים שיצאו ממנה.

"וברחוב היינו נערצים ממש עם 100 אחוז רייטינג בערוץ היחיד ששידר אז בטלוויזיה, וגם בזכות הרדיו. הפיקו קליפים של הלהקה בבימויו של שמוליק אימברמן, וכולם זיהו את הפרצופים שלנו. לא יכולנו לעבור ברחוב. כל שיר הפך ללהיט ענק.

"בקיבוץ עצמו לא ממש הבינו את ההשפעה של הלהקה על התרבות בישראל, ואני המשכתי לביים מופעים פנימיים בחופשות שלי בין התוכניות של הלהקה. לאה לופטין עשתה אצלי את צעדיה הראשונים והמלצתי לה ללכת לבחינות".

ברונטמן היה, כך מתברר, הפצוע הסדרתי של להקת הנח"ל. לקראת סוף שנת 1967 נסעה הלהקה להופיע בחתונת אחת החברות, שולה חן, עם בחיר ליבה אבי קורן שהיה מפקדה בלהקה.

באחד מעיקולי הדרך התהפך הרכב על צידו ואמוץ שבר את עצמות הבריח. תקופה לא קצרה התלווה להופעות כשידו מגובסת. הפציעה החמורה ביותר הייתה בתקופת מלחמת ההתשה בסיני, שהפכה אותו לחבר הלהקה הראשון והאחרון שנפצע במלחמה.

"הלהקה התפצלה לשלושה צוותים שירדו להופיע במעוזי התעלה. הבנות נשארו בבסיס עורפי בגלל הסיכון שבדבר", נזכר ברונטמן, "אני ירדתי עם אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק. כל אחד מאיתנו נסע ברכב אספקה אחר כדי למנוע סיכון מיותר. אני הייתי בזחל"ם פתוח מאחור. כשהתקרבנו לאזור המעוזים (שנקראו אז תעוזים) החלה הפגזת תופת עלינו.

תורם לתרבות הקיבוצית. ברונטמן, היום

"לא הייתה ברירה אלא להמשיך להתקדם. בשלב מסוים ירדנו מהרכב והתחלנו לרוץ לעבר השוחה שהובילה לתעוז. התחלתי לרוץ, ולפתע הרגשתי שיש לי עוד רגל והשוק שלה התדלדל ונותר תלוי ללא בסיס. צעקתי לאלון שיסייע לי והוא יצא מהתעלה וגרר אותי לתוך המוצב. שם למזלי היה רופא שביצע חסימת עורקים, ולחץ על המפשעה כדי שלא אאבד דם.

"לאחר העזרה הראשונה שקיבלתי הובלתי ברכב לאורך סוללת עפר עד למוצב אחר לשם הוזעק מסוק. פוניתי לרפידים, ומשם הועליתי למטוס תובלה כשכל הזמן אני מטופל בנוזלים וחבישות. אתה יודע מה הפריע לי? יום קודם לפציעה שתיתי שוקו מקולקל שגרם לי לשלשולים. בגלל הפציעה לא שלטתי על הסוגרים ופשוט עשיתי במכנסיים.

"סביבי היו לא מעט חיילים שתפסו טרמפ על המטוס ורק חשבתי עליהם. איך הם שורדים את הריח שהפצתי סביבי. בבית החולים תל השומר כבר טופלתי היטב, חברי הלהקה באו לבקר וגם הופיעו בחדר שלי מול שאר מאושפזי המחלקה. לאחר מכן הייתה שנה של שיקום וכמה ניתוחים. כבר הייתי אז בשירות קבע ושוחררתי כנכה צה"ל מהצבא".

אלמלא הפציעה אולי היית הופך לאמן מוכר, כמרבית חברי הלהקה?

"שאלה טובה. לא הייתה לי יומרה כזו אבל אין ספק שהפציעה עזרה לי להחליט. הלכתי ללמוד בבצלאל עיצוב סביבתי. לפני 20 שנה הקמתי את חבורת 'הבחורים מאפיקים' שאני מופיע בה. יש לי שני מופעים שאני מריץ יחד עם איש המוזיקה מהעמק, מוריס בבני.

"הפקתי גם סיור שירים וסיפורים בעקבות הספר 'הביתה' של אסף ענברי. אני מופיע בעיקר בעמק הירדן, בערבי זמר ובפסטיבל עין גב. תורם לתרבות הקיבוצית. בימים אלו אני מקליט דיסק חדש".

והקשר עם הלהקה?

"יש לנו קבוצת ווטסאפ פעילה שבה מעלים זיכרונות ועדכונים על המשפחות. מהלהקה, מתברר, קשה להשתחרר".