צילום: שימי בר לירון ליז-כהן (29), נשואה ואם לשלושה ילדים, היא במקור מיהוד. את שנות ילדותה העבירה במושב צור משה, ובתיכון למדה בבית הספר האזורי בקיבוץ מעברות. לאחר שחרורה מהצבא נדדה ברחבי הארץ, חיפשה מה העיסוק שעליה לבחור בחייה ובחרה בהייטק. היא הצליחה בתחום, אך אחרי שהגשימה חלום מבחינתה, וחזרה עם משפחתה לעמק חפר, היא קיבלה שתי החלטות: לבנות את ביתה בכפר השיתופי יד חנה, וללמוד ולעבוד בענף הקעקועים.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
'חזון ותעוזה': אוטוביוגרפיה של איש בעל מעוף
עין חרוד: תערוכת מחווה לחלוצות הצילום הקיבוצי
שני קיבוצניקים, פסטיבל אחד: הסיפור מאחורי הקמתו של אינדינגב

"המקום מדהים", היא מודה. "אנחנו אולי משפחה מהקלישאות, אבל באמת חיפשנו מקום שבו הילדים יוכלו לרוץ במרחבים. מצאנו בית קטן, מלא בחום ובמשפחתיות, והכוונה היא לבנות בקרוב בית משלנו". תחילת העבודה שלה כמקעקעת הייתה בבית, ושם קיבלה את הלקוחות. התומכים הגדולים ביותר היו דווקא השכנים מסביב. "אחרי כמה שנים ביד חנה הכרתי את הנפשות הפועלות ביישוב ואת רוח הדברים, והיישוב פרגן לי בחזרה", היא מספרת.



"הגיעו המון חברים, מהוותיקים ומהחדשים בכפר, תמכו והשוויצו בעסק החדש ברשתות החברתיות. היה כיף להיכנס לפאב המקומי כמקעקעת ולא כאשת הייטק. הקעקועים והלקוחות שלי היו כוכבים באותם שׁמים", היא מתפייטת. "אנשים אוהבים להשוויץ בקעקועים שלהם. מהבחינה הזאת אין הבדל בין הקהל הכפרי לעירוני.

"הפאב המקומי הוא הגלגול המודרני של חדר האוכל מפעם. במקום קיימת תחושה של ביחד. אפשר למצוא שם את זקני השבט שידברו מילים חמות ויתנו למאזין מוטיבציה". כדי להפריד בסופו של דבר את הבית מהעסק שהחל להתרחב, פתחה ליז-כהן את סטודיו 'רוז טאטו' בכפר יונה. היא אוהבת לעבוד בסגנון הארט־נובו בשילוב עלים, דמויות נשיות ופרחים, אבל היא מוכנה לקבל גם דוגמאות לקעקועים שהלקוחות מביאים אִתם. בימים אלו היא מתמחה גם בתחום הפירסינג.

מה הם הקעקועים המבוקשים ביותר על ידי חברי קיבוץ?
"הדברים המבוקשים באופן כללי הם חקיקת שמות הילדים, כיתובים שונים, ציפורים וסמלים קטנים לקישוט הגוף".

מישהו כבר ביקש ממך לקעקע סמל קיבוץ על הכתף?
"עדיין לא,
אבל אולי מישהו מהוותיקים ירצה מאוד מזכרת אישית מהקיבוץ של פעם. הצעירים מעדיפים קעקועים של סמלי קבוצות כדורגל".