הייתה זו שעת צהרים חמה וילדי קבוצת מעיין, שהתעייפו ממשחק המחניים, התיישבו בצילו של כליל החורש ושוחחו ביניהם. "שמעתם את זה?", שאלה פתאום סמדר. "את מה?", טרם סיימו לשאול, והקול המוזר נשמע שוב, חזק, ברור ולא מוכר.

הזנב המפואר כבר לא מספיק? צילום: זיו קורן, לע"מ

"זה לא הטווס?", שאל שי. "זה נשמע יותר כמו טווס פצוע", אמר אסף, שהיטיב מכולם להכיר את החיות בפינת החי, "אולי קרה לו משהו". "וזה?", שוב הייתה זו סמדר ששאלה, מתכוונת לקול זר ויוצא דופן נוסף שהגיע מאותו כיוון.

הפעם נשמע קול שדמה לגעיית פרה, אלא שהיה גבוה בהרבה מהרגיל. "משהו מוזר קורה שם. בואו", צעק אסף, ופתח בריצה לכיוון פינת החי.

משהגיעו הילדים לחצר הגדולה שבה שוכנו בעלי חיים רבים ושונים, נגלה לעיניהם מחזה מוזר מאין כמותו. במרכז החצר עמדו זו לצד זו הפרה, הטווס, העז והתרנגולת. כשרגליהן נטועות באדמת החמרה וצוואריהן מתוחים כלפי מעלה, נשמעו בחלל האוויר געיות, פעיות, צרחות וקרקורים משונים ומפחידים, כמותם לא שמעו הילדים מעולם.

שאר החיות נצמדו לגדרות כשהן מבוהלות ורועדות, ונראו כמוכנות לברוח אם רק יהיה צורך בכך. "מה קורה פה?", שאל אסף בשקט, ספק את עצמו, ספק את השאר. "אתה שואל אותנו?" "רגע, תנו לי להקשיב".

"אני יודע שזה ישמע לכם מטורף", אמר אחרי רגעים אחדים, "אבל נדמה לי שהן מנסות להתחלף בקולות" "מה?", שאלו כולם במקהלה נדהמת, ואז "בשביל מה?" "את זה אני אנסה עכשיו לברר".

בצעד איטי וזהיר ניגש אסף אל הפרה שהפיקה מגרונה צליל גבוה להפליא, ליטף אותה, הציץ לתוך עיניה וניסה להבין מה קורה לה.

כשניגש לטווס, התרחקה הציפור ממנו, פרשה את זנבה והשמיעה כהרגלה צלילים חזקים מאד, שהפעם היו נמוכים בהרבה מאלו שהכיר. נדמה היה לו שהיא עושה מעין הצגה קטנה. "טוב", מלמל לעצמו, "הפרה והטווס. עכשיו אגש לשתיים הנוספות".

רק לאחר שהאזין להן שוב ושוב, זיהה כי התרנגולת מנסה כמיטב יכולתה לחקות את פעייתה של העז ואילו זו משתדלת לקרקר.

"נדמה לי", אמר לעצמו, "שאני מבין מה קורה כאן. אני רק לא מבין למה". באותו רגע הצטופפו ארבע החיות סביבו. הטווס נעמד על גבה של הפרה, התרנגולת התייצבה בין רגליה של העז, וכולן השתדלו מאד להשמיע לו את הקולות החדשים שלהן.

"את רוצה קול שיהיה חזק כמו הגעייה שלך, אבל עדין יותר?", שאל את הפרה. "ואתה, שעשית לי הצגה שלמה, רוצה קול נמוך וגברי כדי להרשים את הטווסה, מה? הצוואר הכחול, שלל הצבעים והזנב המפואר שלך כבר לא מספיקים לה?" "ומה אתך?", פנה לעז.

"רגע, אני מבין. מהה, מהה משעמם לך והחלטת שאת רוצה קצת גיוון". "ואת?", פנה לתרנגולת, רוצה קול חזק שיעזור לך להבריח את הפניניות והברבורים, שתמיד גונבים לך את האוכל".

"אסף", שמע לפתע קול רך ומודאג, "אסף, אתה בסדר?" כשפקח את עיניו הבחין להפתעתו כי הוא שוכב על האדמה ולידו עומדים האחראי על פינת החי וילדים אחדים.

"אל תזוז. נפלת מהסוס וקיבלת מכה חזקה בראש. קראנו לאחות. שמע, קולות כמו שיצאו לך מהפה בחיים שלי לא שמעתי. נשמעת כמו גן חיות שלם. מזל. ככה שמענו אותך והגענו אליך מיד".