אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי. ברור שזה לא ממש מדויק. היו פה גם עצב וחולי ומלחמות ואנופלס, ­­­­­­­­­­­­­­ואם בהמשך השיר המקסים ההוא שכתב יהונתן גפן נאמר ש"על שפת הכנרת טרומפלדור היה גיבור"צריך לזכור איך נגמרה הגבורה ההיא.

שיהיה בשביל מה לקום בבוקר. בפסטיבל הקודם, צילום: צליל שגיב

אבל יש גם משהו טוב בכל הנוסטלגיה הזאת: הגעגוע ל"מה שהיה פה פעם" גורם לאנשים מסוימים לעבוד קשה כדי להחזיר את עטרת הגליל העליון ליושנה; כדי לדאוג שיהיה פה טוב גם אחרי שנולדנו, ולהבטיח שגם ב-2017 יהיה לנו בשביל מה לקום בבוקר.

מפוצצים מאנרגיה

אחד מהאנשים האלה הוא נועם כשרי מכפר גלעדי. כשרי, בן 35, איש סאונד מוכר באזור, שהתרוצץ על במות מאז שהוא זוכר את עצמו. "כמי שחי את המוזיקה באזור כבר שנים, היה לי ברור שיש פה כוחות אדירים שרק זקוקים לבמה", אומר כשרי.

"אני רואה את הטינאייג'רים של מרכז קלור מסתובבים פה מפוצצים מאנרגיות של יצירה, ואת הסטודנטים הסופר מוכשרים מתל חי, שרק מתים ליצור ; הם מוכרחים לנגן, הם מוכרחים להופיע, וברור לי שאם לא תהיה פה פלטפורמה שתנקז את האנרגיות המטורפות האלה הם יחפשו אותה במקום אחר".

כשרי לא הסתפק במלים, ויזם אירוע מוזיקה שמוקדש ליוצרים מקומיים צעירים. בלי תקציבים, בלי תמיכה של ממש, ועם הרבה יותר לא מאשר כן. הבנאדם הלך בעקבות החלום שלו, ואחרי צירי לידה לא פשוטים נולד פסטיבל גלילאו שחוגג השנה את שנתו השישית, ומשתלב בסצנה ההולכת ונבנית באזור.

"גלילאו לא לבד בסיפור הזה," מספרת דנה מורן רביד, מנהלת מרכז צעירים במועצה האזורית הגליל העליון שמלווה את כשרי כבר שנים; "בימת הצעירים בהפנינג גליל כבר הפכה לשם דבר, וג'מים (מפגשים מוזיקליים) צצים באזור כמו פטריות אחרי הגשם".

כשאני קורא את השורה הזאת שוב אני לא בטוח שפטריות הן הדימוי הנכון כשמדובר בצעירים ובסצנה מוזיקלית, אבל אחד המקומות שמארחים ג'מים כאלה הוא הפטריה, כך שקשה לבוא בטענות. כשרי מחזק את מורן רביד, ומספר שאם לפני חמש שנים עוד היו זקוקים לשחקני חיזוק מבחוץ, הרי שבקיץ האחרון כבר העמידו אירוע על טהרת החומר המקומי ואפילו עם תקציב מהמדינה.

רלוונטיים לכולם. כשרי, צילום: מארק אשרי

"משרד התרבות החליט לעודד יוזמות ויצירה מקומית, ואחרי שבעבר התקשינו לתת לפסטיבל תמיכה משמעותית, אנחנו שמחים שיש לנו את האפשרות לתרום ליוזמה ערכית כל כך", אומרת רותם מנור, מנהלת אגף תרבות במועצה.

התמיכה הנדיבה שמחה מן הסתם גם את נועם כשרי, אבל אלה המבקרים שצריכים לשמוח; בזכות התמיכה הזאת תהיה הכניסה לפסטיבל חופשית, ולראשונה בכל שנות קיומו לא ייגבה כל תשלום. תמורת הכסף שלא תשלמו תוכלו ליהנות מאחלה אירוע, שכמעט כל קהל ימצא בו משהו שמתאים לו.

"ברור שקהל היעד העיקרי שלנו הוא צעירים", אומר כשרי; "אבל גם הפעם אנחנו רלוונטיים גם לקהלים אחרים – משפחות יוכלו לעוף על ההופעות המוקדמות בזמן שהילדים יהיו עסוקים בפינת הפעלות מיוחדת ודי. ג'יי. נמרוד משגב ינגן ברקע, כך שלא יהיה משעמם".

עד לשני המשפטים האחרונים של כשרי העמדתי פנים שאני מבין על מה הוא מדבר, אבל עמוק בפנים לא באמת התכוונתי להגיע לגלילאו. מושגים כמו "ג'ם-סשן" ו"ליין-אפ" תמיד גרמו לי להרגיש לא בעניינים.

מוזיקאים מגניבים עם תיקים של גיטרות רק מזכירים לי כמה אני זקן, ואם תאיימו עלי בסכין אודה שבארון הדיסקים שלי ניתן למצוא את 'השלושרים' ו'הדודאים', אבל גם חפיסה שלמה של מסטיקים מנטה אולטרה-פרש לא תיתן לכם את הרעננות שנושבת מהאירוע הזה; את התחושה שלמרות כל הכתבות המבאסות בטלוויזיה דווקא יש חיים בצפון.

יש פה אנרגיות ויצירה וצעירים וברק בעיניים וחלומות שמתגשמים, ואם זה לא עושה לכם חשק, אז אתם לא רק זקנים. אתם כבויים. ביום ו', ה-3.11.17 , הקרומביין, פאב קיבוץ נאות מרדכי, יש לכם הזדמנות להידלק מחדש.