איור: מושיק לין לא פֵטיש (חלילה), לא אובססיה (אין צורך להגזים), אבל בהחלט אמפתיה גדולה יש למושיק לין, הקריקטוריסט מנצר סרני, לפרה. כן, פרת החלב, זו עם הכתמים השחורים-לבנים, שעושה 'מוּ', ואפילו עירוניים מובהקים כבר יודעים שממנה באים אליהם החלב והגבינה. זה התחיל אצלו, כמו אצל כל זאטוט קיבוצניק, מהביקורים המרגשים ברפת, ולימים נוספו לתודה ולברכה על כל מה שהיא מביאה לשולחננו גם חמלה על מר גורלה: חיים אפורים במכלאה סגורה ובוצית, הרחקת העגל הרך ממנה בטרם גמילה, ולבסוף השחיטה הבלתי נמנעת לכאורה.

עוד על תרבות ואמנות בקיבוצים:
משפחתו של נחום ידיד ז"ל מציגה לציבור את היצירות שיצר
תמונות הילדות בקיבוץ הופכות לציור - וגם לסרט
"אני פוגש את המקועקעים בשבילי הקיבוץ"

פרות קדושות, לעומת זאת, אינן חביבות על מושיק כלל. על הקיר שלצד שולחן העבודה שלו, הוא מספר, תלוי פוסטר ענק שהרכיב מעשרות (מתוך אלפי) פרות שכיכבו בקריקטורות ובאיורים שלו לאורך השנים, "וכל פעם אני מגלה בו משהו חדש. בעצם, הפרה הפכה עבורי למעין סמל קיבוצי", הוא מספר. "אבל בצד החיבה והחמלה, היא גם דמות חיננית, קצת 'בארדית', שמרתקת אותי ומשמשת אותי כקריקטוריסט הבועט בכל המסגרות, וכן - גם בכל הפרות הקדושות.



"באתר שלי באינטרנט, הקרוי כמובן 'פרה קדושה', מצוירות המון פרות, מאובזרות ומצוידות בהתאם לתקופה, עם מסרים עכשוויים. כוכבת המדור הקבוע שלי בעלון הקיבוץ, 'החיים בזבל', היא הפרה עדנה, העוסקת בשינויים הדרמטיים בחיי הקיבוץ. לכבוד חגיגות ה-70 הקרובות של הקיבוץ נתבקשתי לצייר סמל מיוחד. אם בעבר נהגתי להשתמש בתור בסיס בסמל המסורתי של נצר סרני - הגזע הכרות והענף המלבלב מתוכו - הפעם החלטתי שלא. בסמל תהיה פרה!"

גם נסים (נוסקו) חזקיהו אוהב את הפרה, אך לא פרות קדושות. נוסקו, קריקטוריסט ותיק, עורך, אוצר ומנהל אמנותי של פסטיבל אנימיקס, מריץ עכשיו מיזם חדש: 'פרה-דוקס', דו-ירחון איכותי ומוקפד להומור ולסטירה, שבו יעסקו מושיק ובכירי הקריקטוריסטים בארץ בסוגיות כואבות ומטרידות בחיי המדינה, וישחטו פרות קדושות, כולל כאלה שכבר שנים רועות בנחת בשדותינו. גם הומור לא פוליטי, בתנאי שהוא איכותי, ימצא בית במגזין.

מהם המודלים שאתם רואים לנגד עיניכם?
מושיק לין: "האמת היא שאין רבים כאלה. אבל יש כמה כתבי עת לקומיקס וסטירה שבכל זאת שרדו את המהפכה הדיגיטלית, מופיעים כבר שנים, ויש להם קהל קוראים נאמן: 'מד' האמריקני, 'פאנץ'' האנגלי, 'לה קנאר אנשנה' וכמובן 'שרלי הבדו' הצרפתיים. זה סטרטאפ של רעיון שמתבשל כבר שנים. נוסקו רוצה לנסות ולבחון אם יש בארץ די קהל מעוניין, שיכניס יד לכיס וישלם תמורת מגזין כזה, גם אם אינו מתמקד רק בפוליטיקה ובאקטואליה.

"יש המון יוצרי קומיקס וקריקטורות בארץ. אני רואה בפייסבוק, למשל, דברים נפלאים, חכמים, מעוררי השראה, שממש מתבקש שיודפסו. ועם זה, צריך להודות שההיסטוריה של חוברות הקומיקס בארץ עגומה למדי. יש לכך המון סיבות, בהן בעיות תקציב, עלויות פרסום ודפוס".



ואולי גם בגלל חשש, רתיעה וצנזורה, אם לא מלמעלה, אז עצמית, של היוצרים עצמם.
"זה לא יהיה! הכוונה להוציא מגזין ללא כל כיוון פוליטי, ללא משוא פנים, נקי מכל תכתיב, עם חופש ביטוי ודעה מוחלטים. הומור, סטירה, ביקורת נטו".

מירי רגב כבר שמעה על היוזמה?
"למי אכפת. אין לה שום סיבה וסיכוי להתערב. אין לנו כל רצון לסיוע ממנה. לא נפר חוקים, והיא לא תוכל לבלום אותנו. לא היא, ולא אף אחד אחר".

עד כמה באמת מוגבלים הקריקטוריסטים בארץ?
"אביא דוגמה מעצמי: כשנשיאנו הכלוא קצב ביקש לקצוב את עונשו, בקשה שלטעמי אין צינית ממנה, עלתה בראשי מיד אסוציאציה.
ציירתי אותו עומד לפני ועדת השחרורים ומנסה לשכנע: 'אני בסך הכול רוצה לגמור בחוץ'. אין סיכוי שעיתון כלשהו היה מפרסם את זה. פרה-דוקס תהיה האכסניה הטבעית לחומרים כאלה".

בימים אלה רץ ב-Headstart, אתר מימון המונים, מבצע למימון הוצאתם של שישה דו-ירחונים ראשונים של 'פרה-דוקס' להומור וסטירה (שאחריהם, כן יהי רצון, יֵצאו לאור נוספים, בקביעות, ויוצעו למכירה בחנויות). אתם מוזמנים להיכנס ולתרום. בסופו של דבר, לכולנו מגיע ערב צחוק בריא בצל תוגת מצבנו.