הפעם האחרונה בה כריסי היינד ואני נפגשנו, הייתה באוגוסט 87'. היינד הייתה עם הפריטנדרס על הבמה בפארק הירקון ואני הייתי על הדשא.

כריסי היינד. צילום: AP

ההיכרות שלנו התחילה כשהיינד צצה משום מקום באלבום הראשון של הפריטנדרס ב-1980 והכישה אותי עם Private life ו- Brass in pocket עת סיפרה לי כיצד תשתמש ברגליה, ידיה, אצבעותיה ודמיונה, כדי לזכות בתשומת הלב שלי. I’m special, העידה על עצמה בפזמון בקולה הישיר והכה מיוחד – ואני לא יכולתי להסכים איתה יותר.

אז הודעתי לדבי הארי שיחסינו נגמרו, השארתי אותה Hanging on the telephone, ונשבעתי אמונים לכריסי. מאז אני שפוט. נו טוב, לפעמים אני בוגד עם אלבום של Pat Benatar. 

הפגישה הבאה שלנו תהיה ב-23 בספטמבר הקרוב, ותתקיים בהיכל מנורה ביד אליהו, שבועיים אחרי שימלאו לה 66 שנים. אבל הפעם רק חבר אחד מהפריטנדרס המקורית יהיה איתה על הבמה. כבר כמה שנים טובות שהנגנים המלווים את היינד יוצאים ונכנסים בדלת המסתובבת - והמותג The Pretenders הוא בעצם כריסי היינד.

ב-37 שנות קיומה הפריטנדרס הוציאו מספר קטן של אלבומים יחסית לתקופה בה הם פעילים לסירוגין: ארבעה תקליטים בלבד יצאו באייטיז, התקופה הכי חזקה שלהם, עוד שלושה ראו אור בשנות ה-90, ושלושה נוספים במילניום החדש, בהפרש של שש ושמונה שנים רזות זה מזה. עשרה אלבומי אולפן בסך הכל. מעט מדי למכורים חסרי תקנה כמוני.

ארבעת הנגנים המגיעים איתה לארץ הם הגלגול האחרון לעת עתה של ההרכב. פרט להיינד, רק מרטין צ'יימברס הוא פריטנדר מקורי שהיה שם מהרגע הראשון של הלהקה. היחסים שלו עם היינד ידעו ירידות ועליות: היא פיטרה אותו ב-83' כי "התיפוף שלו לא טוב מספיק" והוא חזר להרכב רק לאחר עשר שנות הגלייה, מה שלא הפריע להיינד להקליט את Break up the concrete ב-2008 עם המתופף ג'ים קלטנר, אבל לשתף את צ'יימברס במסע ההופעות שקידם את האלבום.

היינד עצמה מודעת לצליל המשתנה ולדימוי שנוצר עקב כך ללהקה: צ'יימברס היה איתה בהיכל התהילה של הרוק כשהפריטנדרס התקבלו אליו ב-2005, ובנאום הקבלה שלה היא לא שכחה את חברי ההרכב המקורי: "אני יודעת ש'הפריטנדרס' נראו כמו להקת טריביוט ב-20 השנה האחרונות... ואנחנו חולקים כבוד לג'יימס האנימן-סקוט ופיט פארנדון, שבלעדיהם לא היינו כאן. ומצד שני, בלעדינו, אולי הם היו כאן, אבל ככה זה עובד ברוקנ'רול".

הגיטריסט והבסיסט המקוריים הלכו לעולמם באמצע שנות ה-80 כתוצאה מהתמכרות לסמים קשים.

בשנת 2010 יצא האלבום Fidelity!, תחת השם JP, Chrissie and the Fairground Boys. האותיות JP מייצגות את: ג'' פי ג'ונס, זמר וולשי בן 29 שבאותה תקופה היו הוא והיינד נאהבים, והם שרו על הפרש 30 השנים ביניהם שקוצב להם את זמן הזוגיות, באלבום פולק רוק בלוזי מלא שירים עולצים. 

ההרכב איתו תגיע היינד לארץ המשיך להופיע בעולם עד 2012 ואז היא החליטה לפזר אותו. שנתיים לאחר מכן היא מוציאה לראשונה אלבום סולו תחת שמה בלבד, בשת"פ בלתי צפוי עם המפיק ביורן יטלינג, משלישיית הפופ השבדית: פיטר, ביורן וג'ון.

