יח"צ דוד פסח אינו קרוע בין שתי אהבותיו, מעברות ונחשונים, כי "יש בי מספיק לשניהם". במעברות הוא נולד לפני 74 שנים, הקים משפחה, נשלח ללמוד בבצלאל, והיה שותפו של שמעון כתר בסטודיו מצליח לעיצוב גרפי 'כתר פסח'. הוא לא בטוח מתי זה היה ("משהו כמו עשרים שנה אולי") כשעבר בעקבות נישואים שניים לקיבוץ נחשונים, אבל בטוח לגמרי: כשם שהיה לו טוב שם, טוב לו כאן. מאוד.

עוד אנשים מעניינים בקיבוצים:
המסעדה המשפחתית שמביאה לכם את דרום אפריקה
סיפורה המרגש של עדנה סולודר עולה על המסך

כיום הוא עוסק בציור, בעיצוב גופי תאורה ובפיתוח מיזמי עיצוב, וגם בנהיגת בית. בימים אלו הוא מציג במועדון במעברות עבודה דומה לזו שהציג בנחשונים במלאות לו 60: מקבץ של עשרים תצלומי זוגות ידיים של חברים ותיקים, על רקע אדמת המקום, "ניסיון להעביר מסר של כבוד לאלה שבנו ובונים את הקיבוץ, בדרך פשוטה וצנועה, בלי סופרלטיבים גרפיים, רק ידיים ואדמה". חגיגה לכירולוגים.




ודאי לא היה קל להמיר קיבוץ מבוסס ומסודר כמעברות, בקיבוץ... איך לומר?
"זה נכון. עד ההפרטה ב-2002 היה נחשונים ברדק, ולא אכנס לסיבות. אבל מאז הוא השתנה לגמרי, וכיום זה קיבוץ יוצא מן הכלל. גם חברתית וגם כלכלית - המצב השתפר פלאים. כמו שראינו בכל הקיבוצים, גם כאן ההפרטה עשתה את השינוי והזניקה את הקיבוץ קדימה, כלכלית ודמוגרפית. כאן אין הרחבה שגוררת תביעות הדדיות בין הקיבוץ לתושבים החדשים. כאן הקליטה מושכלת, ורק לחברות מלאה. מתוך כ-120 פניות להצטרפות, אנחנו לא מקבלים יותר מארבע משפחות בשנה".

בזכות מה הביקוש האדיר הזה?
"כשקיבוץ פורח ונמצא במקום טוב במרכז הארץ, הביקוש בהתאם. אז אנחנו יכולים לבחור את הכי טובים, וזה מה שאנחנו עושים. אנשי הייטק, רופאים, עורכי דין, חוקרת מוח - הם באים לגור כאן שנה, שנה שבה בודקים ולומדים שני הצדדים אלה את אלה, ואז מתקיימת הצבעה על קבלה לחברות. עד כה נאלצה רק משפחה אחת לעזוב בגלל אי-התאמה".

ועורכי הדין וחוקרת המוח גם תורמים חברתית?
"חד-משמעית. אלה אנשים נהדרים. הם לא באו בגלל חסרון כיס - גם לא היינו מקבלים אותם אילו זו הייתה הסיבה - אלא באו כי רצו חיי קהילה, והם תמיד הראשונים להפשיל שרוולים ולהרים אירועים וחגים".

אתה נשמע פטריוט אמתי.
"אני גאה בקיבוץ ואוהב אותו מאוד".

יותר מאשר את מעברות?
"בשום אופן. אמרתי: יש בי הרבה אהבה לשניהם".

אלא שמעברות מתמהמה בהפרטה.
"תשמע, כשהנושא עולה במפגשים של הקבוצה שלי ממעברות, תמיד מתברר שכולם, כולל כולם, מצפים להפרטה.
הם ואני חושבים אותו דבר: שזה חשוב וכדאי, גם כדי לאפשר לבנים לחזור. הפרטה יכולה לשמר את הדברים הטובים, ועם זאת להוסיף יתרונות חשובים, כמו פחות תלות של החבר בממסד ובזולתו".

במעברות לא משוכנעים בכך?
"ממה שאני שומע ומבין, זה כנראה לא יקרה. המשפחות הצעירות, והן הרוב, מקבלות במתנה המון דברים, שכאן הילדים של אשתי צריכים לעבוד בפרך כדי ליהנות מהם. למה שמישהו יוותר על מתנות?"

שיקול לא מבוטל.
"נכון, אבל לא שקול כנגד הפלוסים של ההפרטה, מה גם שהיא לא פגעה אצלנו במרקם החברתי. החיים אצלנו יפים מאוד. פעם לא היו כאן חגים, לא היה כלום. כיום יש חגים נהדרים, אמנם לא גדולים כמו במעברות או בגן שמואל, אבל עם מעורבות רבה של חברים, ויש גם כל מיני יוזמות מקסימות".

אתה מעורב?
"אני לוקח על עצמי בהתנדבות את כל העיצוב למסיבות, לחגים, לאירועים".

למה בהתנדבות?
"רבים עושים ותורמים בהתנדבות. זה כל הכיף. רכזת התרבות מקבלת יומיים בשכר, וכל השאר מתנדבים. אני משלים הכנסה כנהג בית, אבל עושה אלף דברים בהתנדבות".

יש לך זיכרונות טובים מהחינוך המשותף?
"רק טובים. הוא היה יוצא מן הכלל, כולל הטעויות שנעשו כחלק מהמהפכה, ואני אסיר תודה להוריי ולחברים שהעניקו לנו חינוך הומני כל כך".

יש המייחסים לקויות נפשיות לבוגרי החינוך המשותף.
"יכול להיות שאנחנו מופנמים קצת יותר, אבל עובדה: כל אחד מאתנו הגיע להישגים, עושה עבודה נהדרת, וגם בתור בני אדם לא חסר לנו כלום".

תגיד, יש הבדל בין הידיים של ותיקי נחשונים לידיים של ותיקי מעברות?
"שום הבדל. אלה ואלה היו עשויים מאותו חומר משובח, ורואים את זה בידיים שלהם".

הידיים של הדור הממשיך נראות אחרת?
"יהיה מעניין לבדוק".