לא מעט מחדרי האוכל בקיבוצים המתחדשים נותרו נטושים לאחר תהליכי ההפרטה. היו כאלה ששינו את ייעודם מהמזון לתחום שונה ורווחי יותר. מעטים, אם בכלל, הם חדרי האוכל שהגיעו בעקבות השינוי למוזיאון.

המוות מתרחש מחוץ לשדה הראייה של המצלמה. מתוך עבודתו של רבין

חדר האוכל הנטוש של גבעת השלושה עומד במרכז תערוכתו של האמן ארנון רבין, בן עין החורש. בימים אלה היא מוצגת במוזיאון פתח תקווה לאמנות תחת השם "מת מס' 57", והיא מהווה תפילת אשכבה מכובדת למבנה הייחודי שאמור להפוך לאולם מופעים.

התערוכה מצטרפת למקבץ תערוכות המוצגות במקום, ומפנה זרקור ליחסים שבין תמורות כלכליות, דמוגרפיות ופוליטיות לבין ריקון מבנים מיושביהם ומהשימוש המקורי בהם.

קצת היסטוריה הקשורה למבנה חדר האוכל הנטוש שעל ראש הגבעה. קיבוץ גבעת השלושה התפצל בראשית שנות ה-50 לשניים: גבעת השלושה ועינת. בשונה מקיבוצים אחרים שהתפלגו באותן שנים בעקבות הפיצול האידיאולוגי בתנועת הקיבוץ המאוחד, קבוצות אלו בחרו לעזוב את שטח הקיבוץ המקורי ולהתיישב בשטחים חדשים.

בחלוף השנים נבלע אתר הקיבוץ הישן בתחום השיפוט העירוני של פתח תקוה המתפתחת. בתי הקיבוץ נעלמו, במקום הוקם בית אבות סיעודי ובשטחים החקלאיים נבנו שיכונים. מהקיבוץ נותר רק חדר האוכל, מבנה ייחודי (בסגנון הבינלאומי) בתכנון אריה שרון, הניצב שומם ומגודר על הגבעה שנתנה לקיבוץ את שמו.

לאורך השנים שבהן עמד נטוש היווה המבנה מוקד למאבקי שליטה מתוקשרים בנוגע לצביונו ולשימושיו העתידיים. במיצג וידיאו בן שבע דקות, המצולם בשוֹט אחד, מבקש ארנון רבין לחמוק מהדיונים השגורים בתהליכים העירוניים ובשקיעת החזון הקיבוצי, ובה בעת נשמר מאותה התפעמות רומנטית המיוחדת לאסתטיקה של חורבות ומבנים נטושים.

במקום זאת הוא בוחר לשטוח את ההיסטוריה של חדר האוכל דווקא באמצעות סיפורו של עץ דקל קנרי, שניצב בסמוך לו והופך לגיבור נוכח-נפקד של העלילה.

העץ נפגע מחדקונית הדקל, חיפושית המכרסמת אותו מבפנים והופכת אותו, בדומה לבניין חדר האוכל, למסוכן ומט לנפול. משהוכרע גורל הבניין השומם והחל תהליך שיפוצו ושיקומו, הוכרע גם גורל העץ.

אלא שזה לא שוקם ודווקא קיבל רישיון כריתה, שבו הוא מכוּנה "מת מס' 57". ההחלטה לצלם את כריתת הדקל בשוֹט אחד, בעיצומו של תהליך שיפוץ הבניין, מדגישה את החד פעמיות של המעשה, שאין הזדמנות נוספת לצלמו.

מותו של "מת מס' 57" מתרחש מחוץ לשדה הראייה של המצלמה זמן רב לפני שנכרת, כאשר ליבתו נאכלה מבפנים בלי להציג סימנים חיצוניים לכך. פיתוח טכנולוגי ייחודי שנועד למגר את ההתפשטות של חדקונית הדקל (באמצעות חיישנים המשמשים בקהילת המודיעין), מבודד את התדרים הקוליים הייחודיים לחיפושיות ומאפשר מעקב בזמן אמת אחר רחשי החדירה, הזדווגות, ההטלה והכרסום שלהן.

פסקול העבודה מבוסס, בין השאר, על דגימות סאונד אלה, ומהווה נדבך נוסף בתנועה בין החוץ והפְּנים, הנראה והסמוי, המאפיינת פרויקט שעיקרו חיזיון של מוות בלתי נראה. התערוכה, שתוצג עד ל-16.12, נאצרה בידי אור תשובה.