במקביל, הקליטה  כריסי היינד עשרות שירים מהצד, במגוון סגנונות ושיתופי פעולה: היא שרה שני שירים בסרט The living daylight בסדרת ג'יימס בונד, את הדואטים: Luck be a lady עם פרנק סינטרה, Don’t hang up  עם רינגו סטאר, Days ו- There’s a place  עם אלביס קוסטלו, Neither of us can see עם Incubus ואת Full moon, dirty hearts עם INXS ואתBig bad cat עם ברוס וויליס בפסקול של "ראגרטס".

היא שיתפה פעולה עם אמילו האריס ושריל קרואו, הקליטה את Mystery train עם ג'ף בק, Lust for life עם טום ג'ונס ואת My Love Life עם מוריסי, עברה לכמה חודשים לסאן פאולו כדי לתור עם המוזיקאי המקומי מורנו וולוסו, והקליטה את Cry עם ההרכב הספרדי, ג'ארבו דה פאלו.

התגברתי על הקאבר שעשתה לבוב דילן עם ואן מוריסון, סבלתי את גיחות הרגאיי שלה עם UB40 ואת השירים עם הזמרות שר וננה צ'רי, אהבתי את מה שעשתה עם I’m not in love  של 10CC ו-Creep  של רדיוהד, ואת הקאברים לשישה משירי הביטלס, ואפילו סלחתי לה על Postcards from London, מסחטת הכריסמס השמאלצית שהקליטה לפני שנה עם ריי דייוויס, אבי בתה נטלי, כשכל אחד מהם שר את חלקו בשיר בצד אחר של האוקיינוס. איפה זה ואיפה הגרסאות שלה ל-Stop your sobbing ו- I go to sleep של הקינקס.

ב-2015 יצא "Reckless- my life as a pretender", ספר הזיכרונות של כריסי היינד שעורר סערה גדולה בגלל ההתייחסות שלה לתקיפה המינית שעברה בגיל 21 בידי חבורת אופנוענים. היינד לקחה אחריות על המעשה כי הייתה מסוממת בזמנו: "כשאת הולכת עם חבורה שיש להם כתובות קעקע בסגנון 'אני אוהב לאנוס', את יכולה לבוא בטענות רק לעצמך". את הסערה שעוררו דבריה היא כינתה בשם 'מעשה לינץ''. 

בסוף 2016 יצא אלבום חדש של הפריטנדרס בשם Alone, כשהפעם עם היינד באולפן דן אורבך מה-Black Keys כמפיק ונגן, יחד עם חצי מהרכב הצד שלו The Arcs וגם הגיטריסט האגדי, דוויין אדי. באלבום הזה כריסי היינד לא שוכחת את הרוק, אבל נוגעת גם בסול ופסיכדליה.

דרך ארוכה מה-Pאנק-רוק של הימים ההם. ההצלחה של האלבום המצוין הזה גרמה להיינד לאחד סביבה שוב את הלהקה הנוכחית ולצאת לסיבוב הופעות ארוך. החלק הראשון שלו מסתיים השבוע באירופה וחלקו השני ייפתח בהופעה בפארק הירקון והשמחה גדולה.

לפי הסטליסטים של הלהקה מהופעותיה האחרונות, ההופעה כוללת את כל השירים שאתם מצפים לשמוע מכריסי היינד, עם כמה הפתעות. נערת הרוקנרול מתריסה כרגיל, לא צובעת את שיערה האפור, כמו פטי סמית' לפניה - וממשיכה לרגש במידה שווה בבלדה קורעת כמו בקטע רוק, עם קולה המלא בקשיחות חיצונית ופגיעות פנימית, והמתאפיין במין וויברטו שהיא נוקטת בו מדי פעם, ואשר הפך לסימן ההיכר שלה. אני לא יודע מה איתכם, אבל אני מתחיל להתרגש.

האזינו לספיישל רדיופוני ליום ההולדת של כריסי היינד (ש.ח.)

כריסי היינד וה"פריטנדרס" בהיכל הספורט מנורה מבטחים, 23.9.2017