"אז מה אם את לבד? זה לא שאין כאן כלום/ יש קירות/ ורעש מאוורר/ ואת מוגנת מחרקים מעופפים פראיים בחוץ/ עטלפים דקים, כהים וחדים/ ואין נחש טועה שייכרך סביב רגלך/ עכבר גדול שיכרסם את אפך/ בשנתך/ ואין צל מאיים/ ואין חריקה מרוחקת שמתקרבת לאיטה/ מאיימת לכבוש/ ואין רוח חזקה מרעידה ענפי אורן/ שתלחש באוזניך, מבהילה/ וגם לא כינורות מסרט, צורמים/ נגינתם הולכת ומתגברת/ מודיעה על תפנית בעלילה"

הייתי ילדה פחדנית. רשב"ם פרופ במהלך עבודתה, צילום: אילת לנדאו

הקטע הזה, הלקוח משיר שמדבר על חוויית הלינה הקיבוצית של המחברת שרון רשב"ם פרופ, נכתב במקור בשורות קצרות ולעתים במילה אחת. שמו של השיר "אז מה אם את לבד?", והוא חלק מספר שירים ואיורים בפורמט אלבומי שייצא לאור תחת השם "הזמן שכך". זאת במידה ורשב"ם פרופ תגייס את הסכום הדרוש דרך פרויקט מימון ההמונים הד סטרט.

רשב"ם פרופ, בת גבעת חיים איחוד, היא תושבת מושב גאליה הסמוך לרחובות כבר 24 שנים. היא ציירת מוכשרת שלמדה במקומות שונים, בהם אצל הצייר המנוח ידיד רובין, גם הוא בן הקיבוץ שעזבה.

היא הציגה בתערוכות רבות וזכתה להכרה אמנותית, אבל השירים שלה, שמשיקים לאיורי הילדים וחווית הקיבוץ, לא פורסמו עד כה בבמה ספרותית. רק בגיל 50, עשרות שנים לאחר שנפרדה מבית הילדים שמרבית השירים מתייחסים אליו, היא מוציאה אותם מהחושך אל האור.

"הייתי ילדה פחדנית. היו בי דאגות, והיו גם סיבות לכך", מספרת רשב"ם פרופ על הנסיבות שהובילו לכתיבת השירים שמדברים גם על אהבה, זוגיות, התבגרות ועוד. "כאשר נחשפים לבד, באמצע הלילה, לפחדים, זה מעלה חרדות, אי שקט, דאגות. אבל במבט לאחור הייתי והיינו כולנו אמיצים להפליא. ילדים קטנים שנותרו כל לילה לבד, מייחלים למגע הורה. דואגים לעצמם".

את חלק משורה ארוכה של בני קיבוצים שכותבים על הילדות הקיבוצית, ובפרט על הלינה המשותפת.

"כותבים ושרים יותר מאשר מציירים. יש את האחים ממעוז חיים, מור ואסא אופק, שהוציאו שני ספרים על הילדות הקיבוצית. ישנה חן רותם ששרה על הילדות בקיבוץ בשירים 'שומרת הלילה', 'מה יגידו', 'חדר האוכל' והשערות שלך מזדקרות כשאתה שומע את זה.

"זה מדבר להמון אנשים, ולא רק לכאלה שחוו את הילדות בקיבוץ טרם ההפרטה והלינה המשפחתית. בכלל, זיכרונות ילדות הם תמיד עוצמתיים מאוד, לחיוב ולשלילה".

הציור למעשה הציל אותך מהשתיקה שנגזרה לפני עשרות שנים על "ניצולי הלינה המשותפת"?

"אני חושבת שקיבלתי מתנה לפני 50 שנה - את היכולת להביע. הציור הלך איתי תמיד והעניק לי מימד נוסף, כאילו החזקתי אוהל שאפשר לי להיכנס אליו מתי שרק רציתי ולקבל ממנו תמיכה.

"נראה לי שציורים רבים שלי נשמרו אצלי מאז והם יוצאים החוצה: חוויות והבעות שנשמרו והן ממשיכות לצאת כל הזמן. היה גם המון יופי בילדות הזו. הקיבוץ כתפאורת רקע היה יפה להפליא. כרי דשא אין סופיים, ממטרות וציפורים שסיפקו פסקול של חופש תמידי".

ולמרות זאת לא הוצאת אותם כספר אלא רק עכשיו, יובל שנים לאחר התרחשותם.

"החומרים נכתבו וצוירו כל הזמן אבל רק עכשיו, כשהגעתי לגיל 50, הרגשתי שאני מעזה להוציא אותם. זאת לאחר הרבה מאוד תמיכה דווקא מאנשים שלא הכרתי: הייתי מעלה בפייסבוק כמה פעמים בשבוע ציור שלי מלווה בטקסט. הרבה פעמים היה זה טקסט ששימש כרקע לבניית העבודה ויחד הם יצרו שלם.

"התחלתי לקבל תגובות מאוד טובות. זה נתן לי ביטחון, דחף אותי להעז. הרגשתי שמה שאני לקחתי כסיפור קטן ואישי, מצליח לגעת ולדבר אל כל מיני אנשים שלאו דווקא חוו את הלינה המשותפת.

קיבלתי מתנה - את היכולת להביע. ציור של רשב"ם פרופ

"אבל ילדות היא הרי כר בלתי נדלה של חוויות ראשוניות שייזכרו לעד ושם קיבלתי המון תגובות נהדרות שהצביעו על כך שיש מקום לפתוח, להפסיק להתבייש ולומר שהדברים האלו עוד חיים בי, מניעים אותי, מנתבים אותי. כולם תמיד אומרים לנו להתקדם ולשכוח את העבר ואני שואלת למה? למה שנשכח? למה שנקבור? אלו השורשים שלנו ומשם צמח כל הדבר הזה".

ספרי קצת על הספר.

"כשהחלטתי להוציא את הספר זה לא היה לבד. מסביבי נאספו אנשים שאני מעריכה מאוד, והם הביעו את נכונותם ללוות אותי בתהליך. טל קובו, חברתי הטובה, היא אוצרת מוערכת מאוד העוסקת בהקמת תערוכות קבע היסטוריות. אורה ומיכאל, בעלי חנות הספרים העצמאית מילתא, גם עומדים מאחורי הספר ויעסקו בהפצה שלו כשיצא לאור.

"טל ניצן המשוררת המדהימה שאני מאוד אוהבת הסכימה לקחת חלק וערכה עבורי את הטקסטים. דפנה גרייף היא העורכת הגרפית. יצאתי לדרך עם הרבה אוויר במפרשים. הרגשתי שהזמן טוב.

"החלטנו ללכת על גיוס המונים היות וזו דרך נפלאה לקבל הרבה מעבר לעזרה בגיוס עלויות הספר. היא מאפשרת ליידע, לפרסם ולעניין עוד לפני שהספר יצא. כבר עכשיו יש כמעט 200 ספרים שהוזמנו על ידי התומכים של הפרויקט.

"זו חשיפה מיטיבה כיוון שהיא מאפשרת לדבר, עוד בחבלי הלידה, על התוצאה. יש עוד 25 ימים להשיג את הכסף הדרוש ואני מקווה שאכן זה יקרה".

מקווה להשיג את הכסף הדרוש. רשב"ם פרופ, צילום: קרן שחף אלקלעי