חובבי הרדיו המושבעים ודאי מכירים את השם אורי בנקהלטר. האיש שהקים את תחנת קול הקמפוס 106 FM בתל אביב והיה העורך הראשי שלה במשך 12 שנה, התחיל לשבת מאחורי המיקרופון עוד בשנת 2000.

כל תוכנית הייתה מסע מוזיקלי שונה. בנקהלטר, צילום: אלבום משפחתי

תחת ניהולו המקצועי הפכה התחנה הקטנה לגורם משפיע בדעת הקהל המוזיקלית, וזכתה למאזינים רבים. "כשהקמנו אותה, רשת האינטרנט לא הייתה קיימת, והתחנה הייתה עבור אנשים המקום היחיד שבו הם יכלו להאזין למוזיקה שונה מהמיינסטרים", מסביר בנקהלטר. "גם התוכניות שלי, רחצה לילית ופאנקהלטר, זכו להצלחה רבה".

בין מסדרונות התחנה בנקהלטר גם הדריך סטודנטים לתפקיד שדרנים ואנשי תקשורת, ועד היום רבים בענף חבים לקול הקמפוס את החוויה המקצועית הראשונה שלהם.

"בשנים האלה תקלטתי הרבה במסיבות ובפסטיבלים, והגעתי לתל אביב לא מעט", מספר בנקהלטר. "הייתי יועץ ועורך מוזיקלי לסדרות בטלוויזיה ובסרטים: מחוברות, מחוברים, סופת חול, גידי ואהרוני, ילדי ראש הממשלה, תא גורדין ועוד. אלו עבודות שבהן אני ממשיך גם היום.

"לפני כשבע שנים עזבתי את 106 ועברתי לרדיו מהות החיים. התחלתי לשדר ברצועה בין 12:00 ל־14:00 עם תוכנית בשם עולם קטן, וגם היא הצליחה. המוזיקה שהשמעתי שם הייתה מרחיבת דעת, נוגעת ללב, חופשית ומגוונת. כל תוכנית הייתה עבורי כמו מסע מוזיקלי שונה, מעין הרפתקה מוזיקלית".

מה שהנחה את בנקהלטר בעבר, וממשיך להנחות גם כיום, הוא הצורך והרצון להשמיע הרכבים מקומיים בתוכניות שלו, הרכבים שאינם זוכים למקום בתחנות אחרות. "תמיד אהבתי לגלות אומנים ולהשמיע אותם", הוא מבהיר. "חשוב לי שאתחבר ושאוהב את האומן, אז אני משמיע אותו ומכניס אותו לתודעת המאזינים.

"ממש חשוב לפתח את התרבות המקומית. אני מגלה את היוצרים בעלי הניצוץ בעיניים ובלב, ונותן להם את המקום הזה. מספק מאוד לראות הרבה מהם פורחים אחרי כן".

לפני ארבע שנים עזב בנקהלטר את המרכז והחליט לעבור לקיבוץ בית קשת שבגליל התחתון. "התאהבנו במקום", הוא מודה.

"הוא מוקף ביער מדהים. מבחינתי זהו אחד המקומות היפים בארץ. איכשהו התאגדה לה קהילה מיוחדת מאוד של אנשים, בלי אג'נדה משותפת או אידאולוגיה המחברת ביניהם. פשוט נוצרה פה קהילה חמה בעלת לב פתוח, המנסה לעבוד ולחיות יחד בדרך של שלום וכבוד".

בנקהלטר מספר על מערכת החינוך המקומית, וגם על כך ש"פה עסוקים יותר מאשר בתל אביב", כדבריו. "אנשים מבטאים את עצמם, מוציאים את מי שהם, וזה צבעוני ומעניין מאוד.

"מבחינתי מדובר בחלום שמתגשם להיות ולגור פה. בסדר העדיפויות שלי היה לעזוב את המרכז, שהרבה מהפרנסה שלי הייתה תלויה בו. לקחתי החלטה אמיצה לעזוב, והאמנתי שיהיה בסדר ושאצליח להסתדר בצפון".

ההבחנה הזו שעושים גם בתחום האומנות בין מרכז לפריפריה התחזקה או נחלשה בעיניך?

"כשאתה במרכז, נראה לך כאילו הכול קורה שם. ויש את הביטוי הזה, פריפריה, כאילו שם הכול ישן ולא קורה כלום. כשאתה מגיע לפה, לצפון, אתה רואה כמה זה לא נכון. המרכז פשוט מרושת באמצעי התקשורת, והכול קורה בגדול יותר.

"פה הקהילות קטנות ומחוברות יותר, ולכן אם קורה משהו הוא בכלל לא צריך לעבור דרך אמצעי התקשורת של המרכז. אם מגיעה הופעה, אנחנו מעבירים את זה דרכנו, וזה לא חייב להיות כתוב באיזה עיתון גדול או לעבור דרך יחסי ציבור".

לפני חודשיים החל בנקלהטר לשדר במהות החיים מביתו בבית קשת. "עד עכשיו היו צריכים רבים מהיוצרים להגיע לתל אביב. מעכשיו אוכל לארח אותם פה ולתת עוד ביטוי לכל היצירה המופלאה והעשירה כאן", מסביר בנקהלטר, "יצירה הקרובה לטבע, לפשטות ולאמת".