צילום: Gab Macario פעם, בשנות השבעים, קראו בישראל ללהקות מתוצרת חוץ בתרגום שמן מאנגלית לעברית. כך התקבעו בתודעה הישראלית להקות כמו סגול כהה, כחול מזעזע, והתרגום המזעזע ביותר - החיפושיות.

עוד ידיעות תרבות מהקיבוצים:
לא פטה מורגנה: תאטרון חי ובועט בערבה
סיפורה המרגש של עדנה סולודר עולה על המסך
הדי ג'יי שאוהב לנגן במקומות בלתי-שגרתיים

ותיקי הקוראים זוכרים ודאי להקה בשם המביך משהו 'אספקת אוויר'. שלוש פעמים הופיעה השבוע להקת Air Supply בישראל: בתל אביב, בירושלים ובחיפה הבוערת. גרהאם ראסל הבריטי (66) וראסל היצ'קוק האוסטרלי (67) ידעו לפרגן, ובגדול, לקלידן שלהם אמיר אפרת. "גרהאם הצליח להגיד לקהל שאני מקיבוץ אורים", צוחק אפרת, "אבל ראסל אמר שמבחינתו אני מתל אביב, כי הוא לא מצליח להגות אף שם אחר של יישוב בישראל".



אפרת (43) אכן נולד בקיבוץ אורים. הלהקה נוסדה שנתיים אחרי כן, ב-75', כשהיה בפעוטון. בכיתה ה' נשלח עם כל ילדי הכיתה ללמוד מוזיקה בקונסרבטוריון באופקים. "רוב הילדים פרשׁו אחרי חודשיים או שלושה", הוא נזכר. "אני למדתי לנגן בפסנתר, ויחסית לאחרים התמדתי די הרבה זמן. לא נהניתי בכלל. הייתה לי מורה עם דוקטרינה סובייטית, ואני זוכר אותה כסיוט. בסוף גם אני עזבתי, אבל המשכתי לנגן בקיבוץ. למדתי והתאמנתי בכוחות עצמי, וניגנתי בכל מיני הרכבים מקומיים".

ואז חזרת ללמוד בצורה מסודרת?
"לא, להפך. התגייסתי לשריון והייתה הפסקה של שלוש שנים בנגינה. אבל אחרי שהשתחררתי מהצבא למדתי שנתיים ברימון, עוד שנה בניו יורק, שנתיים וחצי בבוסטון מסצ'וסטס ומשם לברקלי קליפורניה. הצטרפתי לסיבובי הופעות של כל מיני הרכבים, והתקדמתי לאט־לאט. אבל הבעיה הייתה שכל סיבוב הופעות כזה נמשך רק כמה שבועות או חודשים, ואז הייתי צריך לחפש את ההרכב הבא. יש הרבה מוזיקאים מוכשרים, וקשה להתברג".

מתי ואיך נעשה השידוך עם הלהקה?
"בדיוק לפני שבע שנים ושבוע. החלפתי את הקלידן, וכנראה שמצאתי חן בעיניהם כי הם פיטרו אותו ומאז אנחנו יחד. העבודה אינטנסיבית מאוד. יש לנו 120 עד 140 הופעות בשנה".

היה קשה לתאם זמן לשיחה עם אפרת, כי זה היום האחרון שלהם בישראל, וצריך להתעסק במִנהלות, ויש גם הרבה ציוד לארגן. "אתקשר אליך בערב מנתב"ג", הוא הציע. אבל הוא לא הביא בחשבון שאחותו תפתיע אותו ותקפוץ ממודיעין להיפרד. רגע לפני העלייה למטוס הצלחנו לשוחח. הם בדרך להופעות בדרום־מזרח אסיה. לקיבוץ הוא לא הספיק להגיע הפעם.
"לוח הזמנים לחוץ מאוד. הצלחתי להיפגש עם ההורים, אבל הם היו צריכים לבוא מהקיבוץ לתל אביב. עם החברים לא הספקתי להיפגש, לצערי. זה אומר שצריך לחזור הנה, לא?"

רגע, איפה בעצם אתה גר?
"כיום הבית הוא בסנט לואיס, מיזורי. התחתנתי לפני כשלוש שנים עם אהבת חיי, ישראלית בשם עינב. היא מדענית באוניברסיטת סנט לואיס, אז אנחנו שם. לפני שנה בדיוק נולד בננו המתוק יהלי. אליהם אני הכי מתגעגע".

אנקדוטה עסיסית על הלהקה? הרי הם לא יודעים לקרוא מימין לשמאל.
"תדגיש שהם לא הומואים. לא שיש עם זה בעיה, כי יש מקום לכולם תחת השׁמים, אבל פשוט כולם חושבים שהם הומואים, והם הכי לא. הם מקסימים ברמה שאי אפשר לתאר, ומתייחסים אלינו - כלומר אל הנגנים הצעירים - כאילו היינו משפחה. פער הגילים בכלל לא משחק תפקיד. יש להם כושר מטורף ומין חדוות נעורים שהלוואי עלינו בגילם. אנחנו צוחקים שהם עוד יקברו את כולנו".

שיר מועדף? I'm All Out of Love?
"דווקא I'll Find You. זה שיר שאני מבצע עם גרהאם. מעבר לעובדה שזה פשוט שיר נפלא, יש בו כל כך הרבה רבדים עמוקים נסתרים, שאפשר לגלות אותם רק אם מקשיבים לו שוב ושוב".